הדוור מדמם פעמיים

מדי מספר חודשים מגיע אלינו משחק אכזרי באמת. כזה שמעורר רעש וויכוחים נצחיים בנושא האלימות במשחקי המחשב. כזה שנאסר למכירה במדינות מחמירות כמו אוסטרליה וגרמניה. די אם נזכיר את סדרת Carmageddon בה ניתן היה לדרוס נשים בהריון, כלבים ושאר אזרחים תמימים, את Soldier of Fortune שאיפשר לשחקן לבחון כיצד בדיוק מגיבים טרוריסטים לכדור בצוואר, ולאחרונה גם את GTA3 אשר מעניק לשחקן אפשרות לעשות ככל העולה על רוחו ברחובות הומי האדם. מיד עולות שאלות רבות: האם המשחקים הללו משפיעים על הנוער לרעה? האם יש להם חלק בעובדה שכמה צעירים אמריקאים החליטו לצאת בשנים האחרונות למסע של קטל בבית ספרם? למה בעצם צריך כל כך הרבה אלימות וירטואלית? לפחות את התשובה לשאלה האחרונה אני בטוח שרובכם כבר יודעים: כי זה כיף. כיף גדול, אפילו... משחקים כאלו עוזרים לנו לפרוק אגרסיות מיותרות, עונים על צרכינו הטבעיים לקצת אנרכיה, ובעיקר מצחיקים בטירוף (בעיקר את מי שאוהב הומור שחור). Postal המקורי היה בדיוק משחק כזה.

עם מספריים ביד

זהו סיפורה של חברת פיתוח קטנה ואמיצה (כ-13 עובדים) מאריזונה הנושאת את השם הביזארי והבלתי-מוסבר Running With Scissors (בקיצור - RWS). ב-1997, לאחר שהשתעממו מפיתוח משחקי ילדים ולומדות (ברצינות!), החליטו אנשי החברה ליהנות קצת וליצור את Postal המצמרר-אך-המשעשע. מדובר היה במשחק פעולה דו-ממדי ממבט-על איזומטרי, שהציב את השחקן בנעליו של בחור קשה-יום, עצבני וחסר שם, שנקרא בפשטות "The Postal Dude". מדוע "Postal"? המילה נלקחה מהביטוי "To Go Postal", שמקורו במספר התפרצויות זעם רצחניות של דוורים מתוסכלים בארה"ב. מטרתכם הייתה פשוטה: לרצוח מספר מוגדר של אזרחים חפים מפשע, בריונים, שוטרים ושומרי-חוק אחרים, ולעבור את השלב. הטבח בוצע באמצעות מגוון כלי-נשק אוטומטיים, רובה ציד, להביור, משגר טילים וסוגים שונים של רימונים. מאפיינים בולטים אחרים במשחק כללו את כפתור "ההוצאה להורג", שאיפשר לכם לעשות ווידוא הריגה לפצועים מפרפרים ולהפסיק את צרחות האימה ואנקות הכאב המצמררות של הקורבנות שכמעט ועוררו בתוכי רגשות אשמה...

ליברמן נלחם

כצפוי, Postal עורר מחלוקות אינסופיות בארה"ב ובשאר העולם. האויב המפורסם ביותר של המשחק הוא הסנטור היהודי השמרן ג'וזף ליברמן, שיצא כנגדו באופן פומבי, ביקש לאסור את מכירתו ותקף בהזדמנויות רבות את האלימות במשחקי המחשב ובמדיה בכלל. בקרב המבקרים דווקא קיימת הסכמה כי Postal היה משחק בינוני (למרות שאני נהניתי ממנו מאד), אבל הרעש וההמולה שנוצרו סביבו תרמו למכירות של כ-200,000 יחידות ברחבי העולם - בהחלט כמות נכבדת ביותר עבור משחק שפותח על-ידי חברה אלמונית וזכה לביקורות פושרות.

