עלו ברשת

מדריך לרפובליקה

אולי בגלל היחסים החמימים השורים בימים אלה בין ישראל לצרפת, ואולי בלי שום קשר, החליטה שגרירות צרפת בישראל לספק לקהל קוראי העברית מידע אודות צרפת, שלא באמצעות כלי התקשורת הרגילים, אלא ישירות ברשת.

"צרפת מ-א' עד ת'" הוא אזור חדש באתר השגרירות הצרפתית בישראל, המציג כמה עשרות מאמרים, הסוקרים בהרחבה עשרות נושאים ותחומים, וחתומים בידי מומחים ועיתונאים צרפתיים בעלי שם. המאמרים עוסקים בתחומים כמו חברה, תרבות ודת, ענפי כלכלה והשירות הציבורי, רקע על החוקה והרפובליקה הצרפתית, גיאוגרפיה, מדע וטכנולוגיה, ועניינים משניים יותר, כמו היין הצרפתי והפרנקופוניה.

האתר נועד בעיקר לעיון והעשרה, ובאופן תמוה אינו כולל תמונות ותיעוד ויזואלי, וחבל, שכן אם יש משהו שצרפת מצטיינת בו זה דווקא להצטלם.

דתיה עושה שטוזים

דתיה בן-דור היא בת בית בכל משפחה שמתמקדת בגידול הדור הבא. השירים, הסיפורים והקלטות שלה הם חלק בלתי נפרד מספריית הדרדק הבסיסית, וז'אנר השטוזים (שטויות בחרוזים) הגאוני שהמציאה, מאפשר לכל ילד, גם כזה שלעולם לא יהיה ביאליק, לחרוז מילים של יומיום לכדי שורות בשיר – ואין כמוהו לעינוג של אנשים קטנים, בבית או בגן.

אולי משום כך קצת מאכזב לפגוש את האתר של המשוררת המאוד מוכשרת הזו, האמא של "מי שטוב לו ושמח", "אני תמיד נשאר אני", "אותיות מפטפטות" והמון שירים מ"פרפר נחמד". היצירות שלה הם כבר עתה בסיס לפעילות מקוונת רחבה מאוד, לאינטראקציה עם ילדים שהוריהם מעוניינים להפגיש אותם עם הרשת בגיל צעיר ולייצור של חומר חדש במדיום של הדור הבא.

עם מעט רצון ואומץ (נכון, גם עם השקעה כספית) היתה הגברת המשוררת יכולה להפוך את האתר שלה לאתר הילדים האולטימטיבי: לפרסם שירים וסיפורים בדינמיות קבועה (שיר לכל יום, נניח), להוסיף אנימציה, אפקטים והגנבות, לייצר תשתית לקליטת התגובות של הילדים-הקוראים והוריהם, ולתת סיבה לגולשים שהזדמנו במקרה להישאר שם שעה ארוכה – ובשורה התחתונה להגדיל בכך את חוג הקליינטים והקוראים.

בפועל, האתר הוא החמצה. הוא הוקם כקטלוג בסיסי, שלא ברור למי הוא מיועד – לילדים או להוריהם. לילדים הוא לא מספק את רמת הגירויים הדרושה, ולהורים אין בו עניין אמיתי. אמנם הוא צבעוני ומנוקד, אמנם הוא קל לניווט, אבל חסרים בו תכנים והברקות שיביאו את הגולשים לבקר בו גם מחר. מה שיש זה רק שכבה דקה מאוד של "דוגמיות", וחבל.

האושר כבר כאן

אם לא מצאתם עדיין את האושר, זה לא אומר בהכרח שרע לכם, שכן "האושר" אינו אלא מערכת מקוונת לזיווג זיווגים, אליה ניתן להירשם (לא ברור אם חינם או לא – לא הצלחנו להירשם), ולהכיר באמצעותה מישהו או מישהי לדייט (גם עם "תמיכה"). המערכת הזו מסתורית מכפי שהיא נראית במבט ראשון: אמנם מדובר באתר מעוצב היטב ואסתטי, אך קטיגוריות שונות בו גורמות לנו לחשוש שלא מדובר בהכרח במתחרה של "קופידון", משום שב"שירותים מיוחדים" מצאנו "תל אביבית יפהפיה, שתשמור את פרטיך בדיסקרטיות", בתוספת תמונה שאינה משאירה מקום לספק, ובקטיגוריה "תמונות הגולשים" מצאנו כמה תמונות של דוגמנים, עם כינויים מקומיים, כמו "מירב", "דניאל" ו"מוטי". אגב, בשלב זה אזור "תמונות הגולשים" עדיין ריק ברובו.

