בא לך להיות נודניק?
רק אחרי 202 עמודים מתברר ששי גולדן יכול גם לכתוב נהדר. אבל עד אז "בא לך להיות אלוהים" הוא ספר מעייף ומרגיז שנופל בכל הקלישאות שהוא חופר לעצמו
אדם שרוט ונטול זהות עומד באמצע הרחוב ומציע את עצמו למכירה. הוא רוצה שמישהו יקנה אותו ויהיה לו לאלוהים. כך נפתח ספרו של שי גולדן "בא לך להיות אלוהים". יש משהו טרחני ויומרני בפתיחה המתריסה והמפלצתית הזו. החיפוש אחר ישתבח שמו הפך קצת לנדוש, למעורר רחמים. אנשים הפסיקו לחפש אותו והתחילו לחפש את עצמם. אלוהים הפך לאנטי טרנדי, וזלג מתוך המיינסטרים הסמיך של התרבות כמו דמעות תנין. אחרי הפתיחה הסיפור מקבל תפנית ולא נסחף לתוך סחרחרה סמי פילוסופית זו. זה בערך השלב שבו האופטימיות והסקרנות מתרסקות לתוך מסע מתיש של כתיבה מעצבנת, דמויות נדושות וקקפוניה של קלישאות, רחמים עצמיים ורצון עז לקלף את הצבע מהקירות.
תת תזונה
שי גולדן מנסה להכניס כמה שפחות מילים במשפט אחד. הוא מודע לזה שהוא משתמש בקלישאות הכי נבובות, הכי עייפות באספקלריה ספוגת הכלום שלנו. הוא מציב לעצמו מלכודות באמצעות דמויות של כדורגלן, אם שכולה, איש עני ואחרים, אבל בכל פעם הוא גם נופל לתוך המלכודות האלה. השפה שלו נתקעת, מעייפת ומביאה נזק עצבי מסוים. יש לו מטאפורות עלובות דוגמת "הזין כמו צלופח" ו"עיניים קמוצות לאגרופים של חוסר חשק". זוהי אינה כתיבה רזה אלא כתיבה אנורקטית שסובלת מתת תזונה. אולי בכל זאת היה עדיף לנסות לחקות את אתגר קרת.
כשמנסים בכל זאת לגלוש בנעימות על גבי מסעה של הדמות נטולת האופי, לא מתגלה אור בקצה מנהרת הגיבובים. יש אם שכולה שמעוררת אמפטיה כמעט אוטומטית, ויש נערה ממזרית ומהפכנית, שבניגוד לדמויות אחרות, שהאנטי גיבור עובר ביניהן כמו מחלת הנשיקה, מצליחה להעלות על הפנים בדל של חיוך, אבל שאר הדמויות מכניסות את הלב לפריג'ידר. הכל נדוש וישראלי עד חלחלה, כאילו הקורא יושב סביב השולחן המיתולוגי של דן שילון. פה ושם אתה נתקל בקטעים מעט מפייסים כמו: אהבה נכזבת היא דבר שמרפאים באמצעות משחת וולטרן, או אנה פרנק היא בעצם סמל סקס אלטרנטיבי.
ולסיום, פצצת קסם
בכל זאת, בשלב שכבר חשבת ששום דבר לא יכול להפתיע, פתאום נוחתת פצצה נוירונית של שנינות וקסם. צור, אחד השמות של הדמות הפורסט גאמפית, נותן רשימת מצאי בה הוא שוטח את עקרונותיו הקיומיים. זו רשימה מצחיקה, עצובה, אינטרנטית במידה מסוימת ומדויקת. זו רשימה שמצליחה לסלק את כל המועקה, העצבים והעייפות שהצלחת לצבור מאז שפתחת את הספר. מסך האפטיה שגולדן הצליח לבנות במשך 202 דפים מתנפץ, ועונג טהור משפריץ על התודעה. מדובר בקטע שהוא יצירה בפני עצמה, התרוממות רוח פתאומית, שבא לך פשוט לגזור ולשמור, וזה רק מוכיח שכשם שגולדן יכול להיות מעיק ומייגע, הוא יכול להיות כותב נהדר. כמה חבל שהוא לא עושה את זה מספיק, לפחות לא בספר הזה.
"בא לך להיות אלוהים" מאת שי גולדן, הוצאת כתר