למרות ש-RWS ביקשה לפתח את כותר ההמשך כבר אז, בעיות משפטיות עיכבו את התהליך, ולכן Postal 2 יגיע אלינו רק ברבעון האחרון השנה. ההודעה על פיתוחו המתקדם של המשחק הפתיעה לא מעט אנשים, בעיקר כאשר החברה הכריזה כי הוא עומד להשתמש במנוע הסופר-חזק של Unreal 2 מבית Epic, הידוע גם כמנוע ה-Warfare. בראיונות הרבים (והמצחיקים) שמעניקים אנשי RWS ברחבי הרשת, הם מסבירים כי הם בחרו במנוע זה בשל היכולת שלו "לרנדר" סביבות סגורות ופתוחות כאחד, בשל קוד הרשת המצוין והגמיש שהוא מציע, וגם בזכות כלי העריכה שמפתחי המודים למיניהם יעריכו. לפי הצהרה זו, אתם כבר יכולים לנחש כי Postal 2 יהיה Shooter תלת-ממדי ממבט ראשון ויציב אתכם שנית בנעליו של "איש ה-Postal" המטורף, שיוצא הפעם למטלות יום-יומיות תמימות ונורמליות לחלוטין - אבל במצב רוח רע. וכאשר מצב הרוח של גיבורינו הוא רע, אני לא מקנא במי שייקלע לדרכו.

להשתגע מהחיים האלה

Postal 2 אינו מבוסס-שלבים כמו קודמו, אלא מבוסס-משימות. המשחק כולו מתרחש באזור אחד גדול ומתרכז בעיירה אמריקאית טיפוסית וריאליסטית באריזונה. עשרים המשימות אליהן תישלחו הן משימות יום-יומיות כמו קניית חלב, ביקור בבנק או החזרת ספר באיחור... נשמע קצת מוזר בשביל משחק פעולה, לא? ובכן, את המשימות אפשר לבצע גם מבלי לעורר מהומה כלשהי ובאופן נורמלי לחלוטין, למקרה שהוריכם החשדניים בדיוק נכנסים לחדר בזמן שאתם מריצים את המשחק. כמובן שהעסק האמיתי מתחיל ברגע שהחלטתם לעורר קצת מהומות, לשלוף את נשקכם או במקרה הקיצוני - לשרוף את הסופרמרקט. רציתם אי פעם לקצר את התור? ללמד אנשים מעצבנים וגסי-רוח לקח שהם לא ישכחו? הנה ההזדמנות. עשרים המשימות מתפרשות על גבי חמישה ימים בסך הכל, כאשר בכל יום תקבלו רשימה חדשה של ארבע מטלות, ובסופו של כל יום תצטרכו לשרוד משימה נפרדת נוספת.

ואם כבר להשתולל, אז בסטייל: חלק מכלי הנשק שיעמדו לרשותכם הנם כלי נשק סטנדרטיים כמו אקדח, רובה צלפים וכדומה. אבל רק חלק. שאר הנשקים ב-Postal 2, כמו שאמר וינס דסי מ-RWS, יגרמו לכם "לצחוק ולבכות בו-זמנית"... הדוגמא היחידה שפורסמה עד כה היא מיכל הדלק. בעלי המוח המעוות ביניכם כבר יכולים לקלוט מה בערך עושים עם מיכל הדלק, אבל בשביל שאר הקוראים אני אסביר: בעזרת הכפתור השמאלי של העכבר אתם שופכים קצת דלק על הקרקע (או על הקורבן התורן). כך אפשר ליצור שלוליות ושבילים ארוכים, כמובן. לחיצה קטנה על הכפתור הימני, ודמותנו הממוחשבת מוציאה במהרה גפרור, מדליקה אותו וזורקת... לא נעים, לא נעים. או כמו שאמרו אנשי RWS באחד הראיונות: "לדעתנו, הגיל המינימלי לקניית המשחק צריך להיות משהו כמו ארבעים, אולי שמונים... בעצם, צריך להמציא דרגת גילאים חדשה לגמרי, רק בשבילנו". מיותר לציין שבארה"ב המשחק זוכה לדירוג הגבוה ביותר, Mature (מגיל 17 ומעלה).

