פולקסווגן פאטון - ריץ' וואגן

"מדוע הייתה חייבת פולקסוואגן להתעמת חזיתית עם ה-S של מרצדס, או ה-7 של ב.מ.וו? האם לא היה עדיף להציב את הפאטון מול גרסאות יקרות של ה-E או סדרה 5 למשל", אני מקשה על אחד מאנשי הנהלת פולקסווגן שהגיעו להשקת ספינת הדגל החדשה של הקונצרן הגרמני. "מול ה-E", כך הוא מגלה לי, "יש לנו כבר מתחרה". "באמת?" אני תוהה. "כן", עונה לי האיש בביטחון עצמי מלא, " הפאסאט W8 היא מתחרה מצוינת"...

שורת מכוניות הפאטון הכהות הממתינות לנו ביציאה משדה התעופה של דרזדן מעוררות כאן עניין רב. כי בגרמניה, מסע הצלב המתוקשר היטב של "מכונית העם" נגד סמל המעמד העליון, מכה הדים בכל השכבות. וכאשר מתפוגג הרושם הראשוני מהמראה החיצוני הצנוע, המזכיר לא במקרה פאסאט גדולה, או לאחר שלומדים להעריך פרטי עיצוב מעניינים כמו האחוריים המאסיביים, יחידות התאורה המשנות גוון, או פנס איתות קדמי צר וארוך, מגלים כרגיל שאסור להקל ראש בפולקסווגן.

מתגים לכל פועל

המפתח עם "שלט רחוק" מוכר לי אמנם, אך הפעם אני בהחלט שמח לסיוע של העלמה החיננית, המנסה נואשות להסביר תוך חמש דקות כיצד מתפעלים 231 מתגים שזרועים לפני, מאחורי, מעלי ובעיקר בצדדים. ואני מגלה שוב כי מכוניות יוקרה כיום זה עסק מסובך עד מאד. רק למושב יש 18 אפשרויות כיוון חשמליות, כולל אפשרות להארכת כרית המושב הקדמית, או הגבהת חגורת בטיחות. והעובדה שלא הצלחתי למצוא תנוחת נהיגה מושלמת, גורמת לי להרגיש יותר אשם ממאשים.

מספר דקות מאוחר יותר, בעוד אני מנסה להחליט אם להתעקש על התאמת בקרת אקלים רב-אזורית, החלפת אפקט ההד במערכת השמע ושינוי קושי שיכוך במערכת מתלים רב-מצבית על צג מדיה-אינפו רב-תפעולי, מפסיקה מערכת הניווט לתפקד. עם כל-כך הרבה לחצנים ותפקודים תעבור עוד מחצית השעה לפני שאבין כי הפעם, דווקא "היא" אשמה, ולא אני.

עם זאת חובה לציין כי בסך הכל, שפע התפקודים קל עבורי יותר להבנה ממערכת ה-I-דרייב החדשנית של ב.מ.וו. הבעיה היא שמיושן כמוני, עדיין מעדיף לעלעל בספר הרכב ולא לקרוא אותו על צג זוהר. באותה מידה אני גם מתגעגע לתקופה בה ניתן היה להחליש את סופת הטורנדו הבוקעת מחרכי המיזוג בעזרת סיבוב מתג בודד.

קו שמרני

תא הנוסעים אינו לוקה בחדשנות-יתר, אלא מתאפיין בקו קלאסי נקי יחסית, המהווה המשך טבעי למוכר לנו בפולקסווגן, ובמידה מסוימת גם באודי. לוח המחוונים, אולי כדי לשמור על אותה אווירה שמרנית-משהו, מציע עודף אינפורמציה מבלבל עם שפע לא מוכר של מחוונים. אחרי הכל, כמה מנהגי סדרה S או 7 באמת עוקבים אחר מד הטעינה או לחץ השמן. וכך לוקח זמן להבין שמד המהירות שנראה שגרתי, משנה את קריאת המהירות לאזורים נפרדים. עד 80 קמ"ש יש ציון של כל 10 קמ"ש, משם ועד 200 ה"קפיצות" הן של 20 קמ"ש, ומשם והלאה כל 30. הגיוני. ובין המחוונים נוסף עוד גוף עשיר במידע המציג לראווה מצב תיבה, קרבה לרכב סמוך או סתם עצם נוקשה, ועוד ועוד.

