טעם העיר: מריר?

1. לחיי האהבה, בסדר, אבל איפה יותם?

ככל שהימים נוקפים אנחנו לומדים לעכל את העובדה ש"לחיי האהבה" אינה בת אלמוות, ואחריה ייפער מכתש בליבנו, במיוחד אם כל השמועות על סוף רע יתממשו. נדמה לי שהגיעה העת לדון בסוגיה כאובה שיש בה ניחוח של אניגמה. אני רוצה לדבר איתכם על יותם. כבר המון פרקים שהוא מקשט את שיר הפתיחה ורשימת שמות הכוכבים, ומקבל שם מעמד של כבוד כגיל בר סלע. כן, זה הוא, בין יעל דואני (היא ספיר זהובת השיער) ובין יסמין דאימונד (היא כלנית משורבבת השפתיים, הסכסכנית לא פחות). זוהי, אם תרצו, מחלקת הטינאייג'רים של "לחיי האהבה" שמלווה את הכוכבים הצעירים גידי ומאיה. ובכן, כבר כמה וכמה חודשים שאני ממתינה שאותו יותם כרבולתן יביא את 15 הדקות שלו, אלה שייתנו תוקף וייעגנו את מקומו ברשימת הכוכבים שבפתיחה. לספיר נרשמו רגעי תהילה שטוו לה הילה נחמדה מעל הבלונד, וכלנית נועצת שיניה בתפקיד בשרני וחורץ גורלות. ויותם מה? האם היו לו לכל אורך החודשים האחרונים איזה תובנות חריפות? האם הוא לקח חלק במהלכים של העלילה? האם היה לפחות עד לתפניות מפתיעות, גם אם לא יצר אותן בעצמו? מה הוא עושה חוץ מלעמוד ליד הקופה ולנגב כוסות? 15 השורות שיש לו ב"לחיי האהבה" התרכזו בפרקים הראשונים, עת הוכרז כנחשק ביותר על ידי ספיר. מאיה, בימים ההם עדיין ממרום כיסא הגלגלים שלה, התרתה בו לבל יפגע בנשמת הגוזל של ספיר ויעז לנצל אותה. כאן זה מסתיים. כלומר, היתה איזו שיחה שבה מוקד אור הזרקורים על יותם - זה היה למשך שתי שניות, והוא אמר משהו על טיולים בעולם ועל אוסטרליה כ"מקום מדהים". זהו. ומאז ייתכן שהוא מגיח לשורה או שתיים שמסתכמות בתרומת כלים לקייטרינג של רונה ואתי, ואנחנו לא מבחינים בו יותר.

אולי מכיוון שאנחנו עיוורים מאור הסנוורים של כוכב אורח שנטל מיותם את תפקיד שובר הלבבות הסידרתי: עומר ברנע. הרי לכם סטאר של ממש, רק נחו זוג רגליו המצוינות במועדון של מאיה, וכבר מלאכים רקמו סביב ראשו גובלנים עם זרי דפנה. האם ייתכן שברנע חדר לסידרה על תקן שחקן אורח במהלך הדינמיקה הגמישה של ההפקה, אחרי שגיל בר סלע לא הוכיח את עצמו כשחקן? האם תפקידו של יותם - שנכתב מיום ליום לפי תכתיבי העבודה של תסריטאים בהפקות כאלה - הלך והצטמק כיוון שהתקוות שנטעו בו לא עלו יפה? בכל אופן, מקומו מובטח בהיסטוריה, הוא לצד כל הגדולים וזוכה לקרדיט שווה ערך. אבל במעט הפרקים שנותרו עליו להרוג, להתאבד, להיחטף בידי כוחות עויינים, להתאשפז, ועוד שלל אירועים קיצוניים, רק כדי להצדיק את הקרדיט שלו. האם ייתכן שאורבת לו לוקמיה בפינה? האם ינשרו תלתליו המחומצנים נטולי-ההילה? לא ממש נראה לי. אני סבורה שהמהלך הדרמטי הבא שיותם ייקח בו חלק הוא "כן, תגידי לאתי שתחזיר את הכלים"- וכאן הכל יסתיים. (שרון גליק)

2. טעם העיר - שיא חוסר הטעם?

עם תחילת הפרסומים על קיומו של שוק האוכל התל-אביבי "טעם העיר" הבטחתי לעצמי שהשנה אני מדירה רגליי מהמקום. למרות שאוכל לגווניו הוא ללא ספק אחת מהנאות חיי, ניסיון העבר הוכיח ש"טעם העיר" רחוק מלהיות אירוע מהנה. ההבטחה החזיקה מעמד בדיוק את היום הראשון; הסקרנות הורגת וגם הרעב שליווה אותי יום שלם ובסופו הגיע טלפון מאחותי ששאלה אם אני רוצה להצטרף אליה לגני יהושע. החוויה האמיתית השנה היתה גידור המתחם לראשונה בתולדותיו והגברת בכניסה שמשמשה לי את הגוף. מעבר לזה, בואו נהיה עדינים, רק בישראל יכול להצליח אירוע חסר טעם כל כך שנה אחר שנה. אוכל, במיוחד כשהוא מתיימר (איך קרה שבכל דוכן שני החליטו להציע לקהל שרימפס וקלאמרי? אולי מפני שזה מה שחושבים שהקהל הישראלי יהיה מוכן לשלם עליו 25 שקל למנה), ראוי להיאכל בנחת. ללכת מלחמת מרפקים על מקומך בתור לשלם ואז לנסות לשווא למצוא לך ריבוע קטנטן של דשא פנוי במקום שבו אין סכנה שתתחרש מעוצמת הרמקולים שמנגנים במקביל שמונה זרמי היפ-הופ-טראנס-האוס, זה לא כיף גדול. בסופו של דבר מדובר באירוע זול שמוזיל את החוויה הגסטרונומית מהצד ההנאתי שלה ומייקר אותה מהצד הכספי. הצד החיובי באירוע השנה היה ללא ספק דוכן התבלינים, שנותר יחסית ריק והציע תיבולים לבשר, דגים, אורז ומה לא, וכן הדוכן של תנובה, שהציע את סדרת קולאז' במחירים מצחיקים. אם בשנים קודמות קיטרתי ואכלתי, השנה הדוכנים היו ברמה של לראותם בלבד. בשעה 22:00 חזרתי הביתה מותשת, רעבה ותוהה למה אי אפשר לעשות את זה אחרת. (מרב יודילוביץ')

