ביטוח לאומי, רפואי ומיסים

חובת תשלום ביטוח לאומי חלה, על פי החוק, על כל תושב ישראלי. אדם זכאי להיות מבוטח בביטוח הלאומי ובביטוח בריאות ממלכתי - על כל הזכויות והחובות הנגררים כמך - בתנאי שהוא "תושב ישראל".

המושג "תושב ישראל" פירושו – אדם שמקום מגוריו הקבוע הוא בישראל - גם אם הוא שוהה באופן זמני בחו"ל - שמרכז חייו בישראל, הצהיר על כוונתו לחיות בישראל ונתן ביטוי מוחשי לכך.

תושב ישראל השוהה בחו"ל תקופה העולה על שישה חודשים, חייב לדאוג בעצמו למילוי חובותיו ולשלם דמי ביטוח במשך כל תקופת היעדרותו מהארץ, בסניף הביטוח הלאומי הקרוב למקום מגוריו בארץ. את דמי הביטוח אפשר לשלם בדואר או באמצעות מיופה כוח בארץ. חובה זו לא תחול עליו אם הוא נשלח לעבודה בחו"ל ושולחו הוא מעביד ישראלי, או אם הוא משלם דמי ביטוח לאומי במדינה עימה כרת המוסד לביטוח לאומי אמנה בדבר זכויות סוציאליות. המדינות שכיום יש עימן הסכם כזה הן: בריטניה, הולנד, צרפת, בלגיה, אוסטריה, גרמניה, שוודיה, שוויץ, איטליה, דנמרק ופולין.

עניין "התושבות הישראלית" של מי ששהה בחו"ל תקופה העולה על חמש שנים, נבדק בהתאם למבחנים אוביקטיביים המפורטים ב"שאלון תושבות" של המוסד לביטוח לאומי. אם מוכח כי היעדרותו של התושב מישראל היתה ארעית, ובמשך כל תקופה זו מרכז חייו היה בישראל, הוא חייב בתשלום דמי הביטוח כל זמן שהותו בחו"ל.

אם מוכח כי שהייתו בחו"ל היתה קבועה ומרכז חייו היה בחו"ל, והחליט לחזור לישראל והפעם לישיבת קבע, יהיה חייב בתשלום דמי ביטוח רק מיום היותו "תושב ישראל" בשנית.

סטודנט הלומד בחו"ל חייב בתשלום דמי ביטוח בשיעור המינימום כמי ש"אינו עובד" ואינו "עובד עצמאי". תלמיד ישיבה המוכרת על ידי משרד הדתות בישראל חייב אף הוא בתשלום דמי ביטוח בשיעור המינימום.

לעניין תקופת תשלום דמי ביטוח השלכות רבות על רציפות הזכויות של המבוטח.

קיצבת זיקנה:

המוסד לביטוח לאומי מופקד בישראל גם על תשלומי קיצבת זיקנה. להלן פירוט הזכאים לקבלת קיצבה זו:

1. תושב ישראל שלא הגיע לגיל 60 ביום שבו עלה לארץ לראשונה.

2. תושב ישראל שרכש תקופת אכשרה, כלומר היה מבוטח פרק זמן (לא רצוף) כנדרש בחוק – 60 חודש, בין שהם רצופים ובין שאינם רצופים, שבהם היה מבוטח בתוך עשר השנים האחרונות שקדמו לגיל המזכה אותו בקיצבת הזיקנה או 144 חודש, רצופים או בלתי רצופים, שבהם היה מבוטח החל מגיל 18 ועד לגיל המזכה אותו בקיצבת הזיקנה.

3. אשה מבוטחת לא תזדקק לתקופת אכשרה אם:

א. היא גרושה, אלמנה או עגונה.

ב. אינה נשואה, ונעשתה תושבת ישראל מכח כניסתה לישראל ובאותו זמן היתה בת 55 ומעלה.

ג. בן זוגה אינו תושב ישראל או עלה לישראל לראשונה בהיותו מעל גיל 60.

ד. היא מקבלת קיצבת נכות כללית במשך 12 חודשים רצופים לפני שמלאו לה 60 שנה.

4. הגיל לקבלת קצבת זיקנה הוא 70 לגבר ו-65 לאישה. עם זאת, מי שהפסיק לעבוד או מי שעובד והכנסתו מהעבודה אינה עולה על המותרת, זכאי לקיצבת זיקנה כבר בגיל 65 (גבר) או 60 (אשה).

5. על פי תיקון בחוק, אשה נשואה שאינה עובדת מחוץ למשק ביתה, או אלמנה בת קיצבה, שהגיעו לגיל 65, יהיו זכאיות לקיצבת זיקנה למרות שלא השלימו תקופת אכשרה, בתנאים הבאים:

א. נולדו לאחר 31.12.30.

ב. היו תושבות ישראל במשך חמש שנים לפני הגיען לגיל 65.

6. גבר שחזר לישראל ולא השלים תקופת אכשרה כמוזכר לעיל, עשוי להיות זכאי לגימלת זיקנה מיוחדת עד למועד בו ישלים את תקופת האכשרה. הזכאות לגימלה המיוחדת מותנית בהכנסותיו מכל מקור שהוא, כולל פנסיה או רנטה מחו"ל.

לבירורים ולפרטים נוספים בנושאי ביטוח לאומי וקיצבת זיקנה ניתן לפנות, בארץ, לסניף הביטוח הלאומי הקרוב למקום המגורים. פניות מחו"ל יש להפנות אל מנהל אגף הביטוח, המוסד לביטוח לאומי – מרכז, שד' ויצמן 13 ירושלים, טל': 6709509-02, פקס': 6515471-02 או למרכז מידע בטלפון: 9369696-08. אתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: http://www.btl.gov.co.il.

ביטוח רפואי

החל מינואר 95' מופעל בישראל חוק ביטוח בריאות ממלכתי. על פי חוק זה:

1. חובת המדינה לספק שירותים רפואיים לתושביה.

2. ניתן חופש בחירה ומעבר בין קופות החולים השונות.

3. נקבע סל בריאות הניתן במסגרת החוק. את השירותים הללו חייבת לספק כל קופת חולים, לכל מבוטחיה, ללא תנאי.

על פי החוק, כל תושב ישראל מבוטח בביטוח בריאות. הגדרת "תושב" בחוק זהה להגדרתו בביטוח הלאומי (כמפורט לעיל, בפרק "ביטוח לאומי"). "תושבים חוזרים" שיצהירו על כוונתם לחזור לישיבת קבע, תוך צירוף הוכחות (שכירת דירה, רישום ילדים לבית הספר או לגן ילדים, רישום בשירות התעסוקה וכו'), עשויים להיות מוכרים כתושבים. מרגע קביעת "התושבות" יחול עליהם חוק הביטוח הלאומי, כולל ביטוח בריאות.

ביטוח הבריאות הוא ביטוח חובה, החל על כל תושב ישראל שמלאו לו 18 שנה. התשלום נעשה למוסד לביטוח לאומי. דמי הביטוח הלאומי ודמי ביטוח הבריאות יחסיים להכנסה ונגבים על פי שיעורים הקבועים בחוק. שירותי הבריאות מתוקף חוק זה ניתנים על ידי קופות החולים השונות. בישראל פועלות ארבע קופות חולים: שירותי בריאות כללית, מכבי שירותי בריאות, קופת חולים מאוחדת וקופת חולים לאומית.

על "התושב החוזר" להסדיר בעצמו, עבורו ועבור בני משפחתו, את מעמדם והגדרת תושבותם באחד מסניפי המוסד לביטוח לאומי הקרוב לאזור מגוריו. יודגש כי הרישום לאחת מקופות החולים ייעשה אף הוא בסניף המוסד לביטוח לאומי.

שינוי בחוק בריאות ממלכתי לגבי "תושבים חוזרים":

בינואר 1999 התקבל תיקון לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, המתייחס לזכאותם של "תושבים חוזרים". על פי תיקון זה, תקופת השהות בחו"ל, לצורך החוק, תתחיל להימנות מ- 1.3.99. כל תושב ישראל שעזב את הארץ חייב, על פי חוק, לשמור על רצף תשלומים לביטוח בריאות כדי שלא ייאלץ לשאת בתקופת אכשרה על פי התיקון לחוק.

מידע נוסף והסבר מפורט בנוגע לשינויים בחוק בריאות ממלכתי יפורסמו בבוא העת.

לפרטים נוספים בנושא חוק בריאות ממלכתי, גבייה ותושבות יש לפנות אל המוסד לביטוח לאומי, טל': 6709509-02, פקס': 6515471-02.

מס הכנסה

"תושב חוזר" אינו זכאי להנחות בתשלום מס הכנסה. בעניין זה הוא נחשב תושב ישראלי לכל דבר, וחלים עליו חוקי המס המקובלים בישראל.

המס בישראל נקבע על פי שומה שנתית, ולכן מי שעבד בארץ, לאחר שובו, רק חלק מהשנה, משכורתו תחושב לצורך מס על פני כל השנה, דבר שיקטין את שיעורי המס.