שתף קטע נבחר

אלי אלעזרא - משכונת שמשון לראש הפירמידה

בשנה וקצת הפך אלי אלעזרא, שגדל במשפחה מרובת ילדים בשכונת שמשון באשקלון, לטייקון כלכלי מקומי. הוא רכש את חברת הבנייה אפרידר, המשיך עם חברת הליסינג לרכב אלבר, סוגר מו"מ לרכישת המכללה למינהל, ומגלה כי הגיש הצעה לרכישת אזורים-שופ, וגם במו"מ לרכישת חברה לביטוח ישיר. למרות הכול, את אשקלון הוא לא עוזב, והמודל שלו היא עדיין אמא עליזה. "אני אדם פשוט. במקרה איש עסקים", הוא אומר בראיון ל"ממון", "למרות ההצלחה, מעולם לא גבה לבי. אני משתדל להישאר אותו הדבר"

לפני כשנה, באופן מפתיע למדי, הפך אלי אלעזרא מאשקלון לטייקון ישראלי מקומי. אלעזרא - עד אז בעליה של חברת בנייה לא גדולה באשקלון - גייס כך פתאום 82 מיליון שקל כדי לקנות את חברת הבנייה הממשלתית הוותיקה אפרידר. בחברת אפריקה ישראל, שהתחרתה מולו על רכישת החברה, לא הבינו איך אלעזרא עקף אותם בסיבוב ורכש את החברה במחיר כה גבוה, שנראה לגמרי לא ריאלי. גם אנשי עסקים מדרום הארץ הרימו גבה. אבל לאלעזרא היו כנראה שיקולים נוספים, שלא קשורים רק לעסקים.

בראיון בלשכתו המפוארת במרכז אפרידר באשקלון הוא אומר: "מאז שנכנסתי לעסקים היה לי חלום, שנראה בלתי אפשרי: לקנות לאבא שלי, יעקב, שהיה פועל בניין בחברת רסקו, את חברת רסקו ולמנות אותו לנשיא. חלום נוסף שהיה לי, כילד בשכונת שמשון באשקלון, היה להגיע איכשהו לדירת שני חדרים בשכונה היוקרתית אפרידר. את רסקו לא הציעו למכירה, אבל את אפרידר כן".

"מבחינתי אפרידר זו ליגה אחרת", הוא ממשיך. "אני, ילד משמשון, קונה את כל השכונה. זו אימפריה. היתה לי אמביציה מיוחדת. לקנות את חברת אפרידר, שבנתה את שכונת אפרידר, מבחינתי יש לזה משמעות עצומה - לשבת עכשיו מול החצר של אפרידר (החצר הפנימית של מרכז אפרידר, אליה משקיפה לשכתו - ע.פ), מגדל השן של הסנוביזם. כילד הייתי פוגש אפרידרים בתחרויות כדורסל. אי אפשר היה אפילו להתבטא. הם עם נעלי הספורט החדשות וניחוחות היוקרה, ואנחנו ילדים מהשכונה".

בטקס ההשקה לאפרידר המופרטת, שהתקיים לפני שנה, הוענק לאמו של אלעזרא, עליזה, אשה קשת יום בת 66, הכבוד להסיר את הלוט. סביבה עמדו כל מנהלי הבנקים הגדולים ושמנה וסלתה של קהילת העסקים. עליזה, האשה שהחזיקה את המשפחה מאז עלייתה ממרוקו בשנות ה-60, הסירה את הלוט מעל הסמל - מטבע אשקלונית עתיקה, ועליה חרוט שם המשפחה. "כולנו הזלנו דמעה", אומר אלעזרא.

אלעזרא,41, שהתחיל כשכיר בעיריית אשקלון, הקים לאט אבל בטוח אימפריה שלא מביישת את הקבוצות הגדולות והמובילות בארץ. אם תרצו, הוא מין גירסה אשקלונית צעירה של איש העסקים יצחק תשובה, שבנה במו ידיו אימפריה כלכלית ונשאר לחיות בנתניה, עירו. לאחר שרכש את אפרידר הוסיף אלעזרא לקבוצתו את חברת הליסינג לרכב הגדולה בארץ, אלבר, אותה רכש מדסק"ש ב-275 מיליון שקל. הוא מנהל מומ לרכישת המכללה למינהל מהסתדרות הפקידים ב-55 מיליון שקל, וחוץ מזה הוא מגלה כי הגיש לחברת אי.די.בי הצעה לרכישת חברת הבנייה אזורים-שופ ב-140 מיליון דולר, והוא מנהל מו"מ מתקדם לרכישת חברת ביטוח ישיר, כנראה AIG.

