הכביש ממשיך לקטול

במהלך חודש מרץ האחרון, דיווחה משטרת ישראל ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה על 2,478 פצועים ב-1,304 תאונות, מהן 31 תאונות קטלניות עם 38 הרוגים ו-139 בהן נפצעו 153 נוסעים באורח קשה. עכשיו, עיינו שוב במספרים האלה, וזכרו כי מדובר בחודש אחד בלבד על כבישי ישראל. לכך אגב יש להוסיף עוד 34 תאונות עם 68 פצועים ו-3 הרוגים, לפי דיווח המשטרה על תאונות שאירעו ביהודה ושומרון, לא כולל שטחי הרשות.

רוצים סיכום של שלושת החודשים הראשונים בשנת 2002? ובכן, 8,500 נפגעים ב-4,308 תאונות, בהם נהרגו לא פחות מ-104 הרוגים. אז נכון, מדובר בירידה קלה לעומת התקופה המקבילה אשתקד, בה נהרגו 116 איש ואירעו 4,435 תאונות דרכים. אלא שראשית, צריך לקחת בחשבון כי מדובר (השנה) בנתונים ארעיים בלבד, ואילו שנת 2001 מספקת נתונים סופיים. שנית, הירידה אינה משמעותית.

למרות שניכרת ירידה בולטת בצריכת דלק לרכב פרטי בעקבות מיעוט נסיעות יחסי, הכביש הישראלי הוא עדיין מקום מסוכן במיוחד להיות בו. ולמרות המספרים האיומים, מעט מאד נעשה כדי לשנות את המצב.

נכון, ועדת חקירה פרלמנטרית עומדת אכן לטפל בבעיית תאונות הדרכים, אך שר התחבורה למשל, מעדיף להשמיע קולו בנושאים ביטחוניים. גם שר הפנים מעדיף להשמיע קולו בעניינים ביטחוניים, אם כי אליהם מצטרפים נושאי כלכלה ופטור. אולי ראש הממשלה, כאשר יתפנה מהטרדות המשטרה בזמנים קשים אלה, יעניק לכך מעט תשומת לב? אשרי המאמין.