הרב עובדיה יוסף: כל הדרך עד לשליטה בש"ס

הרב עובדיה יוסף היה הרב הראשי הספרדי. ב- 1983 הודח מתפקידו, ובעקבות זאת הקים את תנועת ש"ס, שצברה עם השנים כוח פוליטי רב. כמנהיג הרוחני של התנועה הוא קבע את כל מהלכיה הפוליטיים ואת החלטותיה בכל עניין.
יוסף נולד ב- 1921 בבגדאד, עיראק. ב- 1926 עלתה משפחתו לישראל, והתגוררה בשכונת הבוכרים בירושלים. כשמלאו לו עשר שנים, החליטו מוריו על העברתו לישיבה מובילה – ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה. יוסף למד תורה 19 שעות ביום, ובגיל 17 כבר נחשב לבר סמכא בענייני הלכה. בגיל 19 התמנה לרב ובגיל 23 התמנה לדיין. בתקופה בה צבר יוסף ידע, התרחקו שלושת אחיו מלימודים תורניים והצטרפו לאצ"ל: אחד האחים, דוד, היה ממפוצצי מלון המלך דוד בירושלים.
ב- 1947 נסע יוסף למצרים, שם כיהן כרב הראשי של קהיר וכאב בית הדין. במסגרת תפקידו זה, קשר קשרים עם הצמרת הפוליטית המצרית, ובראשה המלך פארוק, אבל בזמן מלחמת השחרור חלה הרעה ביחסיו עם הממשל. ב- 1950 חזר לישראל. במשך שנה שימש כדיין בבית הדין הרבני בפתח-תקווה, ולאחר מכן חזר לירושלים. הרב הראשי דאז, יצחק נסים, הציע לו לשמש כראש ישיבה, וכך החלה דרכו לצמרת המנהיגות הדתית. ב- 1960 התמודד הרב יוסף בראשונה על משרת הרב הראשי, אך לא זכה במינוי. ב- 1968 התמנה לרב הספרדי הראשי בישראל.
ארבע שנים מאוחר יותר התמודד שוב על משרת הרב הראשי, הפעם מול הרב יצחק ניסים, ושוב זכה בתפקיד. מולו כיהן כרב הראשי האשכנזי הרב שלמה גורן, ובין השניים שררו יחסים מתוחים.
ב – 1983 , בתיאום בין שר האוצר דאז, משה נסים (בנו של הרב יצחק נסים), לבין הליכוד והמפד"ל, הודח יוסף מתפקידו כרב ראשי. הדחה זו הביאה להקמתה של תנועה דתית ספרדית, ש"ס (ראשי תיבות של שומרי ספרד) ב – 1984, בהנהגת יוסף. אריה דרעי, בן טיפוחיו של יוסף, מונה לעמוד בראש התנועה, שהלכה וצברה כוח פוליטי רב, עד שבבחירות 1999 הפכה לתנועה השלישית בגודלה בכנסת. ש"ס הגדירה עצמה כתנועה ימנית, אך הרבה לפני כולם הצהיר יוסף כי מוטב לוותר על השטחים. בתחילת 1999 פרש דרעי מראשות התנועה, בעקבות גזר הדין במשפטו, ויוסף מינה במקומו את הרב אלי ישי.