היה מנוע?

בראשית דצמבר 2001 ביקש ה' לרכוש מכונית מסוג מיצובישי גאלאנט משנת ייצור 1995. לפני הרכישה פנה למכון הבדיקה מ.מ.מ ברחוב הירקון 13 בבני ברק. לדבריו, עשה זאת בשל המוניטין של המקום.

בדיקת הרכב אמנם העלתה שורת בעיות, אך ככלל, למרות הליקויים שנמצאו, אמר בוחן הרכב, כי מצב הרכב טוב יחסית לגילו ולמספר הקילומטר שעבר. לאור זאת החליט ה' לקנות את המכונית.

חודשיים וחצי לאחר מכן נשמעו רעשים מהמנוע. ה' מיהר למכון הרכב מ.מ.מ. מנהל מכון הבדיקה, אהרון רוזנברג, בדק את המנוע ושמע אותו, לאחר מכן בדק את המכונית מכונאי, וזה ציין, כי על מנת לדעת במדויק את מקור הבעיה יש לפרק את המנוע.

בעקבות זאת אמר רוזנברג לה', כי זכותו המלאה לבדוק ולתקן את הרכב בכל מוסך שיבחר, וכי אם יימצא ליקוי במנוע כתוצאה מרשלנות בבדיקת הרכב שנעשתה, הרי מכון הבדיקה מכוסה למקרים כאלו באמצעות ביטוח. באותו מעמד נתן לה' הצעת מחיר של 7,000 שקל, כולל החלפת מנוע ומחיר העבודה. כדי לקבוע אם אכן היתה רשלנות בבדיקה ולהעריך את הנזק, ציין רוזנברג, יבדוק את המכונית שמאי רכב מטעם מ.מ.מ. לה' ניתנה האפשרות לפנות לשמאי רכב מטעמו.

ה' פנה למוסך מטעמו, ושם קיבל הצעת מחיר של 5,500 שקל, ולכן החליט לתקן את מכוניתו באותו מוסך. הוא עדכן את רוזנברג בכך, וזה לא הביע כל התנגדות. כל בקשתו היתה, שבעל המוסך ייצור איתו קשר לגבי פירוק המנוע כדי ששמאי הרכב מטעמו יוכל לצלם את המנוע ולבדוק אותו.

ואולם, ביום שבו אמור היה להגיע השמאי מטעם מ.מ.מ, בשיחת טלפון, אמר רוזנברג לה', כי יש לו מנוע עבורו במחיר של 2,000 שקל, וכי אין הצדקה שהוא או ה' יוציאו סכומים גבוהים בהרבה. בעל המוסך, ששמע הצעה זו, אמר כי הדבר חשוד בעיניו, מפני שהוא מכיר את המחירים בשוק, ויודע שאין מנוע במחיר כזה. ה' סירב איפוא להצעה.

בהמשך אותו יום בדק שמאי רכב מטעם מ.מ.מ את המכונית – והגיש הצעת תיקון בת שני חלקים: 2,000 שקל עבור החלפת המנוע ועוד 1,000 שקל עבור העבודה.

בשלב זה החליט ה' לפנות לשמאי מטעמו. השמאי הזה מצא, בין השאר, כי המיסבים שחוקים (דבר שהיה אמור להתגלות בבדיקה), ולכן מכון הבדיקה אחראי לתקלות שנבעו מאי-גילוי הבעיה. הצעת המחיר שלו היתה: 3,500 שקל עבור מנוע מפירוק (כלומר, לא חדש), ועוד 1,170 שקל עבור העבודה.

בעקבות הצעת מחיר זו שוחח ה' עם רוזנברג, וזה הודיע לו כי אין בכוונתו לשלם יותר מ- 3,000 שקל.

ה' תיקן את המכונית במוסך שבחר, ולאחר מכן שלח מכתב רשום לרוזנברג, ודרש כי יוחזר לו סכום התיקון. רוזנברג דחה אותו, וטען כי הבדיקה נעשתה בצורה מקצועית ואמינה. אז פנה ה' ל-ynet.

