הקוריאנים בפסטיבל ישראל

החדשה הגדולה היא שהקוריאנים דווקא כן הגיעו, ואפילו הופיעו איתם כל הצוות הדיפלומטי המקומי שלהם ועל זה מגיע להם כל הכבוד ויישר כוח. מי שלא הגיעו משום מה – או שעיני טחו מראות – היו נשיא המדינה ושר החוץ, חבל שאינם טורחים לכבד מחווה תרבותית של מי שמעז לא להחרים אותנו בימים אלה.

ראשית, לצורך הגילוי הנאות - המופע עצמו – גירסה קוריאנית למלך ליר, הותיר אותי ספקנית ועייפה לקראת ההפסקה ובחרתי שלא להישאר לחצי השני, העניין כולו נראה לי ארוך מדי ומייגע. אמנם התרשמתי מקטעי הפולקלור ובעיקר מהמסכות הגדולות והיפות ששובצו בהצגה אך לא התלהבתי מן הניסיון לקרב את המופע כולו אל הטעם המערבי. לא פלא שהם עומדים להציג את המחזמר-מולטימדיה הזה במונדיאל.

מעניין באיזו מידה התיאטרון הזה מייצג ניסיון אמיתי של אנשי תיאטרון בקוריאה להתמודד עם תיאטרון מערבי בכלים של שפת התיאטרון שלהם ובאיזו מידה זה מדבר אל הקהל המקומי שלהם במולדתם.

אשר למוסיקה – שהיא מרכיב מרכזי בהפקה הזאת שהיא מעין אופרה-מחזמר: אמנם אינני מומחית גדולה במוסיקה קוריאנית, אבל גם כך ניתן היה להבחין בקלות בהרכבי הכלים המוסיקליים המערביים שהשתלטו על המוסיקה המתקתקה. הביצוע הקולי, לעומת זאת, היה טוב בהרבה ושמר על גוון אוריינטלי אופייני.

העיבוד לטרגדיה של שקספיר נותר ברמת "שקספיר לבני הנעורים", כלומר: כל מרכיבי הסיפור היו שם – מלבד הפיוט והמיסטיקה האוניברסלית ונוספו כמה מרכיבים מיצירות אחרות של שקספיר (היער של "מקבת", למשל) ו"חליל הקסם" (האם הגדולה של הבת הטובה שמשפיעה על מהלך העלילה כמין אלת גורל).

הקטעים הטובים באמת – הן מן הבחינה הדרמטית ובעיקר מן הבחינה החזותית היו הסטיות מן המסגרת השקספירית – מסעה לעולם הרוחות שגולמו על-ידי שחקנים-רקדים-זמרים במסכות נפלאות שהודגשו על-ידי תאורה בומבסטית על רקע אפל. הבעייה היא שיש הרגשה כאילו שקספיר נגמר להם אחרי כשעה ורק אז מתחיל המופע האמיתי. זה מאוחר מדי ומייגע ולא משולב כיאות.

שווה – בשביל כמה רגעים חזותיים יפים של "סון א-לומייר" (מופע צליל ואור) אבל מאכזב מבחינת ההזדמנות להיפגש עם שפה תיאטרונית שונה מאוד בצורתה האותנטית.

אבל כנראה שאין מה להתאמץ, כי לדברי הנהלת הפסטיבל הכרטיסים למופע "המלך אורו" אזלו. לצערה של הקבוצה לא היה באפשרותה להוסיף מופעים בגלל ההתחייבות להופעה בפתיחת המונדיאל בסיאול.

ולצד הביקורת: כמה פכים קטנים על הקוריאנים בפסטיבל:

<B> הקוריאנים מקיימים טקס רוחני לפני עלייתם לבמה. </B>

לפני החזרה הגנרלית ולפני המופע הראשון קיימו 60 אנשי תיאטרון דרום קוריאה טקס עממי שמטרתו להבטיח הצלחה. כל אנשי התיאטרון התרכזו מסביב לשולחן עמוס פירות וירקות שבמרכזו קערה גדולה. אחד אחד ניגשו השחקנים וצוות התיאטרון אל השולחן ומזגו לתוך הקערה שיקוי לבן ולאחר מכן החוו קידה לכיוון הקערה. קבוצה גדולה זו משתמשת בשרותי טבח קוריאני החי בישראל ומדי יום מגיעים סירי ענק אל חדרי החזרות ובהם אוכל קוריאני מתובל היטב.

<B> 13 עיתונאים קוריאנים נחתו אתמול בישראל. </B>

13 עיתונאים קוריאנים נוחתים היום יום א' בישראל לסיקור המופע של "המלך אורו". השגריר הקוריאני בישראל הסביר למנכ"ל הפסטיבל כי למרות תשומת הלב התקשורתית בקוריאה למשחקי המונדיאל הנפתחים השבוע, מעורר הביקור בישראל סקרנות בתקשורת הקוריאנית.

<B> מנכ"ל הפסטיבל והרופא הקוריאני </B>

מנכ"ל הפסטיבל יוסי טל גן חש בגבו בשבת האחרונה. כשנודע לנספח הקוריאני מר צו' על מחושי המנכ"ל הזעיק מייד רופא קוריאני החי בישראל. זה טיפל בשיטה מיוחדת בגב המנכ"ל ואפשר לו להמשיך בעבודה המאומצת לקראת פתיחת הפסטיבל.

<B> "המלך אורו", התיאטרון הלאומי של דרום קוריאה , אולם שרובר בתיאטרון ירושלים, פסטיבל ישראל.