מכונת הכיתוב המוטרף

אתר אמריקני מאפשר לכל גולש להפעיל את מכונת הכיתובים המופלאה שלו. העיקרון פשוט: באתר מוצגות עשרות תמונות, מהסוג שאתם רגילים לקבל מחברים טובים באי מייל תחת הכותרת "ג-ד-ו-ל-!", ומציע לכל גולש להוסיף כיתוב, רצוי מצחיק, לתמונה. יש שם כבר כמה עשרות תמונות, ולכל אחת אשכול של עשרות ומאות כיתובים, רובם בינוניים, אם כי יש הברקות שמפילות מצחוק. האתר זקוק לעוד תמונות וגם לתרומות כספיות שישאירו אותו באוויר, והוא לא מתבייש לבקש.

האתר הקטן בעולם

בזכות ליאור אבידב התוודענו ל"קולקטיב העיצוב של לונדון", פירמת מעצבים בריטית, שאחראית להברקה-הקטנה-אבל-גדולה הזו – האתר הקטן ביותר ברשת.

ההגדרה "קטן" מכוונת בהחלט לגודל, ולא להיקף: עמוד הכניסה לאתר אינו אלא ריבועון זעיר בגובה פיקסלים בודדים, בו מוצג פרצופון מחייך, המזמין לחיצה. כעת נדרש הגולש לבחור בין מסלול פלאש לבין Html רגיל. מסלול הפלאש לוקח את הגולש למשחק הפינג-פונג הזעיר ביותר בעולם, ואולי המצחיק מכולם. המסלול הרגיל מנסה לדמות אתר שגרתי לחלוטין, בו ניתן לנווט בין קטיגוריות מקובלות בכל פורטל, אבל הכל פיצפון. ב"חדשות", למשל, אפשר היה לקרוא עדכוני מונדיאל, ב"גלריית האמנות" אפשר לטייל בין מונה ליזה זערורית לבין ואן גוך ורמברנדט מיקרוסקופיים; בקטיגוריית "אישים" מוצגים סלבריטאים – מצ'ה גווארה ועד ג'ים מוריסון; ב"אייקונים" יש אייקונים מוכרים מהרשת, מותאמים לקהל יעד של גמדים-על-פטריות. אבל הפיצ'רים הכי נחמדים הם חלון החיפוש הפיצפון, המאפשר חיפוש ישיר ב"גוגל", ו"מצלמת הרשת", שמציגה פרצוף אחד קטן מאוד בהמון תנוחות. המסר ברור: הגודל לא קובע.

ויקי ומוטי לעולמים

ירון אלון, מכר וידיד של כמה מקורבנות האסון באולמי "ורסאי" בירושלים, הקים אתר הנצחה קטן, המוקדש לבני הזוג ויקי כהן ומוטי בוטיל, שגופותיהם נמצאו בין ההריסות, כשהן חבוקות. מוטי, מנהל מחלקה בחברת היי-טק, וויקי, סטודנטית להנדסת תוכנה, היו עסוקים בהכנות לחתונתם, שאמורה היתה להתקיים זמן קצר לאחר מועד האסון. האתר מציג את תמונות בני הזוג, את ההזמנה לחתונתם, את חלקת הקבר המשותפת שלהם, קטעים קצרים שכתבו גולשים וחברים, וגם את תמונות עשרות קורבנות האסון האחרים. עצוב.

