מה באמת מעיק על עירית?

1. מה מעיק על עירית לינור?

כמי שאיבדה זה מכבר את לוחמנותה הזעיר-פמיניסטית – עירית לינור היא כיום אשת משפחה ובורגנית אפורה, כל מה שהזהירה אתכם ואת עצמה מפניו – לא צריך לקחת ברצינות רבה מדי גם את רכיבתה השרירותית על גל הפטריוטיזם העכור הנוכחי. אז לינור לא רוצה לקרוא "הארץ" – באמת שאין שם מספיק תמונות והאותיות קטנות, אני מסכים – אבל עיון ביצירתה הטרחנית "סליחה שאני ציונית", כפי ששוגרה למו"ל עמוס שוקן, מעלה פיסקה אחת בלבד שמביאה את החשק להפגיש את לינור עם בוראה (שוקן למעשה, לא?): "הארץ", היא מתלוננת, הוא "עיתון לאנשים עשירים" שבו כותבת נירה רוסו על "כלי מטבח יקרים" ו"מאכלים שאי אפשר להכין מפרי הגינה", שבמדור האופנה שלו "אפשר להתרשם משמלות כיכר המדינה" ובכלל, העיתון – הצילו – "קוסמופוליטי". אתם מבינים: עיתון שעמודיו הפנימיים אינם מוקדשים במלואם לשרית חדד ולחיים מתחת למקרר הריק אינו ראוי בעיני הקרתנית הקטנה לינור. דיווחים מהעולם, כלי מטבח ואופנה הם מין קטע כזה של עשירים, ולינור, בהיותה, ברגע זה, התגלמות קו העוני, פשוט לא מסוגלת להבין מה עושים הדיווחים האלה בעיתון שלה. כמו רוב הפטריוטים החדשים – סותמי פיות וסתומי מבט שהחמיצו, מן הסתם, את רוב שיעורי האזרחות בכיתה ו' – לינור משוכנעת שלמעט דיווחיו של רוני דניאל, מת העולם. התרבות המערבית כולה אינה צריכה עוד לעניין את הישראלי – כולם במילא אנטישמים ונגדנו, לא? העובדה כי העיתונים הטובים בעולם – "ניו יורק טיימס", למשל – מקדישים לפחות מחצית מהעיתון לתרבות פנאי, לחברה ולמגזין – לא מזיזה ללינור כלום. גם לא העובדה ש"הארץ" הוא אולי היומון האחרון בישראל המציע טיפול רציני ונגיש בתרבות לסוגיה. וזה אולי לא המקום לציין כי שני ספריה האחרונים היו רק הדים קלושים לבינוניות של ספרה הראשון, אבל הנה ציינתי. (רענן שקד)

2. למה דודו טופז טוב למפלגת העבודה?

בהתחשב במצבה האיום של מפלגת העבודה בסקרים ובמועמדים מטעמה לראשות הממשלה, הצטרפותו של דודו טופז למפלגה עשויה להיות חשובה מאין כמותה. בהשוואה להיצע הקיים - הכולל יו"ר בעל תואר בפלגמטיות טלוויזיונית, אינטלקטואלים מרחפים בחלל וכמעט-מפלגה ללא כל אידיאולוגיה ודרך - דודו טופז הוא נכס אלקטורלי אדיר. עם הניסיון הטלוויזיוני שלו, פליטות הפה וההתנצלויות לדורותיהן, השובניזם המושרש והקסם האישי, סוף סוף יהיה שם מישהו שיוכל לתרום, ולו במעט, לחזרתו של השמאל אל העם. השאלה הגדולה: איזה תיק הוא ייתן לפואד? (ארי קטורזה)

3. איך דוחפים את קרי ומירנדה לכלא?

במהלך הפרק האחרון של העונה הרביעית הוכיחה "אוז" כי היא סדרת מופת גם בתחום קידום האינטרסים של בעלי הבית - רשת הכבלים HBO. מפריע לכם שדודו מארח את יצפאן, שמארח את יאיר שמארח את שילון (יגאל) שמארח את יצפאן? מנהלי הטלוויזיה בישראל מוזמנים ללמוד איך עושים את זה כמו שצריך. השיעור באדיבות טום פונטנה, יוצר "אוז".

