דיינג'י והקומבינה החשבונאית

לפני שבועיים הודיעה חברה למסחר באנרגיה מטקסס, DYNEGY שמה, שהיא עומדת לתקן את הדוחות הכספיים שלה לשנת 2001. אירוע שגרתי למדי בימים אלה, אבל בכל זאת ייחודי, כיוון שהתיקון לא ישפיע על המאזן, לא על דו"ח רווח והפסד, ולא על דוח השינויים בהון העצמי. בסך הכל מדובר בסיווג מחדש בדו"ח תזרים מזומנים. 300 מיליון דולר מתוך 811 מיליון דולר שדווחו במקור כתזרים מפעילות שוטפת יסווגו כעת תחת הכותרת תזרים מפעילות פיננסית. עניין של מה בכך? כנראה שלא. יום לפני ההודעה עמד מחיר המניה על 27.30 דולר. יומיים אחר-כך על 14.90 דולר. התביעות הייצוגיות לא בוששו לבוא.

ב-1999 התגלה בדו"חות של דיינג'י סימפטום מדאיג שהלך והחריף ב-2000. אחוז גדול של הרווח הנקי נבע מרווחים שלא מומשו, כלומר מרווחים על הנייר. כמו אנרון, מתחרתה, דיינג'י משערכת בסוף כל תקופה חשבונאית חוזי אנרגיה ארוכי טווח לשווי הוגן - למרות שהם אינם נסחרים בשוק פעיל - כאשר השינוי בשווי בתקופת הדיווח נכלל בדו"ח רווח והפסד. מספר אנליסטים החלו לחשוד שדיינג'י מנצלת לרעה כללים חשבונאיים המעניקים לחברות שכמותה גמישות מירבית בבחירת המודלים וההנחות הסובייקטיביות הנדרשות להערכת שווי של חוזי אנרגיה ארוכי טווח.

בתגובה פיתחה דיינג'י תכשיר מהפכני להעלמת הסימפטום. באפריל 2001, העניקה סיטיגרופ, החברה-האם של סיטיבנק, הלוואה בסך 300 מיליון דולר לצד ג' שאינו צד קשור לדיינג'י. אותו צד ג' חתם עם דיינג'י על חוזה בו התחייב לספק לה גז בכמות מסוימת במשך 5 שנים. בחוזה האספקה נקבע שעבור הגז שיסופק ב-2001, תשלם דיינג'י סכום הנמוך משווי השוק שלו ב-300 מיליון דולר, ושעבור הגז שיסופק בשארית תקופת החוזה תשלם מחירים הגבוהים משווי השוק. כלכלית, אם כך, בתשעת החדשים האחרונים של 2001 הזרים אותו צד ג' לדיינג'י סכום נטו של 300 מיליון דולר. בינואר 2002 כיוון הזרימה נטו - ההפרש בין המחיר בפועל למחירי השוק של הגז במועד האספקה - התהפך, ועד גמר תקופת החוזה הוא עבר מדיינג'י לצד ג'. ההפרשים נקבעו כך שצד ג' לא ירוויח ולא יפסיד. במלים אחרות, צד ג' העניק לדיינג'י הלוואה בתנאים של ההלוואה שלקח מסיטיגרופ.

העמידו את עצמכם כעת ב-31 לדצמבר 2001. הסתכלו אחורה על 2001 שזה עתה הסתיימה. מה אתם רואים? דיינג'י רכשה גז מצד ג' ומכרה אותו ללקוחותיה ברווח נאה של 300 מיליון דולר. זה לא רווח על הנייר. זה רווח שהגדיל את תזרים המזומנים מפעילות בדיוק באותו הסכום. הסתכלו כעת קדימה אל העתיד. מה אתם רואים? חוזה מכביד. חוזה אנרגיה ארוך טווח המאלץ את דיינג'י לרכוש גז במשך 51 חודשים במחירים העולים על מחירי השוק.

בגין החוזה הזה, יש להכיר כמובן בהפסד כבר ב-2001. כלכלית, סכומו חייב להיות, פחות או יותר, 300 מיליון דולר. זהו הפסד שטרם מומש ודיינג'י קיזזה אותו מרווחים לא ממומשים שנבעו משיערוך סובייקטיבי של חוזי אנרגיה אחרים. ההסדר עם סיטיגרופ, הפך אם כך 300 מיליון דולר של רווחים שטרם מומשו - שכאמור, האנליסטים נטו לחשוד בכשרותם - לרווחים שמומשו במסחר פיזי, ובה בעת הגדיל את התזרים מפעילות באותו סכום. זה לא סתם טריק יצירתי. זהו טריק גאוני.

בזכותו של ההסדר, דיווחה דיינג'י ב-2001 על שיפור משמעותי בתזרים מפעילות, ועל הפסדים שלא מומשו ממסחר בחוזי אנרגיה. כך היא הצטיירה כחברה קונסרבטיבית, ובהשוואה לחברות אחרות בענף, מנייתה נפגעה הרבה פחות כתוצאה מקריסת אנרון.

ב-13 למארס 2002, היא הגישה לרשות האמריקנית לניירות ערך (SEC) את הדו"ח השנתי, אותו אישר אנדרסן, רואה החשבון שלה מזה 15 שנה. יומיים אחר כך, נטשה דיינג'י את אנדרסן, ושכרה את PWC. מישהו דאג להעביר לעיתונות וכנראה גם ל-SEC מסמכים פנימיים שדנו בהסדר עם סיטיגרופ. כשהפרשה נחשפה, דיינג'י אמרה לאנליסטים ולעיתונאים ש-PWC מסכימה עם הטיפול החשבונאי, אולם האחרונה הכחישה זאת בצורה דיפלומטית. לא היתה לה שום סיבה לשכב על הגדר בשביל דיינג'י. כעבור ימים אחדים הזמין החשבונאי הראשי של ה-SEC את הנהלת דיינג'י לשיחה ידידותית, שבסיומה הסכימו כל הצדדים שהאספקט הדומיננטי בהסדר עם סיטיגרופ היה מימוני ולא תפעולי.

הכותב הוא מומחה לדיווח כספי