ברק: לערבים אין שום בעיה לשקר

כששיחות קמפ דיוויד הסתיימו בכישלון צורב, הכריזו הנשיא קלינטון וראש הממשלה ברק, שכל מה שהובטח בהן נמחק, מת. עברו כמעט שנתיים מאז, ההבטחות אולי נמחקו, אבל הוויכוח חי ובועט.
כתב העת האמריקני רב ההשפעה "ניו יורק רביו אוף בוקס" מביא בגיליונו המתפרסם היום (ב') את גרסת ברק. ברק רואיין על ידי ההיסטוריון בני מוריס.
ברק תוקף בראיון את התרבות שבה צמח ערפאת – תרבות שלדבריו מטפחת "שקרנות". "הם (אומר ברק) מוצרים של תרבות שבה אמירת שקרים... לא יוצרת שום דיסוננס. הם לא סובלים מהבעיה שאמירת שקרים גורמת בתרבות היהודית-נוצרית. האמת נתפסת כבלתי רלוונטית. יש רק מה שמשרת את המטרה שלך ומה שלא משרת".
על החברה הערבית אומר ברק: "סגן ראש האף.בי.איי אמר לי פעם: יש חברות שבהן מכונות אמת לא פועלות; אמירת שקרים לא יוצרת סתירה פנימית, דיסוננס קוגנטיבי".
ברק מביא דוגמה: באוקטובר 2000, זמן קצר לאחר תחילת האינתיפאדה, הוא נועד עם ערפאת ועם מזכירת המדינה, מדליין אולברייט, בפריז. אולברייט ניסתה להשיג הפסקת אש. ערפאת הבטיח לדבר עם תאופיק טיראווי ועם מפקדי המשטרה ולהורות להם להפסיק את האש.
"אני התערבתי", מספר ברק, "לא הם מארגנים את האלימות, אמרתי. אם אתה רציני, קרא למרוואן ברגותי ולחוסיין א שייח' (ראשי הפתח בגדה). ערפאת הסתכל עלי במבט תמים לחלוטין, כאילו הזכרתי שמות של שני דובי קוטב. מי? מי? הוא שאל. חזרתי על השמות, הפעם במבטא ערבי ברור. מראוון ברע'גותי וחוסיין א שייח' וערפאת שאל שוב: מי? מי? בנקודה הזאת אחדים מעוזריו לא יכלו להתאפק יותר והתחילו לצחוק. ערפאת הסכים, בלית ברירה, להפסיק להתחזות ולהזהיר אותם (אבל שום דבר לא קרה, והירי נמשך)".
"ערפאת הוא שחקן אדיר", אמר ברק, "מאוד פיקח, מאוד מטעה, מאוד חלקלק. הוא משתמש היטב באנגלית השבורה שלו".
ברק הסתייג אתמול באוזני מקורבים מהנוסח המכליל שבו מובאים דבריו בשבועון האמריקני. הוא שיגר לעיתון הבהרות, שאמורות להתפרסם באחד מגליונותיו הבאים.
ברק מצטט בראיון את קלינטון, שאמר לו, לדבריו, שהסיפור האמיתי של קמפ דיוויד הוא שבפעם הראשונה בהיסטוריה הניח נשיא אמריקני על השולחן הצעה קרובה מאוד לדרישות הפלסטינים, וערפאת דחה אותה ופנה לטרור.
ברק טוען שערפאת הגיע לקמפ דיוויד כדי להוציא ויתורים רבים ככל האפשר מהישראלים, בלי שהתכוון ברצינות לחתום על התחייבות לסיום העימות.