עכשיו הוא מארגן את חברת הבנייה שלו, אלעזרא יוזמה והשקעות, כחברת אחזקות. לא, הוא לא ייקח את משרדי רואי-החשבון יגאל ברייטמן או סומך חייקין לבצע רה-ארגון. "אני באתי מלמטה, ולכן אני מרים איתי את מי שהלך איתי כל הדרך, הוא אומר. אמרו לי שאני עכשיו בליגה אחרת, אבל מבחינתי רואה-החשבון שלי, שהתחיל איתי פה באשקלון, ימשיך איתי גם הלאה, למרות שהוא בחור צעיר בן 35, אבל מבריק. אני התקדמתי, אז גם הוא יתקדם. כך גם לגבי כל בעלי המקצוע שעובדים איתי".

 

איך צמחת לממדים כאלה?

 

"בארץ רגילים שהצמיחה שייכת לאליטות ממשפחות האצולה. אחד כמוני לא יכול לעסוק בליסינג, כי זה אפילו לא מלה בעברית. ליזינג, בשבילי. אבל מי שצמח מלמטה - יכול להגיע, לשאוף ולהעז. זה גם מסר לעולים חדשים". אלעזרא הוא בן למשפחה בת שמונה ילדים. כל חמשת אחיו השתלבו בעסקיו כמנהלים. שתי אחיותיו נשארו בחוץ. "זה לא שוביניזם", הוא אומר, "פשוט, אחת עוסקת בחינוך ואחת עקרת בית".

כדי להבין את המסלול המטאורי שעשה אלעזרא, צריך לעקוב אחר השורשים שמהם צמח. בגיל שנה, ב-1962, הוא עלה ארצה עם הוריו ממרוקו, בן למשפחה בת עשר נפשות. הם קיבלו דירת 40 מ"ר בשכונת עתיקות ג' (שמשון) באשקלון, שכונה קשה, שהיתה בית-גידול לפושעים ולעבריינים רבים. "שמו אותנו בקנטונים, בגטאות. הרבה מחברי הידרדרו לפשע", הוא מספר. אביו, שבמרוקו היה בעליו של מרכז חנויות במרוקו, היה מובטל במשך שנה, ולבסוף מצא עבודה כפועל בניין בחולון. אלעזרא: "כל יום הוא היה יוצא לפנות בוקר וחוזר בלילה". "אלי", מספרת אמו, "היה ילד רציני מאז שהיה קטן. חכם וטוב לב. המורה בכיתה ו' כבר אמרה לי שייצא ממנו משהו". למרות הזכרונות שהוא נושא מילדותו על התנאים הקשים שבהם חיה המשפחה, אלעזרא לא נשמע מריר, אפילו להיפך.

 

הממסד האשכנזי דפק את המזרחים?

 

"המצב המקפח לא נוצר בכוונה. הנסיבות הולידו מציאות מקפחת. אם קודם היו באים עולים מרוקאים ואחרי 20 שנה היו באים אשכנזים, התוצאות היו הפוכות. ההנהגה עושה את אותה טעות עם כל עלייה. קשה לספק פתרונות איכותיים, ונוצר פיגור, שאחרי דור מנסים לתקן אותו באפליות מתקנות. גם הרוסים גרים היום בקנטונים. למזלם, אין להם משפחות גדולות".

 

אתה חושב לפעמים מה היה קורה אילו נולדת במקום אחר?

 

"מעולם לא. אני שמח שגדלתי איפה שגדלתי. דווקא זה שגדלתי בתנאים קשים יצר אצלי מוטיבציה שהביאה אותי לאיפה שהביאה. בתנאים סטריליים ומפנקים הייתי אדם אחר. בבית שגדלתי בו לא היתה ברירה אלא להתחלק. ישנו במיטה אחת, בשיטת ראש-זנב. הבגדים עברו מגדול לקטן. בגלל זה יש עד היום אחווה במשפחה. אני לא רואה את זה היום במשפחות".

 

אחד מחברי הילדות שלך, פנחס בוחבוט, היה ראש הפשע באשקלון, שנורה ונהרג ביריות אקדח. מה מנע ממך להגיע למקום שהוא הגיע אליו?