אני לא מתלהב מגווני העור שנבחרו למכוניות ההשקה, אך התחושה בתא הנוסעים בהחלט עשירה, כולל רמת אבזור שאינה מותירה כמעט אופציות. בפקקי התנועה סביב דרזדן יש לי זמן להציץ ולהעריך פרטים קטנים. כמו מתגים חשמליים שמופקדים על סגירת פתחי אוורור, או שתי מראות עם מיקוד שונה בסוככי השמש. ומאחור האווירה אפילו מהודרת יותר, ולא פלא בהתחשב בכך שפולקסווגן בחרה להעמיד לרשותנו גרסאות "ארבעה נוסעים" מהודרות במיוחד. אלה, ממש כמו הפאטונים של שנות השלושים, יוצרות תחושה של תא נפרד מאחור, בין היתר תודות ללוח פיקוד בקרת אקלים, יחד עם קונסולה גדולה במרכז. עם זאת, נראה כי הפולקסווגן הזו אינה מציעה מרחב מחייה זהה לזה של הגדולות באמת, כמו ה-S של מרצדס. ובאותה הזדמנות חובה לציין כי חלק מהמתגים – כמו מנופי איתות-מגבים או מתג אורות - ואפילו פרטים מסוימים כמו דלת תא הכפפות, לא הפגינו איכות שיא.

הענק הלוחש

נגיעה במפתח, המערכת לוקחת פיקוד, ומנוע ה-W12 מתעורר בשקט מופתי. המנוע הזה הוא מאותם ענקים לוחשים, שפעולתם החלקה מקשה להעריך עד כמה הם חזקים. למעשה, עד שלא התנסינו במנוע ה-V6 (סקירה נפרדת בהמשך), לא ידענו עד כמה הוא טוב. בעמידה קשה להרגיש שהוא פועל, בשיוט מהיר גוברים עליו רעשי הרוח מאזור המראות בקלות. כדי לשמוע היטב את הגרגור הגברי, יש למעוך את המצערת ולשגרו לסל"ד גבוה במיוחד.

עם יותר מ-2,300 ק"ג, הפאטון היא מכונית כבדה במיוחד ויחד עם יחסי העברה ארוכים ותאוצה מאוד אחידה, קשה להעריך כמה מהר היא צוברת מהירות. רק מבט חטוף אל מד המהירות או אמונה שלמה בדף הנתונים (אותו דבר במקרה זה), יבהירו כי מדובר בקצב מהיר מאד. זאת תוך כדי טיפוס מהיר למהירות שיוט של 200 קמ"ש, או האצה חסרת מאמץ הלאה לעבר ה-250 קמ"ש. במכוניות שישווקו לקהל – למעט דרישה מפורשת ומיוחדת - תצויד הפאטון במגביל מהירות עד 250 קמ"ש, במכוניות ההשקה הוא הוסר. כך שמהירות מרבית של קרוב ל-300 קמ"ש לא צריכה להיות בלתי מושגת. אם כי אישית, הייתי מוותר על 20-30 קמ"ש מרביים לטובת תגובה פחות עצבנית של המצערת האלקטרונית בהאצה מעמידה או זחילה איטית.

התיבה האוטומטית כוללת תפעול טיפטרוניק רגיל, או בעזרת הצעקה האחרונה - מנופים מאחורי ההגה. נכון, גם אני הורדתי הילוך בפעם הראשונה בה נדרשתי לאותת עקב צפיפות מיותרת ומבלבלת, אך כאשר מתרגלים לתפעל אותם - ימני מעלה הילוך, שמאלי מוריד - לא נוגעים יותר בבורר הרגיל. אגב, האפשרות לעבור למצב ידני גם ללא נגיעה בבורר נראית לי נוחה וחכמה. לחיצה על המנוף ואתה בידני, ואם לאחר 15 שניות לא תפעלת שנית, תחזור התיבה ל-D.

רק בגלל הרוח

לצורך ההשקה הענקית בחרו פולקסווגן דווקא את האוטוסטרדה הוותיקה (במצב רעוע) בין ברלין לדרזדן, ולא כבישי נהיגה מעניינים. לכאורה, בחירה הגיונית בהתאם לקהל היעד וצורת השימוש הצפויה, אלא למרות שנראה כאילו אתגר גדול לא יהיה כאן עבור שואבת קילומטרים בפורמט מרשים שכזה, דווקא כאן מתגלה רגישות מטרידה לרוחות צד. מדובר אמנם במהירויות גבוהות הקרובות יותר ל-200 קמ"ש מאשר ל-100 "שלנו", אבל עם המשקל הרב והמהירות הגדולה, לא נעים כל כך למצוא עצמך מוסט מדי פעם לכיוון גדר ההפרדה. ואם כמוני, גם נהג פאטון עתידי ינסה למחוק איחור מביש למסיבת עיתונאים, מובטחות לו לא מעט צרות או לפחות, תחושה לא נוחה לעיתים.

