חלום על זרים

טכניקה ליחיד, שאינו מכיר אנשים רבים מדי, ומתגורר בכרך / לשעת צהריים / זמן הכנה משוער: כמחצית השעה. הכרות קודמת עם רזי המחשב עשויה לעזור / זמן קריאה מומלץ: שלושה רבעים מהזמן הנדרש לקריאת המתכון הקודם.

אף-על-פי שאין ספק שהזמן זורם, הרי שלהוכיח מהו כיוון הזרימה, קשה יותר ממה שנדמה ברגע הראשון. כמו בדיאלוג הקצר הבא, הנתון בסוגריים, שהופך את כיוונו של חץ הזמן במאה ושמונים מעלות שוב ושוב. (שאלה: "מי היה האדם האחרון על הירח?" תשובה: "ויליאם שקספיר".) על תולדות הזמן לפני המפץ הגדול, ראה גם את מאפייני חלום לחיצת הידיים (והנשיקה), בחלק המנות האחרונות.

זוהי טכניקה בסיסית ופשוטה לביצוע.

יש להכין דף במחשב המחובר למדפסת, ועליו תצלום שלך וכיתוב דוגמת:

נעדר/נעדרת... מי שראה אדם זה, להתקשר ל...

בתחתית הדף יש להוסיף את מספר הטלפון של האדם המצולם, הלא הוא התליין בכבודו ובעצמו. את הדף (תצלום שחור-לבן מספק בהחלט), אכן, יש להדפיס, ואחר-כך לתלות במספר עותקים לא רב על גזעיהם של עצים, במקומות הומי אדם.

תוצאותיה של שיטה זו, ייאמר כאן למען הסר ספק, תלויה בטוהר כוונותיו של האדם המשתמש בה. או במילים אחרות, כמה הוא באמת מעוניין לפגוש זרים בחלומותיו. בדרך-כלל, לשאלה זו יש תשובה פשוטה להחריד: "מעוניין מאוד!" - שהרי, כידוע, לבני משפחה ולחברים (במיוחד לאלה מביניהם שכבר אינם בינינו) יש נטייה להידחף לחלומותינו, פעם אחרי פעם, כאילו שאיבדו שם איזה מפתח סודי ושעליהם להשיבו לידיהם ויהי מה, או, גרוע מכך, כאילו שיש ברצונם לומר לנו (או לנו לומר להם) דבר-מה חשוב שבחיים לא עלה בידינו לומר להם (או להם לומר לנו, כיוון שלא היה מספיק זמן, אלא שזמן יש להכול, ומשום כך, זו הכחשה מעניינת, "לא הספקתי לומר". שטויות: לא רצית לומר, ועכשיו אתה אכוּל ייסורים).

ומשום כך, אין ספק שכדאי לפעמים לנוח מביקורים אלו, כדאי מדי פעם לפגוש בחלומותינו זרים, שגם אם נחלום עליהם פעמים רבות, הם עדיין יישארו זרים במידה כזו או אחרת.

כיוון שהשפעת הפעולה המאגית שתוארה לעיל מתפוגגת במהרה, אין ברירה אלא לחלום את חלום הזרים הזה בשעת צהריים. מי שאינו רגיל להירדם בשעה זו, שישמור על ערות בלילה הקודם. מבין השיטות השונות להעביר בעיניים פקוחות את השעות שאנו מקדישים בדרך-כלל לשינה, הריני ממליץ להימנע במיוחד משתיים:

השיטה הראשונה היא קריאה בספרים עבי כרס במשך הלילה כולו, במטרה למצוא בהם את המילה "זעפרן". כבר דנתי לא מעט ביכולתם של ספרים שמישהו קרא לפנינו ללכוד את חלומותינו במבוכים עצובים, נטולי תקווה. ועוד אדוּן. כך גם לא מומלץ לנסות ולשמור על ערות בהפסד הרודף הפסד לתוכנת שחמט מקוללת, כיוון ששיטה זו שימושית יותר לזימון חלומות עלילתיים, שכופים עלינו, כפי שיוסבר באחד הפרקים הבאים, משחקי שחמט מטורפים, המתנהלים על מיטות אבן.

דרך אגב: חלומות על זרים מתנגשים לפעמים עם תורת הארכיטיפים של יונג. תורה טובה זו, ראוי לה שתורחב גם למשפטים כמו מילותיו האחרונות של סוקרטס, כפי שהמציא אותן אפלטון ("קריטון, חייבים אנו תרנגול לאַסקליפיוס"), למונחים דוגמת "מפת הדרכים בעלת ארבעת הצבעים", ולרגש הלא-לגמרי הגיוני של "התאהבות בספר".

לאחר שתולים על עץ את המודעה על האדם הנעדר, יש לשוב הביתה ולצפות לטלפון, אשר, במיוחד אם שף החלומות אינו מכיר די אנשים, לא יגיע לעולם.

התחושה שאותה חש הער (התרוממות רוח) היא בסך הכול הוכחה לעייפותו הרבה, ולכך שרכבת השינה המיוחלת בדרך.

מובן שיש כאלה שעשויים ליפול למלכודת ייאוש, ולהירדם במחשבה שהתחבולה המטאפיזית הזו איננה מוכיחה אלא את בדידותם. שיהיה...

בשינה (כאמור, בשעת צהריים) יתרחשו חלומות שישרצו באנשים לא מוכרים, כחול שעל שפת הים.

כמובן, אם חוזרים על תרגיל זה פעמים רבות מדי, אחדים מאותם זרים עשויים לגלות עניין רב במחוזות התת-מודע שלנו, ולשוב ולבקר בחלומותינו, גם אם לא נזמינם בשנית.

אין לי דרך אחרת להסביר את הדמות שמסתירה את פניה במסכה מזכוכית שחורה, שהופעתה בחלומותי מלווה בדרך-כלל בשאלה, "תגיד, זה סיפור אמיתי?" ובתשובה המתבקשת (בחלום אין בה ולו טיפה מהנאיביות שמתלווה אליה בשעת אמירת המילים בעת ערות), "סיפור אמיתי... סיפורים אמיתיים יכולים להתקיים רק באגדות", תשובה שבחלומותי (כך נוכחתי לדעת) יש ביכולתה לגרום לאצבעותיו של הגשם להתחיל ולחולל את כשפיו על גגות הבתים, על מדרכות הרחובות, ולבסוף, על שבילי העפר בגן שכל שביליו מובילים לאותו המקום, שער הכניסה אל הגן.

באחת הפעמים שפגשתי את הדמות הזו, היא ניצבה בסמטה צרה. ירד גשם איטי, עצוב. על קירות הבתים (הגשם הלך והתחזק. ברגעים הראשונים ייחסתי זאת למים הנוטפים מהכביסה התלויה מעל לראשי) היו מקובעים מדפי עץ ארוכים, ריקים.

היא החזיקה בידיה ספר. היא נשבעה לו אמונים. בחלומי הלכה והתחזקה התחושה שבעוד רגע אחד היא תפתח את הספר ותקרא לי מתוכו.

מתוך "מתכוני חלומות" מאת אלכס אפשטיין, סדרת דרום, הוצאת בבל

אלכס אפשטיין כתב, בין השאר, את "אודיסיאה", "מילון מהפך", "הגיבורים הצהובים", "אהובתו של מטפס ההרים" ו"הכלב שדיבר (על המלחמה)"