ג'יאני ורסאצ'ה: הטווס האיטלקי

בשנת 1997 רשמה חברת ורסצ'ה האיטלקית רווח בלתי צפוי של 21.6 מיליון דולר - מדמי ביטוח החיים של ג'יאני ורסצ'ה, מייסד החברה, שנרצח בגיל 41 ליד שער האחוזה שלו במיאמי בבוקר של ה-16 ביולי 1997. לפי הביוגרפיה הבלתי רשמית שלו, לוורסאצ'ה היתה היכרות מוקדמת עם רוצחו, אנדרו קונאן, זונה ממין זכר שכבר היה מבוקש על שלושה מעשי רצח ושוד. בזמן מותו של ורסאצ'ה הוערך שווי החברה שלו במיליארד דולר, עם מחזור מכירות שנתי בהיקף דומה.
אבל מקים האימפריה לא נולד עם כפית כסף בפה: עיר הולדתו, רג'יו, סבלה מהפצצות קשות במהלך מלחמת העולם השנייה ובשנות חייו הראשונות של ורסאצ'ה שררו בה עוני ואבטלה. אמו, פרנקה, היתה תופרת מצליחה, וג'יאני - הילד האמצעי בין סנטו הבכור ודונטלה הצעירה - בילה את רוב שעותיו הפנויות בחברת התופרות, הסיכות וגלילי הבדים.
אחרי סיום לימודי התיכון הוא למד גיאומטריה וטכנולוגיות הדפסה בבדים בבית-הספר הגבוה של רג'יו. בגיל 15 החל לצייר עבור אמו דגמים שתפרה ומכרה בחנות סמוכה לבית המלאכה שלה. הצלחת הדגמים הובילה לפתיחת עוד שלוש חנויות באיזור קלבריה, ולפריחת המוניטין של ג'יאני ורסאצ'ה הצעיר.
הראשון שהחליט להשקיע בו היה ג'יג'י מונטי, יצרן סריגים נחשב באיזור פירנצה. ורסאצ'ה עזב את הבית והתחיל את החיים החדשים בתחום הסריגים כמעצב חברת פלורנטין פלאוארס". התחנה הבאה היתה מילאנו, שם חתם חוזה לאחר מו"מ שניהל עבורו אחיו סנטו, עם חברת האופנה היוקרתית ג'ני, ולאחר מכן מול מספר חברות אופנה בעיר.

משקיעים בפאר

במילאנו הכיר ורסאצ'ה את חברו לחיים אנטוניו טוניקו, עימו חי עד הירצחו. הזוגיות החדשה השפיעה גם על יצירתו, שהפכה מוחצנת יותר. ב-1978 פתחו האחים לבית ורסאצ'ה יחד עם ג'יג'י מונטי את חברת ורסאצ'ה ברחוב האופנה היוקרתי של מילאנו.
ורסאצ'ה התבלט בסגנון שחרג מן העידון האיטלקי הנודע: הוא יצר עבור העשירים והמוחצנים בלבד - תכשיטים ובגדים, חגורות וארנקים, נעליים, משקפי שמש, בשמים, רהיטים ועוד. היצירות נבעו מהשראה רומאית-קלסית מזה והוליוודית מזה.
התצוגה המפוארת הראשונה של בית ורסאצ'ה נערכה במארס 1978 בפאלאצו דלה פרמננט במילאנו, בנוכחות כל כתבי המגזינים הגדולים בעולם. ורסאצ'ה הפך לחביב העיתונות העולמית. החברה החליטה על השקעה של 8% ממחזור המכירות בפרסום, שכלל הפקת ספרים וחוברות, תצוגות אופנה וקבלות פנים מפוארות, ועוד. בין חבריו האישיים ולקוחותיו היו גם פרינס, הנסיכה דיאנה, אלטון ג'ון, ג'ון בון-ג'ובי, מדונה, קלאודיה שיפר ועוד. בד בבד עם העלייה במכירות (ב-1996 הגיע כבר המחזור למיליארד דולר) רכשו בני משפחת ורסאצ'ה את חלקו של ג'יג'י מונטי בחברה, והשליטה נחלקה בין שלושת האחים: ג'יאני עם 45%, סנטו עם 35%, ודונטלה עם 20%.
ורסאצ'ה החל להיות מבוקש על-ידי בתי האופרה השונים, בלט מוריס בז'אר, תיאטראות והפקות סרטים הוליוודיים. הוא זכה למדליות כבוד על תרומה לתרבות העולמית, שהוענקו לו בין השאר על-ידי ז'אק שיראק, אז ראש עיריית פאריז והיום נשיא צרפת. הוא עיצב את התלבושות לבאלט זיזי ז'אנמייר, שהוצג תחת כיפת השמיים בפאריז בחגיגות 200 השנה למהפכה הצרפתית ביולי 1988. הפרסום הרב לו זכה הביא ליצירת מחזה מוסיקלי בשם ורסאצ'ה-שואו, שהוצג בלונדון ב-1991.

