"אצל החרדים אני עד היום שמשון הגיבור"

רפאל הלפרין, אלוף העולם בהיאבקות לשעבר, יושב היום בקומת הגג שלו ברחוב רבי טרפון בלב בני-ברק, בבידוד מזהיר, צופה מחדרו על כל גוש דן ומחבר אנציקלופדיות וספרי חוכמה. באנציקלופדיה החדשה שלו בת 20 הכרכים, שתצא בקרוב לאור, הוא ליקט וכתב ערכים על 28 אלף חכמי ישראל. הלפרין, הרב רפאל הלפרין, בן הישיבה שזכה בצעירותו לתואר המתאבק שלא נוצח אף פעם, הוא היום בן 78 ומנהל אורח חיים סגפני, המנוגד לשיווק האגרסיבי של עסקיו החומריים.

הלפרין הוא-הוא אופטיקה הלפרין, רשת האופטיקה הגדולה בישראל, עם כ-50 סניפים, שחולשת, לדבריו, על 25% משוק המשקפיים האופטיים בישראל, עם מחזור (מדווח) של 70 מיליון שקל בשנה. את העסק הוא הקים לפני 14 שנה, די במקרה, והיום הוא מפקח עליו מחדרו עמוס ספרי התורה בבני-ברק.

החברה מנוהלת בפועל על-ידי שבעת ילדיו, כולם חרדים, אף לא אחד מהם עוסק בספורט. הם מעסיקים 350 עובדים ו-20 אנשי מטה. כמנכל משמש בנו יעקב, 38. "אני רק מתדרך את ילדי וקובע אסטרטגיה", אומר הלפרין בראיון ראשון מזה כ-15 שנה. כל החנויות נמצאות בבעלות הרשת. "אני לא מאמין בשיטת הזכיינות. יש לי רק שותף אחד בחיים - ברטי אשתי. כשאתה לבד, הנשמה נקייה", הוא אומר תוך שהוא מוציא מהכיס פתק מטולא בכתב יד, ובו טבלה עם המכירות של כל אחת מחנויותיו, "אני כמו הליקופטר: רואה את השטח מלמעלה באופן כללי, ונותן את הכיוון".

בחנייה שלו למטה עומדת ב.מ.וו 745 מפוארת וחדשה, אבל היא לא זזה כמעט, וצברה עד היום 600 ק"מ בקושי. "אילו הייתי רוצה, הייתי היום מולטי-מיליונר", הוא אומר. "אבל אין לי הערכה לכסף".

משקפיים לכל פועל

הלפרין עשה תמיד עסקים לבד, והצליח. בשנות ה-60 הוא הקים את רשת מכוני הכושר וההרזיה הראשונה בארץ, טרקלין ונוס. הוא הביא מאמריקה את מכשירי אימון השרירים הראשונים, פיתח משקולות על שמו, והעסיק במכונים מטפלות ואחיות מוסמכות. אחר-כך ניהל את מכוני הכושר שמשון בתל-אביב ובחיפה, פתח את מכון הקרטה הגדול בארץ, הקים קייטנה ל-1,000 ילדים, פתח את קפה ניו-יורק ברחוב דיזנגוף בתל-אביב ואת מסעדת ברטי ברחוב בן-יהודה בתל-אביב, וגם בוטיק בגדים, שארגן גם תצוגות אופנה.

אחד העסקים המצליחים שלו היה מכונות הרחצה האוטומטיות למכוניות, הראשונות שהוקמו בארץ ונקראו רחץ וסע. הקמתי את המתקן מול בניין הבורסה ברמת-גן", הוא משחזר. כל האיזור כולו היה מגדל אחד, בריכת גלי גיל, מפעל עלית ורחצה אוטומטית הלפרין, כשמסביב היו מגרשים ריקים. התור של המכוניות היה משתרך ממכון הרחצה שלי עד לעלית, לאורך חצי קילומטר".