3. למה "סקס והעיר" מתעלמת מהמצב?

די, נו, באמת שנמאס כבר להיות נודניק - ועוד על מה, על סידרה שמפרק לפרק הולכת ומאבדת את כל הצבע בלחיים - אבל קשה להתאפק מול רמות מסוימות של, איך נאמר, היעדר חוכמה. ביום רביעי של לפני שבוע וחצי, מי כבר זוכר, אירע הפיגוע בראשל"צ, שלאחר הפריצה החדשותית הממושכת (מאוד) מזירתו עבר ערוץ 2 לשדר את תוכניתו של יאיר לפיד, ומיד לאחריה - כרגיל כשיש ל"רשת" בדל הזדמנות - בוטלה "סקס והעיר הגדולה", למורת רוחם של המוני צופים שחלקם טרחו לטלפן למרכזיית רשת כדי לומר תודה על שבחרתם לחנך אותנו. עד כאן בסדר, אנחנו רגילים, אין ספק שגם את העונה הבאה של "סקס" - הקצרה במיוחד, משהו סביב שמונה פרקים - יצליחו ב"רשת" לסחוב על פני חמישה חודשים. ואין הרי ספק שפיגוע בסדר-גודל בינוני תובע מטלוויזיה מסחרית ארבע שעות רצופות של חדשות (מיד לאחר יאיר לפיד עברו, כמובן, לגבי גזית). אבל כשהתבקשה דוברת "רשת" מיכל קיזלשטיין לנמק ל'"רייטינג" מה היה כואב להם, פעם אחת, לאפשר לציבור, בשעת לילה מאוחרת יחסית, להסיח מעט את דעתו מזוועות המציאות הישראלית, ומדוע הועדף יאיר לפיד על פני "סקס והעיר", השיבה האשה החושבת: "במערכת התוכנית של יאיר לפיד עשו מאמצים רבים כדי לשנות את הליין-אפ שלהם ולהתאים את התוכנית למצב". בניגוד, כמובן, למערכת "סקס והעיר", שלא גילתה שום נכונות. הנה שתי בשורות שיחדשו משהו לקיזלשטיין: 1. "סקס והעיר" מצולמת מראש, באמריקה, וזו הסיבה שקשה לערוך בה שינויים של הרגע האחרון. זה מסובך, אני יודע, לכן אני מנסה לפשט כאן עבורך כמה מושגי יסוד. 2. גם "סקס והעיר" הנמיכה ווליום וטון בפרקים האחרונים. בגלל זה, אגב, הסידרה הפכה די משעממת, אבל מתאימה בול לכל נסיבות, כולל הישראליות. אולי בכל זאת מישהו שם חושב עלינו. (רענן שקד)

4. אמה שפלן חוזרת. למה?

אמה שפלן חוזרת. היא שבה אלינו עם קולה השמיימי ועם המראה האנורקטי. היא במיטבה. אלפי יאפים ופועלי קשה יום ירוצו לקנות את הדיסק, ומהם 90 שקל כדי להרגיש שאתה מאזין לקול האלוהים, ולא פחות חשוב, להרגיש שאתה בן תרבות. ככה זה עם מוזיקה קלאסית קלילה, גם נהנים וגם מרגישים אליטה. אז יגידו שזה מוצר הפקתי-תעשייתי ציני? שיגידו. והאם יכול להיות שזהו אלבום שכולו זילות המוזיקה הקלאסית הקלה? למי אכפת. ויש שמועות זדוניות שהיא לא מסוגלת להוציא תו נכון מהפה? בסדר. אחרי הכל, שפלן היא האופטלגין הכי טוב לגיהינום המזרח-תיכוני. מה גם שבג'יפ ארבע על ארבע זה מתלבש מצוין, וזה גם תפור על המונדיאל, ותפור על החוטיני של פספורט, ועל תחרות הגבר של דודו טופז – כולם מוצרים ריקים מתוכן שיביאו הון עתק למפיקיהם מתוך הרעיון שאנשים מוכרים לברוח. אבל אחרי שהכל נגמר, המצב הוא אותו מצב, האנשים אותם האנשים, הכדורגלנים אותם הכדורגלנים, ואמה שפלן היא אותה אחת, ודייויד בקהאם יחזור לזרועותיה של פוש ספייס. אנחנו נישאר עם ערפאת והפלסטינים, החיזבאלה והאייטולות ועם הנגיד ושר האוצר, והאוברדרפט והמשכנתא. על מה אני מתלונן? אני לא. מתי אמרתם אנגליה מול ארגנטינה? (ארי קטורזה)