שתף קטע נבחר

אל נחל גשרון

טיול ברכב שטח בנחל מצפון-מערב לאילת. אמנם אסור ללכת את מלוא אורך הקניון, כי אז פשוט עוברים למצרים, אבל גם הקטע הישראלי שובה עין

מי שמכיר את המקום כ'ג'סריה' נחשד מיד בישישות מופלגת ומי שמכיר אותו כ'גשרון', שיש בו קניון ענק, צבעוני ומעוקל, עדיין לא נחשב לישיש, אבל בהחלט לכזה שמיטב שנותיו כבר מאחוריו. שעל כן ה"ג'סריה" הוא נחלת הדור שלפני מלחמת ששת הימים, והגשרון לכל אורכו היה נתיבם של אלה אשר הלכו בו בין המלחמה ההיא לבין חיסול האימפריה, אחרי ביקורו של אנואר סאדאת נשמתו עדן.
היום המקום הוא סתם ה'גשרון', והוא מכווץ מכפי שהיה בעבר וגם בקניון שלו אסור ללכת מלוא אורכו, כי אז פשוט עוברים למצרים. אין זה מומלץ, לפחות עד ליום שבו יחסינו עם שכנינו חמי המזג וצונני השלום יפשירו להיות כאלה שבין צרפת ובלגיה. ואם חזון אחרית הימים הזה יתאחר לבוא, עדיין יפה אותו חלק של הגשרון בתחום ישראל, ויפה גם הדרך אליו.

שרידים של מהומת אלוהים

יש פינה נהדרת לפני שמגיעים ממש לתוך אפיקו הגדול של הגשרון. אין לה שם רשמי ולכן אקרא לה 'המקום שבו העיניים מסתמאות בצבעי האבן'. בעצם זו סתם גבעה, שהיא חשופה ובולטת כמו כובע ליצנים מחודד מעל צומת השבילים הצבעוניים בראש 'מעלה גשרון'. אבל ממנה נופל קיר של סלעים חלקים וזקופים, שמעידים, לא רק בעיני המומחים, על כך שזעזוע נורא ואיום עבר כאן על המקום עת שנוצר, ושבר גדול נבקע בקרום האדמה, הוא אותו שבר שמצידו האחד עלו בקעות והפכו להרים ובצידו האחר שקעו הרים והפכו לבקעות.
ממהומת האלוהים הזו, אשר בעת התרחשותה לוותה בוודאי ברעידות מחרידות של האדמה ובקולות חריקה ונפץ כיאה לבריאת עולם, נותרו היום על פני האדמה ולעין המתבונן קירות סלע כהים וזקופים הגולשים בתלילות אל נחל גשרון, וגבעה לבנה בוהקת - גבעת רחבעם - שמתרוממת בין גושי גרניט כהים בהרים, הנושאים את שמותיהם של מלכי יהודה. במזווה השמות הלאומי הקדישו את הפינה הזו למלכי בית דוד, מסיבה שמקורה כנראה באמונה משנות ה-50 כי שלמה המלך בכבודו ובעצמו כרה נחושת בתמנע הסמוכה. קראו מניה וביה את עמודי אבן החול האדומה על שמו, והלכו והרחיבו את נוכחות בית המלוכה העתיק שלנו על פני כל ההרים ליד אילת. אין לי ספק שמשהשלימו את מלאכת השמות, היו בוודאי שבעי רצון.