 

"יש לי חברים שגדלו לידי והידרדרו. זיהיתי את נקודת ההידרדרות שלהם, וזה לא רק באשמתם. המחסור בבתים היה נורא, וזה מתכון בדוק להידרדרות. לא היה מה לעשות כל היום, לעומת מגוון האפשרויות הקיימות היום. לרוב אלה היו אנשים שהיו להם אנרגיות מסוג אחר. מה שמנע ממני להיות כמותם היה הבית, המודעות לצורך ברכישת השכלה וחינוך, וגם הרבה מזל. אני השתייכתי לקבוצה הרצינית, הטובה. קבוצה של חברים שלמדו יחד, היו במועדון יחד, וכך הגנו על עצמם".

אלעזרא סיים בגרות במגמה ריאלית ואחרי הצבא למד כלכלה וראיית-חשבון באוניברסיטת בן-גוריון. בגיל 24 הוא כבר ניהל את פרויקט שיקום השכונות של אשקלון. "היתה בכך סימבוליות", הוא אומר, שדווקא בן שכונה חוזר לנהל את נושא שיקום השכונות, עם תקציב של עשרות מיליונים". ב-1989, בגיל 29, הוא מונה למנכ"ל החברה הכלכלית של אשקלון, והיה אחראי בין היתר לאישור הקמת המרינה בעיר, אותה בנה איש העסקים מוטי זיסר. זיסר עשה לא מעט מהונו בזכות שתי המרינות שלו, בהרצליה ובאשקלון. לפני שנה, לאחר עשור, ניגש זיסר יחד עם אלעזרא לעיסקת רכישת אפרידר, אך בשלב מסוים פרש ממנה.

 

מוטי זיסר חייב לך לא מעט על הקמת המרינה באשקלון

 

"אלעזרא מחייך במבוכה: זיסר מוצלח ומצליח בזכות עצמו. הוא לא צריך אותי. הוא יזם מבריק, עם חזון ועם אומץ, ועם סיעתא דשמיא". לפני תשע שנים, בעודו מנהל את החברה הכלכלית, רץ אלעזרא כמספר שתיים ברשימתו של בני וקנין בבחירות לראשות העיר, ועמד להתמנות לממלא מקום ראש העיר. אבל הוא התפטר. פוליטיקה, החליט, זה לא בשבילו. "תפסתי את הראש ושאלתי את עצמי מה אני עושה", הוא מספר. "בחברה הכלכלית היו לי 90% עשייה ו-10% פוליטיקה, ועכשיו זה מתחלף. זה הפחיד אותי. אני אדם שאוהב לעשות. אני יודע שסימנו אותי ודחפו אותי לתפקיד, אבל התפטרתי".

 

רוב האנשים הולכים לפוליטיקה ואחר-כך, עם הקשרים, ממשיכים לעסקים. אצלך זה היה הפוך.

 

"בחברה הכלכלית רכשתי ידע, קשרים וניסיון בתחום העסקי. יש הרבה אנשים, שנחשבו לכאורה למצליחים ועשירים, שבאו להתייעץ איתי, וראיתי שאין להם מידת הבנה בסיסית". אחר-כך עזב אלעזרא את החברה הכלכלית לאשקלון והקים יחד עם שותפים מדרום הארץ, שאת שמותיהם הוא מתעקש שלא לחשוף, "את חברת הבנייה אלעזרא יוזמה והשקעות. לא היה לי הון משלי", הוא מספר, בהתחלה היו לי שותפים - הם הביאו את ההון ואני הבאתי את הידע. בתוך שבע שנים בניתי 1,200 יחידות דיור. לפני שנה חלה הפריצה הגדולה, עם רכישת אפרידר".

 

לא קנית את אפרידר בזול.

 

שילמתי הרבה כסף. המתחרים שלי, אפריקה ישראל, י.ח דימרי ומרדכי אביב, חשבו ששילמתי יותר מדי. אני למדתי את מנהג העשירים - עשירים קונים ביוקר ומוכרים בזול. איך? קונים ביוקר כשהמחירים נמוכים, ומוכרים בזול כשהמחירים יקרים, והמרווח חיובי".

 

אבל לאפרידר יש נכסים באשדוד ובאשקלון, ובשני המקומות יש היצע גדול, ומצב השוק רחוק מלהיות מזהיר.

 

"שווי אפרידר הוא 400 מיליון שקל, ויש לה מגוון נכסים יפים בתפזורת. אני אמנם סנטימנטלי כלפי החברה, אבל קניתי עסק מצוין".

 

מרכז אפרידר, שאתה יושב בו, מורכב מבנייני רעפים בני קומה אחת. אתה לא מתכנן להקים כאן קניון?

 

"זה ההבדל ביני לבין אחרים. אני מכבד את המקום ואת העיר, ולכן בכוונתי לשמר את המקום כמו שהוא".

 

איך התגלגלת לשוק הליסינג?

