אבי נשר שלא הכרתם

עם תרמיל על גבו נראה אל בנג'מין (ג'ו פנטוליאנו), גיבור הסרט "חוקר מס", שעולה בסוף השבוע הקרוב לאקרנים בארץ, כמו הגירסה הגימנזיסטית של אליוט נס, איש משרד האוצר האמריקאי שיצא לרדוף את אל קאפון. מאובזר בשוטר היספני, הסינדרלה של התחנה המקומית, בנחישות ועיקשות הגובלות באובססיה, ובהרבה בוז מצד הממונים עליו, חושף החוקר האפרורי פרשה של הונאת מס בהיקף חסר תקדים, שעקבותיה מובילים אל הקהילה היהודית-רוסית בברייטון ביץ', ניו יורק. חלומו הגדול של אל הוא לזכות בתהילה תקשורתית, אבל במציאות הלא מיופה של הסרט המקסים הזה, הרצון להיות גיבור אמריקאי אינו אלא פאתטי. לא לחינם הוא נקרא "טקסמן", כמו היה איזה קרוב רחוק דהוי של "ספיידר" ו"סופר" לבית משפחת מן.

"חוקר מס" הוא סרטו הראשון של אבי נשר המוקרן בארץ מאז 1985. המשפט הנ"ל ראוי לעיון נוסף. נשר, יוצרם של "הלהקה" ו"דיזנגוף 99" המיתולוגיים, עזב את ישראל בעקבות כישלון סרטו "שוברים", ועבר ליצור סרטים בארצות הברית. לפני מספר חודשים, כשהוצגו אלה במסגרת רטרוספקטיבה שנערכה לסרטי נשר בסינמטקים, נחשף גם "חוקר מס" שהופק עוד ב-1999 וקצר אז תגובות נלהבות בעיתונות האמריקאית. הסרט המרגש והמצחיק-עצוב הזה, שעולה ביום חמישי להקרנות מסחריות בסינמטק תל אביב, עשוי היה בנסיבות אחרות לזכות במועמדות לאוסקר את פנטוליאנו הנפלא ("ממנטו"), שמתגלה כאן כאחד משחקני הבד הטובים כיום באמריקה. אגב, הדמות הנוגעת ללב שהוא מגלם אמיתית, והסרט מבוסס על פרשה שהיתה.

"זה סיפורו של איש בשם רוג'ר ברגר", מסביר נשר בראיון עמו שנערך בבית קפה תל אביבי, "חוקר מס שניסה נואשות למכור את סיפורו בהוליווד. הוא ראה את עצמו כ'הארי המזוהם' מודרני, ופשוט סירב לקבל את אפרוריות חייו. ממש דמות שלקוחה מסרטיו התיעודיים של ארול מוריס. הכל התחיל כשנפגשתי עם המפיק ג'רי ברוקהיימר שהציע לי לביים סרט פעולה גדול ורעשני בכיכובו של סטיבן סיגל. סירבתי, ואז הוא סיפר לי על אותו ברגר והמליץ שאפגוש אותו. כתבנו יחד את התסריט, ושום פרט שמופיע בסרט לא הומצא."

- ואיך זה לכתוב תסריט דווקא עם חוקר מס, מכל האנשים שבעולם?

"הוא חוקר גאון, אבל אחד שמחשיב את עצמו לקלינט איסטווד. כמובן שבמציאות הוא פארודיה שלו. מצד שני, הוא חשף את הפשע הכי גדול שבוצע אי פעם באמריקה. סכום עצום. החקירה שלו הביאה לפירוקה של אחת מחברות הנפט האמריקאיות הכי גדולות".

- בסרט אתה לא מציג את המשפחה שלו.

"זה בכוונה. המשפחה אינה גורם בחייו, היא לא מעניינת אותו. זה כמו שב'צ'יינטאון' אנחנו לא יודעים דבר על ג'ק ניקולסון שלא קשור בחקירה שהוא מנהל, וכמו שלא רואים את המשפחה של טראוויס ביקל ב'נהג מונית'. הסרט מתמקד באובססיה שלו".

- יש בסרט רגישות רבה בכל הנוגע לתיאור המאפיה הרוסית.

"הוליווד באמת טיפלה בהם באורח מניפולטיבי ומרושע. המאפיה הרוסית נהגה לסחוט צוותי צילום בברייטון ביץ', אבל צריך לזכור שאלה יהודים ששרדו את ברית המועצות באמצעות פעילות בלתי חוקית, לא משפחות פשע מאורגן. יצרו לי קשר עם שני בעלי מועדוני לילה שהיו מעורבים בפרשה. הם התחילו לשאול אותי עלי. סיפרתי להם שאמא שלי רוסיה, וגם שיצאתי פעם עם דוגמנית, הבת החורגת של המרגל שבתאי קלמנוביץ', שהיכרתי אותו. מיד הם חיבקו אותי כאח אובד, ומאותו רגע הקהילה הרוסית שם נרתמה כולה לסרט הזה. 800 רוסים הופיעו בהתנדבות בסצינת החתונה, והכל בזכות קלמנוביץ', או בתו. בלי זה ספק אם היינו שורדים".

- למעשה כל הדמויות בסרט זרות: רוסים, יהודים, היספנים, שחורים.

"כולם, חוץ מאנשי חברת הנפט. אבל זה העולם שאני מכיר, כזה שכמעט כולם זרים בו. במידה רבה זהו סרט שמנוהל באורח מיתולוגי, שבו אביר ומשרתו חודרים לממלכה אפלה, ופוגשים נסיכה שאינה רוצה שיצילו אותה. אבל 'חוקר מס' מסרב לייפות את המציאות באורח מיתולוגי כמו למשל 'פישר קינג', ולכן הגיבורים בו נלעגים בסופו של דבר".

- הסרט הוא מעין "פילם נואר" של שנות ה-40 בתחפושת, שבו את מקום הבלש הפרטי הציני נוסח בוגרט תופס איש מס אפרורי.

"נראה לי היום שאי אפשר עוד לספר 'סיפורים בוגרטיים'. לכן רציתי למצוא 'פילם נואר' מהחיים, להיות נאמן לחלוטין למציאות. זו גם הסיבה שחוקר המס לא הופך לדמות הירואית. בשורה התחתונה, זה סרט על הצורך בהמצאה עצמית, על אדם שבאורח קסום ומוטרף מנסה להציג את עצמו כדמות מיתולוגית".