אבא גנוב

בדיסקט הזיכרון של ילדי 1970 אבי פניני הוא "מרציפר", בובת ציפור עטופה בנוצות ורודות, מגיש את קטעי הקישור בין הסרטים המצוירים תוצרת אמריקה. בשנות ה-80 המוקדמות, כשהטלוויזיה החלה לשדר בצבעים, קולו המדבב היה ללהיט, והפסקול גמע שעות אולפן כשהוא הדחליל ב"עליסה בארץ הפלאות", המלך בבר, דאפי דאק ועוד. לצופי הטלוויזיה מוכר פניני מהסדרות "זהב של שוטים", "רמת אביב ג'" ו"101". בסידרה העכשווית, "לחיי האהבה", הוא מיכאל, אבא של רונה (סופי צדקה), שניהל רומן עם חברתה הטובה למרות פער הגילים ביניהם. על הסט הוא מתחבר היטב עם יהודה לוי, המגלם את בנו גידי. המון צחוקים עפים ביניהם. כשאנחנו יושבים בדירתו בצפון תל אביב, ואני מבקש ממנו טיפ להמשך הסידרה, הוא מחייך חיוך זדוני. "אני יכול להבטיח לך שעל פי חוקי הטלנובלה, כל אחד מקבל את מה שמגיע לו", הוא אומר ולא מוסיף.

אתה מוכר כטיפוס משפחתי המסתפק בחברים טובים. הטלוויזיה חשפה אותך, הביאה לך מעריצים. איך אתה מתמודד?

"כשאני מסיים את העבודה, אני שוכח את כל הזוהר ומוקף באנשים שאני אוהב. תופעת ההערצה מאוד נעימה, טפו טפו, שלא ייגמר לעולם, אבל מה שהכי חשוב לי זה להעביר את האהבה לתיאטרון אל הנוער מכל שכבות האוכלוסייה, שאיתו אני עובד בבקרים. יש לי סיפוק כשאני שומע בקהל 'אה, הוא לא רק דמות בטלוויזיה, הוא גם בן אדם'".
אחרי שירות בצה"ל כקצין קרבי למד פניני בבית הספר לאמנויות הבמה "בית צבי", ותפקידו הראשון על בימת התיאטרון בחיפה היה בהצגה "החמורים", כחייל רברבן. הוא נשוי לרחלי, אב לנועה, בוגרת המגמה למשחק בסמינר הקיבוצים, ולתום החייל. פניני: "את אשתי הכרתי בלונדון, כשעבדתי במסעדה. התכתבנו חצי שנה, וכשחזרתי ארצה התחתנו. רחלי מציירת ועובדת כסוכנת נסיעות. היא החברה הכי טובה שלי".
ברקורד המעשים זכור פניני כאחד המייסדים של תיאטרון "החאן" הירושלמי, יחד עם ספי ריבלין, עליזה רוזן, אבינועם מור חיים, ששון גבאי, שבתאי קונורטי ואורי אברהמי, אחיו בנשמה. בין תפקידיו שם - פנטונלה ב"משרתם של שני אדונים", השודד ב"רשומון", המפגר ב"שבעת הקבצנים", מוסקה ב"וולפונה", דני נוימן ב"קדימה בית"ר".
שנת 1983. מרד מפורסם של חלק מן המייסדים, ופניני ביניהם, נגד עדה בן נחום ז"ל, מצא את פניני בכביש מספר 1 לכיוון תל אביב. בעיר ללא הפסקה עבר מתפקיד לתפקיד. ב"בית ליסין" שיחק בין היתר ב"התאומים מוונציה", "מהומה רבה על לא דבר", "קומדיה של טעויות". בתיאטרון הקאמרי היה המפקד ב"פטרה" של יהונתן גפן ותחטיך ב"קרום" של חנוך לוין ז"ל. לאחרונה שיחק בתפקיד הראשי ב"ליזיסטרטה 2000" של ענת גוב, שסגרה כבר 300 הצגות.

לכל שחקן חלום על תפקיד חייו. מה חלומך?

"החלום שלי הוא התפקיד הבא, כפי שאמר בזמנו השחקן ג'ון הרט: 'אני שחקן של תיבת דואר, מחכה להצעה הבאה'".

איך הגבת כשבתך נועה החליטה ללמוד תיאטרון?

"האמת, די התבאסתי, כי אני יודע איזו דרך מחכה לה. מצד שני, רגעי השמחה מחפים על הכל, ואם לנועה יהיו רגעים כאלה - אהיה מאושר בשבילה".

מושג הקביעות בתיאטרון אומר לך משהו?

"לא, אני לא חושב שבאמנות אתה יכול להיות דבר קבוע ולהחתים כרטיס נוכחות. מאידך, אסור שאמן שמגיע לפנסיה יזדקק לפת לחם, כפי שקורה לצערי להרבה אמנים".

על איזו במה אני פוגש אותך בעוד עשר שנים?

"על במת הזולה יחד עם רחלי, מתחת לעץ דקל על אי יווני, מחזיק כוסית אוזו ובקערית זיתים שחורים, והים והשמש נפגשים על קו האופק".
אבל בינתיים, במטבח ביתו, תוך שהוא מזניק פנקייק מהמחבת לאוויר, הוא מסנן בלחש מזווית הפה: "תן לי עוד כמה שנים טובות על הבמה, ואני על הסוס".

הילדים של מיכאל

סופי צדקה מגלמת ב"לחיי האהבה" את רונה, בתו של מיכאל (אבי פניני). על פניני היא אומרת: "אבי בן אדם מקסים. על הסט היינו מריצים צחוקים עד שלפעמים היו ממש גוערים בנו. לא פעם היינו צריכים לעצור את עצמנו ואז להיכנס לדמות. אני מוצאת הרבה קווי דמיון בינו לבין אבא שלי. הוא נחוש, אדם עם המון כבוד עצמי ונורא שומר על הילדים ודואג להם. מצטערת אם אני נשמעת דביקה, אבל נהניתי איתו בכל רגע".
יהודה לוי מגלם את גידי, בנו, ואומר עליו: "כאבא בסידרה אבי הוא דמות של אדם די מסכן ורגיש, איש פשוט שמנסה כל הזמן להצליח. הרבה פעמים בסידרה אני יורד עליו, מדבר אליו לא יפה וצועק עליו, אבל הכל מתוך אהבה. הוא חשוב לי ואני לא רוצה שיוותר כל עוד הוא יכול להצליח. הרגישות שיש באבי מזכירה לי את האבא האמיתי שלי, וזה מה שעשה את הסצינות שלנו טובות כל כך. תירגמתי את הרגישות הזאת למשחק, ליחסים של אבא ובן. אני גם מכיר את הבן שלו מהתיכון, ראיתי את היחסים ביניהם וזה עזר לי לשחק מולו. יש לנו יחסים מצוינים גם בחיים. אבי הפך לאחד החברים הכי טובים שלי על הסט. אני נורא פתוח איתו, התייעצתי איתו המון ולמדתי מהניסיון שלו. אני מת עליו".
יפעת יעקובסון