בת השכן

לילדה הכי קטנה בסידרה "לחיי האהבה" קוראים דניאלה וירצר. היא בת 18 וחצי, אבל חושבת כמו אדם מבוגר, וכשהיא יושבת מולי ומסבירה פילוסופיות חיים, אני נדהם לעיתים מההבנה שהיא מגלה. הראיון עם דניאלה ייזכר אצלי כאחד היותר ארוכים שערכתי, אך גם כאחד המעניינים ביותר. את הפריצה הגדולה שלה עשתה רק לפני כמה חודשים, וכמו שהרייטינג של "לחיי האהבה" עולה אט אט, כך גם דניאלה, הלא היא מאיה, בתו של דורון בסידרה. מאיה היא ילדה די קשה, שלא קל להבין אותה, והיא זקוקה לתשומת לב מיוחדת ולהבנה, אותן אינה מקבלת מאביה.

היית משנה במאיה משהו?

"הייתי רוצה שהיא תהיה יותר סלחנית כלפי עצמה וכלפי הסובבים אותה ופחות ביקורתית. מאיה הרבה יותר נאיבית ממני, היא נגררת לתוך סיטואציות שאני בחיים לא הייתי מוצאת את עצמי בהן. כמו הסיפור עם עשרים אלף השקלים שגידי חייב. גם כלנית וספיר 'עובדות' עליה. מאיה היא בעצם ילדה, למרות הבגרות שהיא מגלה".

את מוצאת גם סיטואציות לא הגיוניות בסידרה?

"תאר לך שמאיה מתלוננת כל הזמן בפני אביה על סמדר, האם החורגת, והוא נשאר פסיבי. נראה לך שדבר כזה היה קורה במציאות? זה לא הגיוני".

אגב אבא, אביך הוא מלונאי שעיקר עבודתו בחו"ל. את מרגישה סוג של הקבלה בין הקשר שלך לדורון לזה שבחיים האמיתיים?

"יש הקבלה מסוימת. כמו שמאיה ודורון לא מתקשרים יחד בהתחלה, ולוקח להם זמן להבין אחד את השני, להקשיב ולראות מה דומה ומה שונה ביניהם - כך גם אני ואבי. היום אנחנו מסוגלים לדבר בינינו על הכל".

אפרופו תככים, מי החבר הכי טוב שלך על הסט?

"אני מסתדרת מעולה עם יסמין דיאמונד, המשחקת את כלנית, שבסידרה אנחנו שונאות ורבות על גידי. אנחנו יוצאות יחד ומדברות על בנים, כמו כל הבנות. יעל דואני ממש מתוקה, ואנחנו צוחקות המון. סופי צדקה מדהימה. הייתי אצלה בבית בשבת, כי בעדה השומרונית הם מתאספים כולם יחד, והיה ממש כיף. אני ויהודה לוי מריצים דואטים על הסט, ואני חולה על גיל פרנק ונתי רביץ המקסימים. אולי זה נשמע צבוע, אבל בעצם אני אוהבת את כולם".
דניאלה טוענת שהאהבה למשחק היתה בתוכה תמיד. "אם זה לא היה משחק, אז רציתי להיות בקרקס, ולמדתי גם ציור וריקוד ועכשיו גם שירה. תמיד משהו שקשור לאמנויות, ובייחוד אמנויות הבמה". היא בוגרת מגמת התיאטרון של תיכון עירוני א' בתל אביב, ומספרת שהמגמה רק חיזקה את התשוקה שלה לתחום. "היו כאלה שבאו למגמה כדי להימנע משיעורי פיזיקה, והיו כאלה שבאמת רצו לשחק. אני הייתי מהקבוצה השנייה".

מעריצים כבר מתנפלים עלייך?

"הספקתי להחליף מספר בנייד. אגב מספרים, אתה מכיר את התיכונפוניסט, ספר הטלפונים של כל תלמידי התיכון? אז בשנה שעברה, לפני התהילה הגדולה, הייתי רשומה, ולא עובר יום בלי שאמא שלי מקבלת טלפונים. ברחוב פה ושם עוצרים אותי, לי זה עדיין לא מובן מאליו. אתה יודע מה, דווקא היום קרה לי הדבר הכי מתוק: יצאתי מהסט וילד בן תשע ראה אותי, התחיל לבכות ורץ לאמא שלו...".

אז ההצלחה לא עולה לך לראש?

"אני מאוד מקווה, תשאל את החברים שלי. אני שחקנית, ואני מבינה שזה חלק מהמקצוע. שחקן הוא דמות ציבורית. המשפחה שלי יושבת לי על הראש טוב מאוד, כך שלא נראה לי שזה יעלה יותר מדי לראש בזמן הקרוב".

מה אומרים בבית?

"אמא ואבא מאוד גאים. אמא מקליטה את כל הפרקים, ואחי הגדול שנמצא בטיול ארוך רוצה שישלחו לו קלטות. יש לי עוד אח קטן בן 17, אדם, וחברים שלו מוסרים לו כל הזמן ד"שים להעביר לי. אני מקווה שאני עוזרת לפופולריות שלו אצל הבנות".

איזה זיכרון תקחי איתך מהפריצה הראשונה ב"לחיי האהבה"?

