מסלולי טיולים בהרים
אזור ההר במרכז סיני עתיר פסגות יפהפיות, בוסתנים נעלמים, וקרוב יותר לשמים. הבדואים חמים יותר וישרים יותר והתחושה - תסלחו לי - רוחנית יותר"
תיאוריות סוציולוגיות פשטניות נוהגות להבחין בין "אנשי ההר" ו"אנשי החוף". הראשונים, בדרך-כלל קשוחים, מסתגרים, חשדנים וגרומים. האחרונים - סימפתיים, מתיידדים בקלות, נהנתנים ושמנמנים. החוף הוא מנוחה ושיחה חמה בין אנשים, ההר הוא מאבק בפגעי הטבע ובבדידות.
גם בסיני, ההבחנה בין הר לים ברורה ותקפה, אבל אופיה אחר. בחוף יש אכן שלווה וידידות, אבל הרבה מסחרה והעמדת פנים האופיינית לאזורי תיירות - המשא ומתן המניפולטיבי הידוע בין נותני שירותים למי שמשלמים עבורם. אנשי ההרים מתקיימים גם הם בעיקר מתיירות, אבל יש להם עוד מקורות פרנסה - עדרים ובוסתנים - והם באמת מקומיים ולא שכירים ממצרים שבאים לסיני לעבוד.
ככאלה, הבדואים של ההר דווקא יותר חמים, יותר ישרים, פחות מתבקששים, וגם אוכלוסיית המטופלים שלהם קצת שונה: אנשים שאוהבים ללכת, לגלות פינות חמד, קבוצות קטנות ומגובשות, או בודדים שנעים, בדרך-כלל, להיתקל בהם בבריכה, בצל בוסתן סמוי מן העין.
גם הנוף עושה את ההבדל: אזור ההר הגבוה במרכז סיני עתיר פסגות יפהפיות, בוסתנים נעלמים, וקרוב יותר - תסלחו לי על ההתפייטות - לשמים. יש כאן באמת איזו תחושה רוחנית שאיננה בחוף. ההתבודדות כאן אחרת, וקל מאוד להבין למה דווקא באזור הזה עבר העם היהודי את החוויה הרוחנית העמוקה ביותר שלו - מתן תורה (אם זה באמת היה שם, וגם על כך הדעות חלוקות).