מדי תכנית, במהלך הסצינה המסורתית בה צופים האסירים בטלוויזיה, רוטן אחד האסירים "אין מה לראות בטלוויזיה, אנחנו צריכים כבלים". כן, למשל חברת כבלים כמו רשת HBO. השבוע בוצע צעד גדול קדימה כשהוצגו שני איזכורים מפורשים לסדרות המצליחות האחרות של HBO. באיזכור הראשון משתף אחד הכלואים את חבריו בשמועה שהגיעה אליו מהעולם החופשי: "שמעתי שהבנות של 'סקס והעיר הגדולה' הן כוסיות". תמימות? מקריות? אין דבר כזה ב"אוז". מאוחר יותר צופים האסירים בשעשועון בערוץ "חופשי" קלוקל, בו מתמודדים מנהל האגף, מקמנוס, מול הילד רוברט איילר, המגלם את דמותו של איי.ג'יי סופרנו ב"הסופרנוס". איפה משודרת סדרת המאפיה המוצלחת ההיא? פרס למנחשים נכונה. הסוף, אגב, טוב: באופן מפתיע האסירים קיבלו כבלים, העבירו חיש מהר לערוץ המציג בחורות עירומות מתערטלות, והנאתם מובטחת למשך עשרות שנות שהייתם. או עד שכמה סנאטורים דתיים יתערבו להם. (נועם שגב)

4. שובר קופות או שובר שרב?

מדור זה כבר קיטר בעבר על השימוש המכעיס והנלעג שמפיצי סרטים ובעלי וידאומטים עושים במונח "שובר קופות". עכשיו, כך נדמה, הגיע שלב חדש, נבואי אם תרצו. "מלך העקרבים: שובר הקופות של הקיץ", מכריזה-קובעת הפרסומת שרצה בשבוע האחרון בטלוויזיה, ברדיו ועל גבי שלטי חוצות. ראשית, העובדות: הסרט המדובר, שרוכב על הצלחת סרטי "המומיה", יצא אך לפני תשעה ימים בארה"ב, ופתח אמנם עם סכום נאה (36 מיליון דולר) - אבל איך, לכל הרוחות, ניתן להסיק מכך שהוא יגרוף לפחות 100 מיליון דולר, הסכום שממנו והלאה מקובל להצמיד לסרט את התואר הנכסף? ומה יקרה אם ההכנסות ייעצרו על 70 או 80 מיליון (ועל-פי הנתונים הראשוניים המתפרסמים היום, רשם "מלך העקרבים" ירידה חדה של 57 אחוז ביום שישי האחרון)? האם אז ישתנה הסלוגן שנבחר ללוות את הקמפיין?

ובכן, את התשובה אולי צריך לחפש אצל המפיצים האחרים. "מלך העקרבים" הוא אחד הסרטים היחידים של "גלובוס" הקיץ שעונה להגדרה של סרט קיץ טיפוסי, והכתרתו כ"שובר הקופות של הקיץ" עשוי לקבע זאת בתודעה, במיוחד של הקהל הצעיר. אלא שהקביעה הזאת היא במקרה הטוב מניפולציה, שנעשית כאילו לא יהיו בקיץ הזה סרטים כמו "ספיידרמן", "מלחמת הכוכבים: מתקפת המשובטים", ו"אוסטין פאוורס 3", שאם לנקוט באנדרסטייטמנט יהיו הצלחות קופתיות לא פחות גדולות מזו של "מלך העקרבים". אך אלה שייכים, כמובן, למפיצים אחרים, ובקרב על התודעה, למקדימים יש יתרון. מכל מקום, נראה שהכלל המתגבש הוא: אם אין לך שום דבר טוב להגיד על הסרט – הדבק לו את התואר "שובר קופות". כמה פשוט, כמה זול. (איתי קרני)