חצרוני: פרנקל התעקש לקבל את הכסף

"נגיד בנק ישראל לשעבר, פרופסור יעקב פרנקל, התעקש לאפשר לו לפדות ימי מחלה שאותם לא ניצל, על אף שאינו זכאי לכך". כך מגלה מנכ"ל בנק ישראל לשעבר, עודד חצרוני, המוזכר בדו"ח מבקר המדינה כמי שאישר לפרנקל את ההטבה הזו והטבות נוספות שלא כדין. "אני מניח שהנושא יגיע עכשיו ליועץ המשפטי לממשלה כמה שיותר מהר, ואז יתברר מי בסדר ומי לא בסדר", אמר אתמול חצרוני ל"ידיעות אחרונות". "מי שצריך לדעת – יודע בדיוק מה קרה פה".

ומה באמת קרה?

"הביקורת היא על בנק ישראל ובנק ישראל צריך להגיב. אני מעדיף שדובר הבנק יאמר מה שיש לו לומר בעניין הזה. אני לא פעלתי כאדם פרטי, פעלתי כחלק מהבנק. הכל מתויק ומסודר שם".

ביוני 2001, בתשובה לתחקיר המוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" שחשף את הפרשה, אמרת לנו כי פרופסור פרנקל הוא זה שביקש את ההטבות האלה ממך.

"בשעתו אמרתי כל מה שיש לי לומר ואין לי מה להוסיף. פרט לעובדה שאני מקווה ומצפה שהדיון אצל היועץ המשפטי לממשלה יהיה מה שיותר מהר, ואז יתברר שהפעולות נעשו ברמה גבוהה של סבירות. שההחלטות הן סבירות". לפני כשנתיים וחצי, במהלך החודשים שקדמו לפרישתו מבנק ישראל, נפגש פרנקל מספר פעמים עם מי שהיה אז מנכ"ל הבנק, עודד חצרוני. במהלך אותן פגישות, לדברי חצרוני, התעניין פרנקל בזכויות פרישתו ובמיוחד ביקש לדעת מה המדיניות באשר לפדיון ימי מחלה שאותם לא ניצל.

חצרוני הודיע לפרנקל כי הוא אינו רשאי, לדעת היועץ המשפטי של הבנק, לפדות בכסף את ימי המחלה שצבר. הסיבה: מעמד הנגיד זהה לזה של שרי הממשלה, שאינם זכאים להטבה זו. אולם פאנקל התעקש: "הרי יש מכסת ימי מחלה", אמר למנכ"ל, "ואני מקבל מדי פעם הודעה ממחלקת כוח אדם על מספר ימי המחלה שנצברו לזכותי. אז מה קורה פה? למה לך מגיע ולי לא?".

חצרוני סיפר בשעתו ל"ידיעות אחרונות", כי הנגיד המשיך להתעניין "התעניינות אקטיבית", ורצה, על אף שלא הגיע לו, להשוות את הטבותיו לאלה של המנהלים.

חצרוני – שחשש לקחת אחריות לבדו על ההחלטה - פנה למנהל מחלקת משאבי אנוש בנק ישראל, אפרים גרוס, והשניים אישרו יחד את ההטבה החריגה. "גרוס", סיפר חצרוני, "לא רק שהסכים איתי אלא היה שותף מלא להחלטה. פרנקל קיבל שכר ברמה שהיא נמוכה יחסית וחשבתי שמה שמגיע למנהלים ומגיע לעובדים, מגיע גם לו".

פרנקל ידע שנושא פדיון ימי המחלה לא נמנה עם זכויות השרים ובכל זאת ביקש ממך לטפל בכך?

"אני מניח שהוא ידע. לכן הוא ביקש שאשקול את העניין ואעשה מה שאני מבין. אבל צריך לזכור שפרנקל הוא האוטוריטה – האדם החזק בבנק, הבוס שלי, הוא המחליט ועל פיו יישק דבר".

הוא ידע שאתה מתחבט?

"ודאי שהוא ידע".

למה לא הרמת טלפון למזכיר הממשלה או לחשב הכללי באוצר?

"אני לא צריך להרים טלפון לאף אחד. אתן יודעות מה? נכון, קיבלתי את ההחלטה בחיפזון. מה זה משנה? אני השתכנעתי לתת לו".

פרנקל לחץ עליך?

