שתף קטע נבחר

אודי - 100 שנה של מכוניות

אוגוסט הורש למד הנדסת מכונות כי היה רזה וחלש מכדי לעבוד עם אביו בנפחייה. במפעל המכוניות הראשון שפתח עבדו 4 פועלים באורווה ישנה, שהוסבה למוסך. בהמשך פוטר מהחברה שנשאה את שמו, ואימץ את השם אודי. מאז שרד המותג מלחמות עולם, מיזוגי ענק וחילופי בעלים

אוגוסט הורש נולד ב-1877 בוינינגן, גרמניה. אביו הנפח שמח על הולדת הבן הצעיר, שיוכל לסייע לו בעבודתו הקשה, אך אוגוסט הקטן גדל להיות נער רזה וחלש, וכל הנסיונות להפוך אותו לנפח מיומן עלו בתוהו וגררו גלי בוז ולעג מהשכנים והקרובים.

מאוכזב מכשלונו במקצוע הנפחות, פנה הורש הצעיר למקצוע אחר. הוא נרשם ללימודי הנדסת מכונות בטכניון בסקסוניה, וחלם על הצטרפות ל"תעשיית ההיי-טק" של אותה תקופה - ייצור מכוניות. עם סיום לימודיו הצליח הורש לבצע צעד גדול בדרך להגשמת חלומו - הוא התקבל לעבודה אצל קרל בנץ, ממציא מנוע הגז ובעל מפעל המכוניות הראשון בגרמניה, במקביל לדיימלר.

 

הולדתה של אודי

 

הורש בילה שנתיים אינטנסיביות עם בנץ, כשבסיומן החליט לפתוח מפעל משלו. בנובמבר 1899 השתקע באורווה ישנה בקלן, שכר 4 פועלים והחל לבנות מכוניות עם מנועים מאלומיניום וחלקים נוספים שעשויים פלדה משובחת. הורש הספיק לבנות 10 מכוניות לפני שגילה כי העור שבו עטף את המצמד מתחמם ונשרף, והוא חזר לשולחן השרטוט לתקן את ההמצאה.

במהרה גילה הורש כי נקלע למחסור חמור של מזומנים, ויצא לחפש שותפים. הוא מצא כמה משקיעים בסקסוניה, שמינו אותו למהנדס ראשי מבלי שנתנו לו מניות בחברה. ב-1906 זכתה מכונית הורש במקום הראשון ב"מרוץ הרקומר" שנערך בגרמניה, שבו השתתפו מכוניות מצ'כוסלובקיה, איטליה, גרמניה וצרפת. מעודד מנצחונו, החל הורש לשקוד על פיתוח מכונית מרוץ חדשה, מהירה יותר. הוא שלח את הדגם החדש לתחרות נוספת, אך נחל אכזבה כשהמכונית הפסידה במרוץ. בעקבות זאת, פיטרו בעלי המניות את הורש מהחברה.

בכספי הפיצויים פתח אוגוסט הורש חברה חדשה, וקרא לה בשם "הורש". בעלי המפעל הקודם בו עבד תבעו אותו על השימוש בשם, והוא נאלץ לחשוב על שם חדש. על-פי הסיפורים, בנו הצעיר של אחד העובדים, הציע לקרוא למפעל במקבילה הלטינית לשם "הורש", שמשמעותו "הקשב" - אודי (Audi).

הורש התלהב מהרעיון, והשם אודי נרשם ב-1910 אצל רשם החברות בברלין. המפעל החדש החל לייצר במרץ משאיות עבור הצבא הגרמני בתקופת מלחמת העולם הראשונה.

עם תום המלחמה ארגן הורש את מהנדסי גרמניה באיגוד מסודר, שקבע את המידות והתקנים הסטנדרטיים למכוניות. הפרויקט החדש תפס אותו כל-כך, עד שפרש מהחברה ועבר לגור עם משפחתו בברלין, כדי לעמוד בראש הארגון החדש, שנקרא "מטה איגוד המהנדסים". במהרה קנה לו שם של גאון בתחומו, והוא שימש יועץ טכני לכל חברה שביקשה את עצתו המקצועית.

ענף הרכב בגרמניה זכה באותה תקופה לתאוצה עצומה. מפעל הורש המקורי עשה חיל בתחום מכוניות היוקרה, זכה במרוצים ותערוכות ומכר את תוצרתו במחירי עתק. במקביל פרח המוניטין של מפעל אודי, ובגרמניה צצו חברות רבות שייצרו מכוניות רבות מסוגים ומחירים שונים.

