אין הופעה, יש עצבות

לצערי ההופעה ביום העצמאות ברעננה בוטלה. המשטרה לא מרשה לקיים מופעים,אפילו באולמות, כך שאני נשאר בבית ואין מה לעשות. ימים קשים עוברים עלינו. האדמה רועדת ומוזיקה אחרת מנגנים עכשיו. זה עושה אותי עצוב ואני לא ילד כבר. עברתי, ראיתי, שמעתי והרחתי את מלחמת יום כיפור בסיני ועוד כל מיני פרעות שהזדמנו לי במשך השנים.

ומצעד האיוולת ממשיך וההיסטוריה ממחזרת את עצמה ופה מדברים על מי צודק ומי לא. אין מלחמות צודקות ואין מנצחים ומפסידים, אין שמאל ואין ימין, יש רק כאב וסבל. מי שרוצה לנסוע שייסע ומי שלא שישאר. מה זה כבר משנה? כולנו בני אדם - חושבים, עושים טעויות, מתקנים וחוזר חלילה. הוויכוח הזה הוא לופ אחד גדול והחיבור שלו למוזיקה הוא תאונה.

אתמול שוחחנו, ברי ואני, על המצב. כל יום אנחנו מדברים רק על המצב. צוחקים על המצב ובוכים על המצב ולא מדברים יותר על מוזיקה או סתם דיבורים רקים מתוכן, שטויות ושיחות חולין. הו, כמה שאני מתגעגע לרגעים כאלו, ועכשיו יש רק המצב. ושוב הפוליטיקה, הסם הארור הזה שנכנס לנו לוורידים, משקר ומרמה וכל הפוליטיקאים מסביבנו סוחרים ומוכרים לנו אותו, ואנחנו מתמכרים ולא יכולים להגמל.

אני לא יודע כמה מוזיקה ושירים תביא לנו התקופה המקוללת הזו, ואיזה. וכמה שריטות היא תשאיר בנו ובילדינו. כמה אהבות מבוזבזות, איזה בני אדם נהיה. בדיוק עכשיו, כשכל כך קשה, צריך להתחבר רק למה שעושה טוב. אז תעשו מוזיקה, תכתבו שירים, תעשו אהבה וילדים, תקנו צעצועים - זה מרכך ומזכך.

עד כאן, יש לי כלכך הרבה שרובץ על הנשמה ואני לא רוצה לדכדך יותר ביום קשה זה.