מסך פראי

השלישייה הפותחת

ציון לשבח: למיני סידרה של ערוץ 3, "הביץ' בויז", שהביאה את סיפורה הביוגרפי של הלהקה האמריקאית המצליחה בלא סייגים, כולל הסמים, השערוריות והמעריצות.

ציון לגנאי: הערוץ הראשון מקרין בערב החג השני את סרט הקולנוע המיושן והבלתי מוצלח לכל הדעות, "העולם על פי גארפ". כאילו התכוונו להעניש את הצופים.

בייב השבוע: יעל הדר, כוכבת "לחיי האהבה", מוכיחה איכויות טלנובליות שלא היו מביישות שחקניות אופרות סבון מפוארות באמריקה. בכי, צחוק, קנאה, תאווה.

ערוץ הבידור: סם להמונים

אחד ממחוזות הבריחה הטובים על הממיר, וקיימים רבים כאלה, הוא ערוץ הבידור, "!E", שלחיצה אחת בכיוונו מאפשרת לכל ישראלי את מנת החמצן הטלוויזיונית הדרושה כדי לצוף מעט. בימים שערוצי הטלוויזיה הגדולים מהווים מעין גל פתוח של שידורים מזירת קרבות מדכאת, אין להקל ראש בצורך של כולנו להגיח ולו לכמה דקות לעולם מתוק של אשליות וכוכבים. חוסנו של עם נבחן ביכולת העמידה שלו, ויכולתנו לשמור על קור רוח ולא לשקוע בדיכאון יכולה בהחלט לקבל סיוע מערוצי הבידור והפנטזיות.

השבוע החלה בערוץ הבידור הקרנת הסידרה "נחשפים", והפרק הראשון התכבד לארח את ג'ורג' קלוני, אחד משחקני הטלוויזיה הלא רבים שהצליחו לפרוץ הלאה לכוכבות במסך הגדול. יכולתי לברך על 50 דקות של כיף, של נבירה בשטויות ושל אשליית נורמליות. ומה היא טלוויזיה טובה אם לא הדברים הללו בדיוק.

אדיר מילר: ככה בונים כוכב אינטנט

מתברר שכוכבות בטלוויזיה היא עניין נזיל מאוד. רפי רשף הוא דוגמה לאיש רדיו בעל מוניטין, שלא הצליח להפגין את אותם כישורים על המסך, ועזב. דן שילון היה מגיש רב עוצמה, והיום הוא מראיין בתוכניות קטנות ואינטימיות יותר. ומהכיוון ההפוך, ראו את אדיר מילר, הסטנדאפיסט בתוכניתו של יאיר לפיד, שמהווה את הפוגת ההומור בתוכנית. בימים אלה אנחנו מתבשרים שהוא עומד לקבל תוכנית טלוויזיה משלו. כלומר, אדיר מילר שיכנע את קברניטי הטלוויזיה, במספר ההופעות המועט שהוא ביצע השנה, שראוי לתת לו שואו שלם על כתפיו. כמעט תמוה. ככה בונות חברות הטלוויזיה כוכב אינסטנט. מחממים בדרן על אש קטנה, ואז זורקים אותו למים. למילר זו בוודאי מחמאה, אך עליו להיזהר. לזכיינית השידור לא ממש אכפת מהקריירה שלו. יצליח, מה טוב. לא יצליח, יזרקו אותו לכלבים. האם מילר מוכן ובשל לשאת בנטל לבדו? לטעמי, כל מה שבא בקלות, עלול שלא לשאת פירות במבחן האמת. אדיר מילר, במקרה הזה, הוא דוגמה מובהקת שיהיה מעניין לבחון את תוצאותיה.

אהרון ברנע: עובדה מצליחה קיימת

עם עובדות לא מתווכחים. אהרן ברנע הגיע ל"אולפן שישי" על תקן מגיש זמני, שימלא את המקום עד לבחירת מגיש "של ממש". ברנע הוכיח בתוך שבועות אחדים, כי יש לו איכויות הגשה טובות משלו והוא ראוי לשמש בתפקיד על תקן קבע. למה אנחנו נדרשים לברנע דווקא עכשיו? כי השבוע הוא הגיש את מהדורת ערב החג של חדשות ערוץ 2, הפעם לא במתכונת המוכרת של "אולפן שישי", בה מגוננים עליו שלושה פרשנים או כתבים באולפן. ברנע ניווט 40 דקות מהודקות של חדשות באופן טבעי, קולח ונעים, וזה אינו דבר של מה בכך, כאשר החדשות מכילות הרוגים, לוויות ושכול. בחודשים האחרונים הפך ברנע מכתב במשבצת חשובה למגיש שהוא עובדה מצליחה קיימת. בעולם, במיוחד באמריקה הגדולה, אוהבים מגישי טלוויזיה מבוגרים וסמכותיים. ברנע הוא כנראה דוגמה מובהקת לאותו מודל.

טל"ח

במידע שהעביר ערוץ 33 לעיתונות צוין כי לסרט שהוקרן במוצאי החג, ה 3.4, קוראים "שחיטות בגדול"... לסרט, בכיכובם של דניס קווייד ואלן ברקין, קוראים כמובן "שחיתות בגדול". חיכינו לראות איך יתייחסו לזה הכבלים והלוויין בלוח האלקטרוני. כל הכבוד לכבלים שעלו על הטעות, ובוז קל ללוויין שהשחיט את השחיתות...

על המגש: עמנואל הלפרין

תוכנית: מהיום למחר

גרדרובה: מאיפה הז'קטים הלבנים האלה?

פריזורה: עיקשת, למרות הביקורת.

נימה: אירופאית-אינטלקטואלית.

מוטו: יאללה, נעביר כמה דקות עד שנגיע לשיחה על הספר החדש.

גימיק: שיחה עם יואב טוקר.

סיכום: בהחלט ייחודי בנוף.