"מה שערפאת ואנשיו רוצים הוא מדינה פלסטינית בכל ארץ ישראל. הם דוחים את הצורך בשתי מדינות לשני עמים. כרגע ישראל חזקה מדי, לכן הם מכירים בה פורמלית. אבל התוכנית שלהם היא להקים מדינה פלסטינית תוך השארת דלת פתוחה לדרישות 'לגיטימיות' נוספות… הם ינצלו את הסובלנות של ישראל כדי להפוך אותה קודם ל"מדינת כל אזרחיה", כדרישת הפלג הלאומני של ערביי ישראל והשמאל הישראלי הקיצוני. אחר כך ידרשו מדינה דו לאומית, ואז הדמוגרפיה וההתשה יובילו להקמת מדינה עם רוב מוסלמי ומיעוט יהודי. פירוש הדבר: השמדת ישראל כמדינה יהודית. זה החזון שלהם. ערפאת רואה את עצמו כסלאח א-דין חדש, ואת ישראל כעוד מדינה צלבנית".
"ערפאת", אומר ברק, "אינו מכיר בעם או בלאום היהודי, רק בדת היהודית. מכיוון שאיננו מכיר בקשר ההיסטורי של היהודים לארץ, הוא טען בקמפ דיוויד שמעולם לא היה מקדש יהודי על הר הבית".
ברק טוען עוד, שביקור שרון בהר הבית, שלטענת הפלסטינים הצית את האינתיפאדה, תואם עם ג'יבריל רג'וב. "הביקור כוון נגדי", אומר ברק, "לא נגד הפלסטינים". אנחנו יודעים ממודיעין שערפאת תיכנן לפתוח בעימות אלים, בטרור. ביקור שרון היה התירוץ המושלם".
ברק מתייחס ב"בוז" לטענה שהפלסטינים אולצו להגיע לקמפ דיוויד, ולכן לא היו מוכנים להחלטות. "היו להם 8 שנים להתכונן", הוא אומר. ברק מודה בראיון, שהוא הסכים להרחבת ההתנחלויות – בין השאר כדי לפייס את הימין ולהרגיע אותו לקראת חתימה על הסכם שלום והנסיגה.
ברק ניסה להסביר גם את כשלון הניסיון שלו להגיע להסכם עם סוריה. "אסד חתר בכנות להסכם אבל רצה שישראל תיכנע מראש לכל דרישותיו. לא יכולתי להסכים לכך. עלינו להמשיך לחיות במזרח התיכון, אסור לנו להיראות חלשים, להזמין את חיסולנו".
ברק הביע תמיכה במבצע "חומת מגן", אבל אמר שהיה מפעיל יותר כוח, יותר מהר ונגד כל הערים בבת אחת. הוא תומך בחידוש התהליך המדיני – בעיקר כדי למנוע מהאירופים והסעודים להגיש הצעות הסדר משלהם, אבל אינו מאמין שייחתם הסכם עם הפלסטינים "לפני 2028". 80 שנה אחרי 1948 רוב הפלסטינים שחוו את "הנכבה" כבר לא יהיו בחיים. "יהיו מעט מאוד דגי סלמון שעדיין ירצו לחזור אל מקום הולדתם כדי למות… כמו ברית המועצות, שהתמוטטה רק לאחר שדור המהפכה מת כולו".
ברק תוקף גם את חברי הכנסת הערבים. "אם יימשך העימות", הוא אומר, "ייתכן שלא יהיה מנוס משינוי כללי המשחק הדמוקרטיים…כדי להבטיח את האופי היהודי של המדינה", ברק מוכן לאפשרות ששטחים מאוכלסים בערבים (ואדי ערה למשל) בתוך הקו הירוק יועברו לפלסטינים "אבל רק בהסכם. אני לא מציע שדוברי הממשלה ידברו על כך בגלוי".
ברק מספר בראיון, שכאשר שמע את דוד בן גוריון אומר ב-1967 שצריך להחזיר את כל השטחים, למעט מזרח ירושלים, "חשבתי שהוא סובל מחולשה שכלית או אולי מקנאה ביורשו, לוי אשכול. היום אפשר להבין שהוא ראה יותר בהיר ויותר רחוק מההנהגה של אז".