ורסאצ'ה מול ארמאני

בשנות ה-80 בנה ורסאצ'ה את האחוזה הראשונה שלו, על גדות אגם קומו - אחוזה ענקית מוקפת גנים נוסח גני ורסאי, גדושה פסיפסים בהשראה רומאית, שיש, ריהוט מפואר יצירות אמנות ופסלים. פרינס, שהוזמן בין הראשונים לראות את המקום, סיפר בראיון כי הבית הדהים אותו, אבל גם גרם לו תחושה של אימה בשל הגודל והעושר.
בניית האחוזה המרשימה הציבה את ורסאצ'ה שוב על קו מקביל מול מי שהפך למתחרה הגדול שלו בשנות ה-80 וה-90: ג'ורג'יו ארמאני. שני השמות נאמרו בנשימה אחת, כיוון שהיו, בעיקר עבור האמריקנים, האורים והתומים של האופנה האיטלקית. שניהם בנו אימפריות כלכליות וזכו לפרסום ברמה של כוכבי על, אבל ההבדלים היו גדולים. ארמאני, המבוגר מורסאצ'ה ב-20 שנה, עיצב בקווים עדינים, בצבעים שקטים ומאופקים, בגזרות של מקטורנים שנרכשו על-ידי מאות אלפי גברים בעולם ובגדי נשים ואבזרים לאשה המשדרים קרירות, הצלחה וטעם טוב. ארמאני זכה לביקורות נלהבות של מבקרי האמנות והאופנה. ורסאצ'ה לעומתו כונה על-ידי הביקורת וולגרי", פרובוקטיבי", חסר טעם ואקסטרווגנט.
אבל הביקורות לא הפריעו למסע העושר שלו. את האחוזה במיאמי הקים ורסאצ'ה אחרי ש"גילה" את העיר בדרכו לטיול בקובה עם חברו לחיים, טוניקו. הוא התאהב מייד ברצועת החוף של סאות'-ביץ' וברחוב אושן דרייב, והפך את חוף מיאמי לאתר צילומים לקטלוגים הבאים שלו. הוא קנה שני בתים סמוכים זה לזה באושן-דרייב, והשקיע 32 מיליון דולר בשיפוצם והפיכתם לאחוזה מסוגננת ומעוצבת לפי טעמו. כשמלאו לורסאצ'ה 37 התגלתה אצלו מחלה נדירה של סרטן האוזן. הוא החליט לפרוש חלקית מהעבודה ולהעביר סמכויות לאחותו דונטלה, שהיתה קרובה אליו רגשית ומקצועית.

האימפריה ממשיכה

ורסאצ'ה נרצח בבוקר ה-16 ביולי 1997, בעת שצעד חזרה לביתו מבית הקפה המועדף עליו "ניוז קפה", שם קרא כל בוקר את העיתון ושתה קפה. הוא היה לבוש בסנדלי ים מגומי, מכנסי ברמודה וגופיה וכך נפל. כאשר קיבלו דונטלה וסנטו טלפון המודיע להם על הירצחו, הם חשבו שהסיפור הוא בדיחה פרטית של ג'יאני, עלו על המטוס למיאמי וקיוו לפגוש את אחיהם צוחק מולם בשדה התעופה. לאחר הירצחו של ג'יאני, הפך סנטו למנכ"ל החברה ודונטלה לסגנית מנכ"ל וראש מחלקת העיצוב.
בניגוד לצפוי, האימפריה לא קרסה. מהתצוגה הראשונה בנובמבר 1997, ולאחריה במאי 1998, נחלה דונטלה הצלחה גדולה. הלקוחות המפורסמים של בית האופנה תמכו בה, והאחות הצליחה לשמור על הסגנון והתנופה, כשבמקביל האח סנטו ממשיך לנהל בהצלחה את עסקי הבגדים, המשקפיים, הבשמים והריהוט.
ג'יאני ורסאצ'ה הוריש את כל חלקו בחברה, לבתה של דונטלה, אלגרה בת ה-11. אחיה דניאל ירש את שתי האחוזות, בהן מתגוררים בינתיים דונטלה, סנטו ומשפחותיהם. מכירות בית ורסאצ'ה שומרות על יציבות יחסית לתקופה הנוכחית.


עוד כמה דברים

* ב-1990 התראיין ורסאצ'ה לראשונה יחד עם חברו לחיים למגזין הומוסקסואלים ויצא לראשונה מהארון באופן רשמי.
* ורסאצ'ה ואלטון ג'ון ניהלו אירועי צדקה לאיסוף כספים למחקר האיידס.
* מספר שבועות לאחר רצח ורסצ'ה הקיפה המשטרה את הבית שבו הסתתר הרוצח, אנדרו קונאן, אך זה העדיף שלא להסגיר את עצמו ושלח יד בנפשו.
* הדוגמנית הישראלית שרון גניש חתמה על חוזה לצילומים עבור בית האופנה ורסאצ'ה לשנים 2002-2003.