המנוע "לפני קטסטרופה"

פנינו במכתב למכון מ.מ.מ, ובמקביל התייעצנו עם איש מקצוע ותיק בתחום הרכב. משהוצגו בפניו הנתונים, ציין כי על מכון הבדיקה היה לגלות את הבעיה במיסבים בעת הבדיקה, ולאור זאת לומר ללקוח, כי המנוע "לפני קטסטרופה", כהגדרתו. כזכור, הבודק במכון אמר לה' בשעתו, כי כללית מצב המכונית טוב יחסית לגילה ולקילומטארז' שעשתה.

אשר למחיר המנוע שהציע מכון מ.מ.מ – 2,000 שקל, אמר איש המקצוע: "אם יש לו מנוע כזה, שיראה אותו". במילים אחרות, ממש כמו שציין בעל המוסך שבו תוקנה המכונית וכמו שעלה מדו"ח השמאי מטעם ה', אין מנוע במחיר כזה, והדבר רק מעורר חשד.

בתשובתו ל-ynet חזר רוזנברג על דברים שכתב לה'. במכתב זה גם היפנה את ה' לסעיף הכלול בכתב האחריות שניתן לו בעקבות הבדיקה. שם נאמר, כי במקרה של חילוקי דעות בין המכון לבין הצרכן יועבר העניין לבוררות בוועדה הטכנית מטעם הרשות להגנת הצרכן בהסתדרות או בוועדה הטכנית מטעם איגוד המוסכים.

בסעיף בוררות חובה זה ישנם שני מעקשים, שכדאי לתת עליהם את הדעת. נתחיל בכך, שהוועדה הטכנית מטעם רשות ההסתדרות לצרכנות (כפי שהארגון נקרא כיום), אשר עבדה בשיתוף עם איגוד המוסכים, אינה פועלת כבר זמן רב. אשר לבוררות בפני גוף מטעם איגוד המוסכים, נראה כי הדבר לוקה בשני מישורים. האחד, כל בר דעת יבין, כי מצבו של הצרכן בפני גוף כזה יהיה נחות לעומת מעמדו של המוסך (או מכון הבדיקה) העומד מולו. השני, גם המחוקק נתן דעתו על מצב כזה, ועל פי חוק החוזים האחידים, ספק אם יש תוקף בכלל לסעיף בוררות מעין זה באותו כתב אחריות.

מכון מ.מ.מ: הלקוח הוזמן לראות לקבל את המנוע מיידית

ממכון מ.מ.מ נכתב בתגובה לדברים: "הרינו לציין שבדו"ח הבדיקה נכתב במפורש כי המנוע אינו תקין, ובאבחנה מצוין כי לחץ הדחיסה במנוע אינו זהה ומחייב תיקון. קיימות נזילות שמן וסימני נזילות מים. הקונה רכש את הרכב מבלי להתייעץ במוסך ולדעת מראש את עלות תיקון המנוע, לא טיפל במנוע, והמשיך בנסיעתו כ- 2,600 ק"מ כאשר המנוע לקוי בהתאם לרשום בדו"ח.

"לגבי מיסבי המנוע, על פי דו"ח השמאי הם נפגעו עקב חימום יתר של המנוע, ואין ספק שאם הרכב היה מטופל מיידית במערכת הקירור, כפי שנרשם בדו"ח הבדיקה, סביר להניח שלא הייתה סיבה למיסבים להתחמם ולהיפגע.

"אשר למחיר שהוצע ללקוח עבור מנוע בסך 2,000 שקל – הוא התבקש להגיע ולקבל את המנוע, יתר על כן נאמר לו כי המנוע הוא מנוע מיובא עם תעודת אחריות לשלושה חודשים. אין אמת בטענה, כי איש המקצוע אמר 'אם יש לו מנוע כזה שיראה אותו'. הלקוח הוזמן לראות ולקבל את המנוע מיידית (המנוע עדיין קיים במלאי).

"כתב האחריות שמצורף ללקוח והתנאים שבו, הם בהתאם לדרישות משרד התחבורה ואיגוד מכוני הרישוי. סעיף בוררות בכל מקרה לא יכול לחייב או למנוע הגשת תביעה לבית המשפט, כך שאין פסול בסעיף זה ויתרון הבוררות שהתהליך קצר, מהיר ומתבצע על ידי בעלי מקצוע שיותר קל להם לתת פסיקה לעניינים טכניים במקצוע שבו הם עוסקים".

בניגוד לטענתו של רוזנברג, סעיף בוררות אכן עלול למנוע מצרכן אפשרות לתבוע בבית משפט.

הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות