האסיר אבו ג'מוס: "ראיתי פירצה והחלטתי לברוח"

"האמת, לא היתה לי שום כוונה לברוח. רק מה, כל הסוהרים בכלא אמרו לי כל הזמן שאני ברחן שצריך להשגיח עליו בשבע עיניים - וזה נורא עיצבן אותי". כך סיפר לחוקרי משטרת העמקים המחבל מחמוד אבו ג'מוס, בן 24, שברח לפני כשלושה שבועות מאוטובוס של השב"ס והעמיד את המשטרה על הרגליים, עד שנתפס לאחר כ-48 שעות.
אבו ג'מוס, הנחשב גם ל"אלוף גנבי הרכב", לא הסתיר שום פרט מראש צוות החקירה, פקד ראיש דאגש, סגן ראש מחלק התישאול במשטרת העמקים. הוא סיפר לו כיצד החליט לברוח, איך צעד בלילות החשוכים כשהוא קופא מקור, כמה חלם להגיע לביתו בטול כרם, ואיך הרגיש כשנתפס.
הכול התחיל בבוקר יום ראשון, לפני כשלושה שבועות. אבו ג'מוס הובל באוטובוס שמור של שב"ס, תחת אבטחה כבדה, לדיון בבית משפט. לדבריו, הדבר האחרון שעלה במוחו היה בריחה.
"כשהתיישבתי באוטובוס הבחנתי על הרצפה בשלוש חתיכות של סורגי ברזל שנתלשו מהחלון ויצרו פתח קטן. זמן קצר לאחר מכן מצאתי בכיס שלי מחט שהחזקתי כדי לתפור בגדים, וסיכה משרדית. נזכרתי שהסוהרים קוראים לי ברחן - והחלטתי לברוח", אמר אבו ג'מוס.
"כשעברנו ליד נתניה דחפתי את הסיכה והמחט לאזיקי הרגליים. חצי שעה ניסיתי וניסיתי, עד שהאזיקים השתחררו. אחר כך לחצתי את אזיקי הידיים בכוח למסגרת הברזל של הספסל שלפני, עד שהם השתחררו. חלון הזכוכית היה פתוח, ותלשתי עוד ארבעה סורגים עד שנוצר פתח שיאפשר לי להשתחל החוצה. זה לא היה קשה במיוחד. עבדתי בשקט, והסוהר ששמר עלינו בכלל לא שם לב. עדיין לא היה ברור לי לאיפה אלך, כי כל הבריחה הזאת בכלל לא היתה מתוכננת. בשלב מסוים ביצע אחד הסוהרים בדיקה. קפאתי במקום, ישבתי בשקט והוא לא הרגיש כלום".
כשהסוהר עזב המשיך האסיר בתוכניתו. "קמתי מהספסל, הוצאתי את רגל שמאל החוצה, התיישבתי על החלון, הוצאתי את הרגל השנייה - ותוך כדי נסיעה קפצתי לכביש, התגלגלתי, וקיבלתי מכה. היום אני יודע שקפצתי ליד יוקנעם. החלטתי שמכאן אני מגיע לבית שלי, לטול כרם. התחלתי לרוץ, אבל אחרי חמש דקות התעייפתי. עברתי בהליכה דרך יישובים חקלאיים, ולא ידעתי איפה בדיוק אני נמצא".
בינתיים החלו כוחות גדולים של משטרה בחיפושים אחריו.
"אחרי בערך שלוש שעות עצרתי לנוח בתוך יער. הבחנתי במסוק ובהרבה ניידות משטרה. כל פעם שהמסוק טס מעלי הסתתרתי בצמחיה. בערב התחלתי להרגיש רעב. ראיתי אורות והלכתי לשם. הבחנתי בבית עם חלון פתוח וראיתי על השיש קערה עם שלוש בננות. הושטתי יד, חטפתי ובלעתי אותן. הייתי מאוד מבולבל ומפוחד".
האסיר הנמלט המשיך לצעוד לתוך הלילה, עד שנפל שדוד ונרדם. עם שחר התעורר, והמשיך בצעידה בין גבעות ועמקים. מדי פעם נתקל בסיורי משטרה עם כלבים, והתחמק.
"העדפתי ללכת רחוק מכבישים ויישובים כדי שלא יזהו אותי. בצהריים עברתי ליד עצי אפרסק. הייתי רעב, אבל לא יכולתי לאכול כי הפרי היה קשה כמו אבן. היה שם צינור מטפטף ושתיתי קצת מים. הייתי לבוש בחולצה קצרה בלבד ורעדתי מקור".
סמוך לשעה שתיים לפנות בוקר, אור ליום שלישי, הגיע אבו ג'מוס למבנה נטוש. "מצאתי שמיכה והלכתי לישון", שיחזר. כחצי שעה לאחר מכן הרגיש שהוא מתרומם לפתע מהרצפה.
"פקחתי עיניים וראיתי שאני נמצא בידיים של שוטרים. הייתי גמור, כך שלא ניסיתי להתנגד. האמת היא ששמחתי ורציתי להיתפס כי הייתי כבר גמור".