שנים של מחקר ופיתוח

האינטליגנציה המלאכותית של אנשי העיירה היא אחד הדברים שכדאי יהיה לשים לב אליהם. ב-RWS החליטו לשים דגש על הדרך בה אנשים מגיבים לפעולותיכם ולדאוג שהם ינהגו בצורה המציאותית ביותר. שוטרים, למשל, לא יחשדו בכם אם תשאו אקדח פשוט וחוקי, אבל ברגע שתוציאו את משגר הטילים, לעומת זאת... אתם מבינים את הרעיון. גם שאר האזרחים יוכלו להבחין בנשק אותו אתם נושאים ולהגיב באדישות או לחילופין בצרחות. כדי לסכם את העניין ניתן לומר, שהסביבה תתנהג אליכם בהתאם למעשיכם.

בתחום הגרפי לא אמורות להיות לכם דאגות. כדי לקלקל את היופי של מנוע ה-Unreal, צריך לעבוד קשה מאד... צוות הפיתוח מדבר על יותר ממאה דמויות שונות בסך הכל, המורכבות ממספר של עד כ-3,000 פוליגונים כל אחת. כדי להבטיח אנימציות אמינות, נלכדו באולפן תנועותיהם של שני שחקנים שנשכרו במיוחד. מלבד זאת, RWS מבטיחה הרבה אפקטים מיוחדים, ובין השאר גם אפקטים מציאותיים במיוחד של אש. למעשה, באתר הרשמי של המשחק ניתן לצפות בסרטוני ה"מחקר והפיתוח", המראים את אנשי החברה מציתים שובלי דלק ברחוב במטרה ללמוד כיצד בדיוק האש מתנהגת... עוד מבטיחים אנשי החברה לעשות שימוש בהבעות פנים שונות (ובעיקר בהבעות פחד ואימה, אני מניח). בכל הקשור לסאונד, צפו לאפקטים מעוררי חלחלה של צעקות, צרחות ובכי היסטרי - כולם כיכבו ב-Postal הראשון וכולם חוזרים בגדול גם הפעם כדי לתרום לאווירה הייחודית והסדיסטית של המ! שחק.

אלימות זה יותר כיף ביחד

גם מקומו של משחק רשת לא נפקד ב-Postal 2, למרות שמדובר על מתכונת די-מצומצמת של Deathmatch, סוג משחק קבוצתי כלשהו והכי חשוב: CO-OP - שמאפשר לכם לשחק את אותן משימות של משחק היחיד ברשת ובשיתוף שחקנים נוספים לצדכם. חשוב לציין, כי בתוכניות של RWS נמצאת חבילת הרחבה מאוחרת יותר שתתמקד באופן בלעדי במשחק הרשת. "ב-Postal 2", אומרים בחברה, "קשה לנו להכניס כרגע גם משחק רשת עמוק וגם משחק יחיד מספק. אז החלטנו להתרכז במשחק היחיד". אם אתם זוכרים, דבר דומה קרה לאחרונה עם Unreal 2, כאשר המפתחת, Legend, הודיעה כי היא מוותרת על משחק הרשת ומתמקדת בחוויית ה-Single Player.

לא יודע מה אתכם, אבל אני מצפה ל-Postal 2 בכיליון עיניים. "אנו מאמינים כי אלימות - מקומה במוצרי בידור, לא ברחובות", רושמים אנשי RWS באתר הבית שלהם. צודקים, החבר'ה: מעטים הם השחקנים שאינם יודעים להבחין בין המציאות לבין מה שקורה על מסך המחשב, וממילא עדיף להוציא את האגרסיות על דמויות ממוחשבות ולא על אנשים בשר ודם. לדעתי, גם מספר מקרים חריגים בהם היה חשש להשפעה שלילית של משחקים נוסח Postal על בני-נוער שנהגו באלימות - לא צריכים לשנות לחברות המשחקים, לממשלות ובעיקר לא לחברות הפיתוח הקטנות יותר דוגמת RWS, שאינן מפתחות משחקים רק בשביל הפרנסה, אלא גם בשביל ליהנות ולספק לנו הנאה. בעזרת גישה שכזו, עשוי Postal 2 להפוך לאחד המשחקים הכיפים, המקוריים והמפתיעים ביותר שפותחו השנה. לצערו של הסנטור ליברמן, הוא לבטח יהיה גם אחד האלימים, החולניים והמעוותים שבהם... אני אומר: הפסד שלו.

(כתבה זו נלקחה ממגזין המשחקים של אתר Vgames.co.il)