"הוא התעניין, ואני אמרתי לו שאני אברר את זה".

ביררת את הדברים עם היועץ המשפטי על הבנק, אלי מונטג?

"לא. אני יודע מה עמדתו של מונטג. מה אני אלך לברר? דיברתי עם אפרים (גרוס) ואז אמרתי נלך על זה וזה. העבודה שלי עם המשפטן הזה הייתה מאוד מסויגת ולא תמיד כשהוא אומר צריך לקבל. יכול להיות שטעיתי, אני מוכן לקבל את כל האחריות. אבל גם הנגיד הנוכחי היה צריך לקבל החלטה. הנושא הועלה בפניו וחשבתי שהנושא יגיע להכרעה נוספת".

"קליין ביקש לדעת"

התעניינותו של פרנקל בדבר פדיון ימי המחלה שלו החלה, מתברר, כבר שנתיים קודם לכן, באוקטובר 1997, אלא שאז קיבל תשובה שלילית. בפברואר 1999 קיבל תשובה שלילית נוספת. רק בנובמבר 1999, בעקבות החלטתם של גרוס וחצרוני, ניתנה לו תשובה חיובית – בניגוד מוחלט לעמדתו של היועץ המשפטי של הבנק, עו"ד אלי מונטג.

במהלך שנת 2000 התקיימה במשרדו של הנגיד הנכנס, דוד קליין, ישיבה מיוחדת בנושא ההטבות החריגות שניתנו.

"בישיבה" גילה חצרוני ל"ידיעות אחרונות", "ביקש הנגיד לדעת מה היו הסיבות למתן ההטבות לפרנקל ואני מניתי בפניו את נימוקי. אמרתי לו: עכשיו אתה צריך צקבל החלטה כדי שגם אתה תדע באיזה מסלול אתה נמצא. הגשתי לו תזכיר שכתבתי בעניין. מונטג הגיש את המכתב שלו ואמר מה שאמר, כאשר הכוונה הייתה להציג לקליין את עמדותינו. עמדו אז בפניו שלוש אפשרויות: או לבוא ולומר לי 'אתה צודק, אני נותן גיבוי להחלטה הזאת'. או לבוא ולומר: 'מונטג צודק ולא אתה', ואז צריך לעשות משהו: לקרוא לפרנקל ולהגיד לו 'אדוני תחזיר את הכסף' – או להגיד 'חבר'ה מה שהיה כבר אבוד ולהבא זה יהיה שונה'. האפשרות השלישית, הסבירה ביותר, הייתה להעביר את הדברים להכרעת היועץ המשפטי לממשלה. זו בעצם, למיטב הבנתי, הייתה הכוונה הראשונית בפגישה הזו ולשם כך הכנתי גם תזכיר. אני רציתי שהדבר יועבר אליו כי אם שגיתי, לפחות שהדברים יתוקנו".

ומה קרה בעקבות אותה פגישה?

"בסופו של דבר השאיר קליין את החומר אצלו ולא פנה ליועץ המשפטי לממשלה. בדיעבד, חבל שלא לחצתי עליו שיעשה כך. כנראה הוא חשב בדיעבד שלא כדאי לעורר את הנושא או שזה בסדר, או שהשתכנע מהנימוקים של בנקודה הזאת".

עו"ד אודי סול, יועצו המשפטי של פרנקל, מסר בתגובה: "אכן פרופסור פרנקל בדק את הסוגיה הזו עם חצרוני. הוא לא לחץ עליו. עובדה היא שהסכומים האלה שולמו לו עם הפרישה, כך שכל בר דעת יבין שבמועד הפרישה הוא לא יכול להפעיל לחץ על אף-אחד. יתר על כן, במכתבים שכתב חצרוני לגרוס, הוא מנמק מדוע לדעתו מגיעים הסכומים האלה לפרנקל. אם חצרוני באמת טוען שהופעלו עליו לחצים, הוא היה צריך לומר זאת גם למבקר המדינה, אבל להיפך – בתגובותיו למבקר הוא תמך בהתלהבות בזכאות של פרנקל ולא חזר בו ולא סיפר שלוחצים עליו".

דובר בנק ישראל, דן יריב, מסר אמש כי הנגיד קליין לא יוכל להגיב מבלי לעיין בחומר הרלבנטי הנמצא במשרדו. אפרים גרוס סירב להגיב.