 

המיזוג הגדול

 

תופעת המיזוגים בענף המכוניות הגרמני החלה ב-1930, כשאופל - יצרנית הרכב הגדולה בגרמניה - נרכשה על-ידי חברת ג'נרל-מוטורס האמריקנית. ב-1932 התאחדו 4 חברות בעלות מוניטין בגרמניה - הורש, אודי, Wanderer ו-DKW.

החברה המאוחדת החדשה נקראה בשם אוטו-יוניון, והסמל שלה היה 4 עיגולים משולבים - עיגול לכל חברה. אוגוסט הורש הוזמן מברלין לייעץ לחברה החדשה, בה עבד עד פטירתו ב-1951.

אוטו-יוניון ייצרה מכוניות ב-4 רמות מחיר: מכוניות עממיות קטנות עם הנעה קדמית מתוצרת DKW; מכוניות של וונדרר בגודל בינוני ובמחיר גבוה יותר; מכוניות אודי בעלות טכנולוגיה מתקדמת, שהוצעו במחיר גבוה; ומכוניות מהודרות ומתקדמות מתוצרת הורש. טווח המחירים באוטו-יוניון נע בין 1,500 לכ-16,000 מרק למכונית. רק לצורכי השוואה: שעת עבודה של פועל גרמני באותה תקופה היתה שווה 45 פני - מחירו של ליטר דלק.

 

המשבר שאחרי המלחמה

 

ב-1946, לאחר כניעת גרמניה במלחמת העולם השנייה, חולקה המדינה בין בעלות הברית. העיר צוויקאו, בה ישבה אוטו-יוניון, הפכה להיות חלק ממזרח-גרמניה. מבנה החברה המפואר, בו יוצרו בעבר מכוניות מהודרות ומשוכללות, הפך בהנהגת המזרח-גרמנים למפעל המייצר מכוניות זולות מדגמים נחותים.

חבר הנאמנים של אוטו-יוניון החליט להקים מפעל חדש באינגולשטט, במערב-גרמניה, שבו קיוותה החברה להמשיך לייצר מכוניות ברמה גבוהה. עם-זאת, מחסור בחלפים ואמצעי ייצור אחרים הגביל בשנים הראשונות את הייצור רק למכוניות עממיות.

ב-1954 נאלצה החברה להתמודד עם משבר נוסף: 5,000 הפועלים שעבדו במפעל החדש פתחו במאבק על תנאי עבודה ושכר טובים יותר, והשביתו את העבודה במשך 3 שבועות. השביתה הסתיימה בהטבה של 4% בלבד לפועלים, אך הפסדי החברה כתוצאה מההשבתה היו כבדים מאוד.

ב-1957 השתלטה חברת דיימלר-בנץ על 88% ממניות אוטו-יוניון, תמורת 41 מיליון מרק גרמני. בהמשך השקיעה דייימלר-בנץ סכום כפול לבניית מפעל חדש ומודרני לאוטו-יוניון באינגולשטט.

 

חוזרים לאודי

 

ב-1965 קנתה חברת פולקסוואגן את אוטו-יוניון, במטרה לייצר שוב מכוניות יוקרתיות שיישאו את שם המפעל. בתחילה מיזגה את אודי עם חברת NSU, ורק ב-1985 שינתה את שם החברה באופן סופי לאודי.

פולקסוואגן השקיעה סכומים ניכרים במפעלים באינגולשטט ובניקרזולם, רכשה את טובי המהנדסים בגרמניה והחליטה למצב את דגמי אודי ברמה שתתחרה בדגמי מרצדס וב.מ.וו. במקביל רכשה החברה במחצית השנייה של המאה ה-20 את סיאט, סקודה, רולס-רויס ולמבורגיני.

יו"ר קבוצת פולקסוואגן, ד"ר פרדיננד פיך, השקיע מאמצים רבים במיצוב אודי כמכונית יוקרתית בעלת טכנולוגיה ועיצוב מתקדמים. התכונות האלה הן נכסי המותג של אודי בתוך קבוצה של מותגים (פולקסוואגן, סיאט, סקודה ואודי).

כיום עובדים במפעלי אודי באינגולשטט ובניקרזולם כ-30 אלף עובדים. ב-1999 יוצרו במפעלי החברה כ-630 אלף מכוניות. החברה הרוויחה אשתקד 364 מיליון מארק. בין הדגמים הבולטים של החברה: מכונית הספורט קופה השנויה במחלוקת אך המרהיבה ה-TT, וה-2A - החדשה הקטנה, שעשויה מחומרים קלים במיוחד.

 

פורסם במגזיין "ממון", ידיעות אחרונות, בתאריך 17/10/00

 

 

 

 

  תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אודי קופה. שנויה במחלוקת
אודי קופה. שנויה במחלוקת
אודי. עשויה מחומרים קלים
אודי. עשויה מחומרים קלים
מומלצים