 

"זיהיתי שיש כאן הזדמנות עסקית מיוחדת במינה: חברת הליסינג הגדולה בארץ, אלבר, שעוסקת בתחום הנמצא בגידול מתמיד. שוק הרכב צומח, ושוק המימון צומח. בהשוואה לארה"ב ולאירופה, יש לנו הרבה לאן לצמוח. אני מתכוון לפתח את אלבר לעומק ולרוחב. לעומק - בפעילויות ליסינג ומימון. ולרוחב - לבנות על התשתית הקייימת, עם 48 אלף כלי רכב, חברת ביטוח ישיר. אני שוקל להקים חברה או לרכוש קיימת. אלבר היום היא מעין בנק עם תשתית מעולה לחברת ביטוח, ולאו דווקא לרכב".

 

אתה בוחר תחומים בעייתיים. למשל, המכללה למינהל למה זה בעייתי?.

 

"לא מעניין אותי הנדל"ן של המכללה למינהל. מעניין אותי נושא ההשכלה, עם 90 אלף הסטודנטים שלה. תחום הלימודים מרתק אותי. זה מותג מעולה. אולי ארכוש גם כמה גופים משיקים".

 

הרבה ישראלים משקיעים היום בחו"ל. מה איתך?

 

"אני נשאר בארץ. לא רוצה להשקיע שם. אני מעדיף להתרכז פה. ההזדמנויות הטובות הן בארץ, והמצב מבחינתי מצוין. כל הגופים הגדולים - אי.די.בי, כור, גד זאבי - לא מחפשים הזדמנויות עכשיו, אלא שקועים בעצמם. הגופים הקטנים לא יכולים להרים ראש ומדשדשים".

 

ואתה?

 

"אני בצמיחה. מאלוהים, אני חושב".

 

אבל למה לבחור בתחומים בעייתיים בתקופה כזו?

 

"הנפילות הן של אלה שקנו בשיא. אף אחד לא מרים גבה כשקונים בזמן שהשוק בצמיחה. כאשר הנכסים מעולים, הזמן הנכון לרכוש אותם הוא בשפל. עכשיו".

 

אתה לא מתכנן להכניס לעסקים שלך שותפים אסטרטגיים?

 

"אני עובד בלי שותפים, ואין לי כוונה לחבור. מטבע הדברים, יהיו בחלק מהפעילויות שותפים. את אלבר, למשל, אני רוכש בעזרת השם ובעזרת בנק לאומי".

 

יש הנפקה בדרך?

 

"כשהזמן יתאים לכך, בהחלט".

 

מה האופק העסקי שלך?

 

"אין לי אופק עסקי. אני לא יושב ועושה תוכניות חומש. אני הולך בדרך שמזמן לי הגורל, וזה מה שקורה. המציאות מכתיבה לך את ההמשך. למדתי בחיים שהדברים הטובים והמשמעותיים קורים במקריות, ולכן אני לא עושה תוכניות. הכול פתוח. אני עצמי לא יודע מה יהיה איתי בעתיד. זה יותר טוב ממסלול מסודר. אלבר זה המון עניין, והפתיעה גם אותי העובדה שזה מה שהתסתדר לי לעשות".

 

אילו אנשי עסקים מהווים עבורך מודל?

 

"הדור הראשון שייסד את העסק. למשל, יוסי דהן מאלדן, שהתחיל עם שתי קונטסות באשקלון. מוטי זיסר כזה, או גבי סבג מאו.אר.אס. יש לי הערכה לאנשים שהקימו עסק לא מוכן מכלום, והפכו למשהו".

 

מה המודל העסקי שלך?

 

"פיזור סיכונים. לעסוק במגוון תחומים. לא לשים הכול בסל אחד. אשקלון היא רק תחנה בדרך לעסקים נוספים".

אלעזרא גר באשקלון כל חייו, ואין לו תוכניות לעזוב. אני אדם פשוט, "במקרה אני איש עסקים", הוא אומר. הוא גר בקוטג' דו-משפחתי בשכונת אשכולי פז, 700 מטר מהים, ונוהג במרצדס מודל 98'. הוא נשוי ליפעת, מאבחנת דידקטית בבית-ספר באשקלון, אותה הכיר בצבא, ויש להם שלושה ילדים, ענבל (15), אור (12) ואלעד (9). "הם ילדים טובים ומפונקים", הוא אומר. "הלוואי שהייתי יכול לגדל אותם כמו שההורים שלי גידלו אותנו, אבל היום זה לא נורמלי בתנאים הקיימים. לא אקשה עליהם סתם".

 

אילו ערכים אתה מעביר לילדים שלך?