קסמי הסלע הלוכדים

לשבת על גבעת 'הצבע המסמא בעיניים' זה להתבונן במרחבים האדומים-חומים של סיני מעבר לגבול ולראות את ג'בל אם-אלוותד מתרומם כיבלת ענקית אל השמים. וזה גם לבלוש בעיניים אחרי יעלים שפוסעות כמו עזים, מנדנדות ראש וקרניים, מטלטלות זנב בעצבנות וזוקפות עיניים של שטיא מוחלט. זה ליהנות מהמשחק המדהים של העורבים, שצוללים בשריקה וחבטה אל תהום הנחל וממריאים ממנו במעגלים צרים.
והשביל, כמו נחש נמלט בפיתולים לא סדורים, מהם קצרים ומהירים ומהם רחבים וגולשים בשקט, מחליק על המדרון. הנחל עצמו, שרחב הוא וצהוב מתחת למעלה, הופך לנקיק אדום וצר, וסלעי חול צבעוניים עוטרים את הפס הרך שבתווך, שהוא כערוגה ארוכה לעצי שיטים אפורי גזע וירוקי אמיר.
ההולך במעלה הנחל פונה בכה ובכה בפיתוליו, כל אחד מהם חושף פאת שמים שונה מקודמתה, זו צרה כחבל וזו רחבה, לאחת יש גממיות כמאחזי קת לאצבעות והאחת ישרה כסרגל של מודדים, וכל פיסה כזו היא רק הרצועה הנתלית בחבקים לא נראים על גבול סיפוניו של הנקיק.
דרך אחת במעלה הנחל, דרוכה בהמוני עקבות שקועות בחול, והיא מסומנת בצבעי 'שביל ישראל' (כתום-כחול-לבן) עולה אל הר יואש, ואחת, מסומנת בצבע ירוק, מסתעפת מן האפיק ונעלמת, מעשה כשפים, מתחת לגושי סלע ענקיים, שכאילו חוסמים את המעבר כליל ואין אפשר לעבור שם אלא בדחיקת הגוף תחתיהם כחתול החומק מתחת לגדר בדרכו אל טרפו.
סופה של הידחקות זו שגחים אל אור העולם מחדש ונלכדים בקסמי הסלע במעלה הערוץ, שאין לו שם במפה וכאילו אי אפשר היה להגיע אליו.

איפה זה

לקטע המתואר כאן של נחל גשרון, מצפון מערב לאילת, מגיעים ברכב שטח בדרכי העפר המסומנות במפת הטיולים וסימון השבילים מספר - 20 הרי אילת. מגיעים עד ראשו של מעלה גשרון ומכאן ואילך יש ללכת בשביל המסומן בצבעי שביל ישראל, להתחבר באפיק הנחל לשביל 'הירוק' ולצאת באמצעותו לכביש העולה מאילת למעבר הגבול בעין נטפים.

אם כבר הגעתם

עוד בסביבה: עין נטפים - מעיין קטן מטפטף אל שוקת בבסיסו של קיר מפל יפה; נחל שני - ידוע גם בכינויו הקניון האדום. קצר, סימפטי, הצבעים שווים כל רגע; אילת - הרבה רעש. פוטנציאל תיירות לא רע מסקנדינביה, אם היו באים.

טריוויה

על צמחים מסוימים החיים באזור אילת - בעיקר רעילים כאלה, ממשפחת האסקלפיים: תפוח סדום, הוא פתילת המדבר הגדולה, אבטיח הפקועה ובטח עוד - חיים חגבים שחורים ואיטיים. קוראים להם כושן ארסי. לזכרים יש בטן קטנה וצרה, הם קטנים וחסרי מנוחה. הנקבות גדולות, עם בטן שמנה, והן איטיות.
תמיהה גדולה היא, כיצד זה חגב כזה שמן חי באיטיות מבהילה על עצים ושיחים, ולא רק שלא מגלה שום יכולת מנוסה, אלא אף לא משתדל להסוות את עצמו, כדי שלא ייפול טרף לציפורים חובבות חגבים, ויש כאלה לא מעט.
ובכן, החיה הזו לא כל-כך מטומטמת כמו שאפשר לחשוב: על גופה השחור, המבריק, זרועים כתמים צהובים, ומסתבר שבטבע החיות יודעות באופן אינסטינקטיבי, מולד ואוטומטי להיזהר מיצור שהרכב צבעיו הוא שחור וצהוב, כאילו הכירו כולם מימי בריאת העולם את עברייני 'כך'. מי שצבעיו כאלה, נחשב למסוכן שאין להתקרב אליו. מה שעושה את האזהרה של הכושן לתקפה, היא יכולתו המפתיעה להפריש מפתחי בלוטות במקומות שונים בגופו קצף לבן וארסי שמזיק לכל שוטה הבא במגע עם החגב הצבעוני הזה. קל וחומר לציפורים, שידוע שמוחן קטן כאפונה ויש ביניהן כאלה שאפילו אינן פוחדות מבריוני השחור-צהוב של הטבע ועל כן לוקות.

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום לביא ארצי החברה להגנת הטבע
לשבת על גבעת הצבע המסמא בעיניים, להתבונן במרחבים, לבלוש אחר יעלים וליהנות ממשחק העורבים. נחל גשרון
צילום לביא ארצי החברה להגנת הטבע
מומלצים