כך שאני יורד לכבישים משניים, ומגלה לשמחתי כי גם לגרמנים יש גרסה עצמאית ל"שוויצריה הקטנה", עם ואריאציה על השם וכבישים תואמים. וכאן אני מצליח למצוא מספר פניות מאתגרות שלדה ומתלים וריקות מתנועה. כאן אני גם מגלה לראשונה כי למרות המשקל הגבוה, יש גם יכולת מתחת לכסות הפאר. אך אל תטעו, כי למרות ההנעה הכפולה, זו יותר לימוזין מאשר מכונת נהיגה. משקל עצמי גבוה ב-350 ק"ג מ-S600 ארוכה מתבטא ברכינת גוף בפניות, בצלילת חרטום מודגשת בכל בלימה והגה שעדיין מנותק מהכביש.

אבל מערכת ההנעה הכפולה מעבירה היטב את הכוח לגלגלים, צמיגים שמנמנים אוחזים היטב והמהירות בה צולחת המכונית סדרת פניות חדות בהחלט נאה, גם אם לא ממש משתווה לטובות שבחבורה. העובדה שבקרת היציבות, זו הניתנת לניתוק חלקי כמעט ואינה נדרשת להתערב, אומרת הרבה. אז מה עם יללות הגומי מוציאות כמה טיילים שלווים לאם הדרך, תוך שהם פוערים פה בתדהמה?

אבל הפאטון אינה מכונית שמרגישה בנוח אם לוחצים אותה לקצוות אליהן לא נועדה מלכתחילה. היא בהחלט מעדיפה סגנון בוגר יותר, ואז גם מציגה נוחות נסיעה טובה מאוד בכל אחת מארבעת התוכניות שנבחרו מראש לשיכוך מתלים - מרך ועד ספורטיבי. חבל רק שהמתגים האחראים על כך, כמו-גם על בקרת היציבות, דורשים הסרת מבט מההגה לטובת קליעה נכונה.

אגב, מערכת הבלימה אינה מרשימה ברגע ראשון, בעיקר עקב מחסור בתגובה מיידית ויותר מדי רעש-פעולה. אלא שבלימת חירום אחת, חזקה, מהירה וכוחנית, תבהיר כי יש על מי לסמוך, הרבה יותר מכפי שנדמה בתחילה.

כוח של חלשים

פולקסווגן תידרש ללא ספק להתמודד עם בעיית תדמית שאינה יוקרתית (עדיין?) כמו אצל המתחרים הברורים, כמו גם מראה צנוע וקטן מדי. אבל דווקא מכאן הם שואבים כוח, ומסבירים כי הם מכוונים דווקא לאלה המבקשים לעצמם מכונית פאר מהודרת ומתקדמת, ללא סמל מעמד נוצץ. לכן הם גם מעדיפים את העיצוב הצנוע יותר. אז נכון, זה נשמע קצת כמו תירוץ מוכן היטב מראש, וגם כמו "כוחם של חלשים", אולם בפולקסווגן הרי לא מדברים על כמויות ענק. רק בעוד שלוש שנים מתכננים שם להגיע לקצב ייצור של 20,000 מכוניות בשנה.

האם התכנית השאפתנית הזו תצליח? קשה לומר. הפאטון הרי מגיעה גם כדי לשפר את הדימוי הכללי של פולקסווגן, לדחוף את כל הדגמים לכיוון היוקרתי יותר ולהכין את הקהל לשינוי המתוכנן. ובכל מקרה, כפי שלמדו היטב עם אודי, נדרש יותר מדור אחד כדי לחדור בהצלחה לקטגוריית הפאר.

בכל מקרה, מומלץ שלא לטעות בפאטון. היא אולי נראית כמו פאסאט מנופחת, אך היא בהחלט הרבה יותר מכך. פולקסווגן אמנם לא מציגה כאן פריצת דרך טכנולוגית אמיתית, ואפילו מנוע ה-W12 מהווה יותר הישג הנדסי מיתרון ממשי. היא גם נראית מעט קטנה מבפנים וכבדה מדי עבור חובבי נהיגה. אבל הפולקסווגן החזקה והמהירה בהיסטוריה משלבת את מגוון הטכנולוגיות המתקדמות מהקו הראשון, עם ביצועים מצוינים, רמת אבזור גבוהה ותג-מחיר תחרותי. באירופה למשל יעמוד פער המחיר בינה ובין המרצדס היקרה על כ-10%, או מחיר דומה לסדרה E מאובזרת לחלוטין.

בכל מקרה, תג מחיר עבור ישראל עדיין לא נקבע, אם כי היבואן מבטיח לשמור על פערים דומים אם לא טובים יותר לטובת פולקסווגן במלחמה על הקונים העשירים ביותר. לקראת סוף השנה נדע בדיוק כמה היא עולה כאן, ואז גם נהיה חכמים יותר באשר לשאלה – האם היצרן של העם מצליח להשתחרר מהבורגנות הכובלת. ותסכימו אתנו, שגם במישור החברתי יש כאן אירוע מעניין.