 

"שכל האנשים הם שווים. שיש איזושהי השגחה עליונה שמכוונת את העניינים. שאנחנו בני תמותה". את התודעה השוויונית שלו מביא אלעזרא, כך נראה, גם לעסקיו. העובדים שלו, הוא אומר, לא חשים שום דיסטנס מצידו. "בעיני לכל אדם יש חשיבות, לא חשוב מה תפקידו, פקידה, מנקה או איש שטח, הוא אומר. כולם פה מרגישים משפחה, וגם מתוגמלים בהתאם".

הוא מגדיר עצמו וורקוהוליסט, אבל בכל יום שני הוא מוציא את הילדים מבית-הספר ואוכל איתם צהריים. בכל יום שלישי נפגשים האחים והאחיות לארוחה משפחתית אצל אמא. "בעשר בלילה אני חוזר ועושה הליכה של 10 ק"מ לנקות את הראש. זהו, כל השאר עבודה". "אמי היא המודל שלי", הוא אומר, "אשה צנועה עם נסיון חיים כה עשיר. את כל חיי אני חייב לה על הדרך שבה גידלה אותנו. היא לא אשת עסקים, כידוע לך".

 

מה ההורים אומרים על ההצלחה?

 

"הם גאים בי, כמובן, אבל כל הזמן חרדים מעין הרע".

 

ההצלחה שינתה אותך?

 

"למרות ההצלחה, מעולם לא גבה לבי ולא רומו עיני. אני משתדל להישאר אותו הדבר. גדלתי כאן ונשארתי אותו אדם. קל להשתנות כשמצליחים. אני משתדל שלא, ומקווה שאני מצליח".

 

קשרים פוליטיים עוזרים?

 

"אין לי קשרים פוליטיים. אני לא שייך לשום מפלגה. אני לא מאמין לפוליטיקאים".

 

תחזור לפוליטיקה?

 

"אני לא חושב, אבל אני צעיר והכול פתוח. אני עושה מה שאני אוהב ואוהב מה שאני עושה. אני לא יודע מה אוהב בעוד עשר שנים". כשאלי אלעזרא נשאל באיזה לקח שלמד מנסיונו הוא יכול לשתף אותנו, הוא עונה: "שהחיים הם כמו מראה. אתה מחייך אליהם, הם מחייכים אליך. אתה רע אליהם, הם רעים אליך. לכן אני יותר אופטימי מאחרים".האופטימיות הזו לקחה אותו לפני שש שנים למיזם יוצא דופן, שעליו הוא מספר לראשונה:

"באמצעות חבר הכנסת אחמד טיבי הוא העביר ליו"ר הרשות הפלשתינית, יאסר ערפאת,תוכנית להקמת אזור תעשייה משותף על קו התפר ברצועת עזה. אלעזרא: "הרעיון היה להקים חברת פיתוח. הם היו מקבלים כסף על הקרקע, ואני על הפיתוח. ערפאת התלהב מהמודל, הוא אומר, אבל אז התחילה האינתיפאדה והרעיון נפל. תמיד היו יחסי ידידות בין אשקלון לעזה, הוא אומר, לצערי, אנחנו יודעים איפה אנחנו היום. בעתיד, בזמן שלום, בהחלט אשתלב בבנייה ברשות. יש כר נרחב לשיתוף פעולה".

 

הרכישות הגדולות

 

20.1.2001: אלעזרא זוכה במכרז להפרטת משק הגז בחבל וסלוי ברומניה. הוא ישקיע 17.4 מיליון דולר במערכת לאספקת הגז בצנרת ל-49 שנה. שליש מההשקעה יהיה בהון עצמי.

12.2.2001: אלעזרא רוכש את אפרידר תמורת 80.2 מיליון שקל.

1.12.2001: אלעזרא מגיש לאי.די.בי ערבות בנקאית לרכישת אזורים-שופ ב-140 מיליון דולר.

1.5.2002: אלעזרא קונה מדסקש את אלבר ב-270 מיליון שקל. המכירה תניב לדסק"ש רווח של 40 מיליון שקל.

28.5.2002: אלעזרא מנהל מו"מ מתקדם עם הסתדרות הפקידים על רכישת המכללה למינהל ב-55מיליון שקל.

28.5.2002: אלעזרא מנהל מו"מ לרכישת חברת ביטוח ישיר, כנראה חברת IGA.

פורסם לראשונה

 

  תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אלעזרא. "קונה את השכונה של הסנובים"
אלעזרא. "קונה את השכונה של הסנובים"
צילום: שלום בר טל
מומלצים