"החוויה הכי גדולה קשורה לאנשים שאיתם אני עובדת. אני שואבת מהם כמה שיותר. מאנשים כמו גיל פרנק ונתי רביץ אפשר ללמוד הרבה. הצוות מאוד אנושי, וזה עושה רצון לבוא לעבוד כל בוקר. כשלמישהו יש יומולדת מביאים עוגה. ממש כיף".

מודל לחיקוי יש לך?

"מה זה מודל לחיקוי? תהיה עצמך. אני לומדת מאנשים אחרים, אבל אתנהג כמו שדניאלה מתנהגת".

בואי נדבר על אהבה. יש מישהו?

"לא. תמיד רציתי שמישהו יאהב אותי ואני מאוד רוצה לאהוב מישהו, יש לי בפנים כל כך הרבה לתת. כשאתה בוכה וכואב, אתה הכי צריך מישהו שיבוא ויחבק, שיעביר חום ואהבה. פעם פחדתי מאהבה, הייתי בטוחה שאני לא מסוגלת לאהוב. אני אוהבת בחורים עם 'שריטה', אני לא אוהבת אותם רגילים. אני צריכה חבר עם תשוקה לחיים ואינטליגנציה בסיסית, שיהיה לנו על מה לדבר כמובן, ומשיכה, איך אפשר בלי".

יצא לך פעם להתאהב במישהו כל כך שונה ממך, כמו גידי בסידרה?

"הדבר היחיד ששונה ביני לבין גידי זה הסטטוס החברתי בסידרה. לדעתי יש להם אופי דומה מאוד. בתור דניאלה יצא לי להתאהב בהפכים גמורים ממני. זה כיף, אתה לומד דברים חדשים. הייתי בתיכון מאלה שהסתכלו תמיד על הי"בניקים, הבנים הגדולים האלה, והיום אני רואה אותם אחרת. מעולם לא היתה לי אהבה אמיתית".

בתור ילדת סנדוויץ', איך זה לשחק בת יחידה שכל תשומת הלב מופנית אליה?

"במאיה יש קטע קצת מפונק, אפילו שאומרים שהיא בוגרת לגילה. זה קטע של ילדים יחידים. מה זה עשרים אלף שקל בחשבון הבנק של אבא? זה כלום, וכשאומרים לה לא, היא לא מבינה, כי היא רגילה לקבל כל מה שהיא רוצה. אני לא הייתי רוצה להיות בת יחידה, הייתי מרגישה מאוד בודדה. וחוץ מזה, כיף שיש בנים בבית, יש למי להרביץ. אני ואחי מאוד התחברנו לאחרונה, אנחנו יוצאים יחד לבלות. הוא ילד מגניב".

וחוץ מלשחק בת יחידה, יש לך עוד תחביבים?

"אני אוהבת מאוד לשיר. הייתי זמרת ליווי בלהקה של ענת גבע ולהקת 'כלא 6', ואני לומדת פיתוח קול כבר שנה וחצי. אני כותבת שירים, ומאוד רוצה להלחין אותם, מקליטה בטייפ כל מה שעולה לי לראש. אני עדיין לא בשלה לכל הצעדים הללו, אז אני לוקחת את זה לאט. אני חולה על סוסים, רוכבת כבר ארבע שנים. היום כבר אין לי זמן לזה".
עכשיו אני נותן לדניאלה בונוס, שמרואיינים רבים היו שמחים לקבל, בייחוד בראיונות הראשונים שלהם.

דניאלה, איזו שאלה היית הכי רוצה לשאול את עצמך?

"אני רוצה לשאול שתי שאלות. הראשונה - מה היה אם לא הייתי שחקנית, והשנייה - אני לא יודעת איך לנסח אותה: היום הדרישות משחקן השתנו, מסתכלים יותר על החיצוניות. תעזור לי לנסח".

איך את מרגישה בתור חתיכת בשר? זאת השאלה שחיפשת?

"כן. נתחיל מהראשונה. הייתי רוצה להיות אשת עסקים כרישה, כמו אבא שלי, או ללמוד פסיכולוגיה, אבל זה נראה לי מקצוע עם אחריות גדולה מדי. לפעמים אתה מחזיק ביד חיים של בן אדם, וזה נראה לי מסוכן. יכול להיות שהייתי שומרת יערות כמו בנשיונל ג'יאוגרפיק. זה נראה לי מגניב".

והשנייה?

"בתור אדם מאוד רגיש, אני זוכרת את הימים הראשונים על הסט, כשכולם נועצים בך עיניים. היה לי קטע שבו גם הבמאי, גם המאפרת וגם מעצב השיער אמרו לי: 'מה עושים לעזאזל עם הגבות שלך?'.
"אני צריכה להיכנס לאיזושהי דמות, ואני כל פעם אומרת לעצמי מחדש שמי שבוחן אותי הוא בעצם גם בן אדם. אם בעבר הייתי באה לאודישן כשאני נראית הכי טוב שאני יכולה, היום אני פשוט באה, דניאלה הרגילה. כל האיפור שבעולם לא יכול להעיד על הכישרון שלי, אני חיה בשביל עצמי ולא בשביל טייפ-קאסטינג".

והעתיד? אני מניח שאחרי גיל 18 מתחילות לרוץ מחשבות.

"אני מאוד רוצה לטייל, ללמוד גרמנית, ספרדית, צרפתית ורוסית, וחולמת ללמוד תיאטרון בלונדון או בניו יורק. חולמת".