תמונות ועוד

שמואל רזניק, חייל בן 22 מהקריות, מפעיל אתר מעניין, מרשים בכניסה הראשונה ומעט מבולבל בהמשך, שיש בו מעין ניסיון להגיש אינדקס עברי מקורי לתמונות ברשת. המשימה, כמובן, גדולה ויומרנית, וספק אם מישהו מתישהו איכשהו יצליח לבצע אותה, ועל כן נוקט רזניק בשיטת "הכל-הולך": כל צלם ואמן המעוניין להציג את יצירותיו מוזמן להשתמש באתר כתשתית לגלריה, ובמקביל, נאגרות שם תמונות מהרשת בקטיגוריות שונות - תמונות מצחיקות, אירועים חדשותיים, רקעים למסך, תערוכות אמנות, גלויות ועוד. יש גם "ספיישל'ס": מאגרי תמונות בנושא מסוים – הפיגוע בתאומים, המלחמה באפגניסטן, הסכסוך עם הפלסטינים ואפילו תפיסת ספינת הנשק "קארין איי".

כדי לאזן את הכבדות הזו, יש גלריות רבות של שחקנים וכוכבניות, זמרים וכוכבי בידור. עמוד הבית כולל את "תגלית החודש", בדרך כלל נערה טובת מראה שגילה צלם מקומי, וגם "הפרצוף המעצבן של החודש", ובקרוב תהיה שם גם תוכנה מתבקשת לעיוות פרצופים מפורסמים. לצד אלה, מפרסם האתר כמה עשרות תמונות של צעירים ישראלים, בעיקר גברים, המחפשים קשר, רצוי רומנטי.

אין באתר מיקוד ברור, הניווט מבלבל מעט ודלות המשאבים והמקורות משפיעה על חזות האתר, אבל הרעיון חביב, ואם הגולשים ייטו לו חסד ויוסיפו לו תכנים – זה גם יצליח.

פייבוריט

נא להכיר: דיוויד סטיל

תכירו: דיוויד סטיל, הולנדי מקסים בן 32, יועץ בחברת סטארט-אפ מבטיחה בתחום התקשורת, מתגורר בשכונת "המציאוּת" בעיר אלמר, שעד לפני חמישה עשורים היתה רק ים, וכיום רחובותיה ושכונותיה קרויים על שם כוכבי מוזיקה וקולנוע. סטיל חי ברחוב מיוער, במגדל כחול בן שלוש קומות, הבנוי בהשראת הגשר והסיפון של אונייה רגילה, מתוך קומבינה ביזארית של עתידנות ובנייה אקולוגית. לסטיל היתה ילדות יפה, הוא צוחק הרבה, יש לו חברים טובים, הכנסה נאה וחיים מעניינים.

מעורר קנאה, אה? מנקודת המבט של שוכני ארץ הקודש והשאהידים החיים המאוד-נורמליים של דיוויד סטיל הם כל-כולו של החלום הישראלי: נורמליות סטאטית, פרנסה טובה, עניינים קטנים להתעסק בהם, נחמדות שאינה נובעת מתוך רצון למכור לך משהו, ילדות בלי צל של שכול. אתם מכירים מישהו כזה בשכונה? אולי בגלל זה אי אפשר לסרב להצעה של סטיל – לקחת את זהותו.

האתר המקורי והמפתיע מאוד של סטיל הוא שילוב של רעיון מבריק, ביצוע משובח וחן אנושי פשוט, שהופך כל גולש לחבר קרוב. סטיל מציע לכל אדם בעולם להשתמש בזהותו, באימייל ובכתובת שלו, בפרטים מתוך הביוגרפיה שלו, וגם בסט מגוון של מכתבים כתובים מראש שניסח לכל מטרה ואירוע – מהודעת פרידה לבת זוג שהתעללה בך נפשית ועד מכתבים לעובדים חדשים בחברה.

העיון בתכני האתר של סטיל הופך תוך שניות להתמכרות: כדי שהמתחזים לו יוכלו לשכנע שהם באמת דיוויד סטיל, הוא מספק פרטים רבים אודות עצמו, ביתו, מקום מגוריו, בגרותו (כולל שני סיפורי ילדות מרגשים), הסברים על בני משפחתו ועיסוקו, וכל אלה לצד תמונות מאז ומהיום. לא כולן איכותיות, לא כולן ראויות לפרסום, אבל אחרי שראית אותן - אתה כבר קשור נפשית לאיש הנחמד והאקסהבציוניסטי הזה, וכל מה שאתה רוצה זה להתחלף איתו, כאן ועכשיו, ואם הוא יתעקש, לתת לו בתמורה את מה שאתה משאיר כאן – מצומת תפוח ועד צומת מגידו.

אתר נפלא.