המיזם הזה הוא דוגמה טובה לחוש העסקי המפותח של הלפרין. הרעיון עלה במוחו כשראה מתקן דומה בחול: הייתי אמור להמריא משדה התעופה בפרנקפורט, ובדרך, במונית, ראיתי את המתקן הזה בתחנת דלק. נדלקתי. בטלפון אחד ביטלתי את הטיסה, בדקתי בתחנה מי היצרן, ונסעתי עד לעיירה מרוחקת כדי לחתום איתו הסכם בלעדיות".

ב-1974 מכר הלפרין את כל עסקיו, והחליט להתמסר לדת. הוא הסתגר בדירתו לתענית דיבור שנמשכה שנה, במהלכה למד לימודי קודש במשך 16 שעות ביום, בלי לצאת מהבית. עד לפני 14 שנה לא היתה לו פעילות עסקית כלל. את זמנו העביר בכתיבת ספרים ופרשנויות הילכתיות.

לעסקי האופטיקה הוא הגיע במקרה. פתחתי אז ליעקב בני, שרק השתחרר מהצבא, חנות לתכשיטים בבני-ברק, הוא מספר. הוא איבד עדשות מגע ובדיוק נכנס קליינט שסיפר שהוא יצרן עדשות. "קניתי ממנו זוג. כשהבנתי שעלות עדשה היא שקל, אולי קצת יותר, נדהמתי מהעושק שמתרחש בחנויות האופטיקה. אדם רגיל שנכנס לחנות אופטיקה, עושקים אותו במאות שקלים, עם רווח אדיר למוכר. החלטתי שאפשר וצריך להביא אופטיקה שווה לכל נפש. משקפיים לכל פועל".

"לא חלמתי שזה יגיע לרשת כל-כך גדולה. התחלתי בחנות בת חדר קטן, כגמ"ח בבני-ברק. הגיעו ילדים שהלכו עם עדשה שבורה ארבע שנים, והייתי מחליף להם כמצווה". אופטיקה הלפרין נכנסה לשוק במחירים זולים. היא היתה

הראשונה שהציעה משקפיים בתוך שעה. אם לא עמדה בהבטחה - שילמה לקונה קנס של 60 שקל. במבצעי ההוזלה של הרשת, אומר הלפרין, מקפידים אף פעם לא לומר ללקוחות 'אזל המלאי'. כך, לדבריו, נמכרו במסגרת מבצע אלפי זוגות משקפיים ב-55 שקל במקום ב-110 שקל. כשנגמר המלאי לקחו כתובות של הלקוחות, ושלחו אליהם את המשקפיים הביתה כשהתחדש המלאי.

המתחרים בשוק טוענים שאתה מוכר אופטיקה זולה באיכות זולה.

"אני יכול להוזיל מחירים כי אני עובד במכפלות גדולות. אנחנו נכנסנו כמו הוריקן ושברנו את המיתוס של המחיר היקר. כופפנו את כל הענף, ולא יכולים לסלוח לנו על זה. הם לא יכולים להודות שאנחנו מוכרים יותר בזול, אז אומרים שאנחנו מוכרים סוג ז'. אנחנו הרי קונים ללא מתווכים ישר מהמפעל בחו"ל. מנג'ר בהיאבקות לימד אותי פעם: 'אם יש לך 99 סנט מדולר שלא קיים, אין לך כלום. עדיף סנט אחד שיש לך'. אני מחזיק ברווח קטן ושולי, וזה מספיק לי בהחלט".

איך שומרים על מחירים עממיים?

"אני שוכר מקומות פשוטים. לא בקניונים, גם בגלל השבת. בעיקר חנויות ברחובות ראשיים (כולל בכיכר המדינה - ע.פ). יום אחד ישבתי ולמדתי, פתאום הגיע טלפון אס-או-אס מהבן שלי: בקדורה שבאיטליה יש מפעל למסגרות משקפיים של שני אחים שהסתכסכו, ויש אפשרות לרכוש את כל המלאי העצום שלהם. באחת בצהריים למחרת הגעתי לשם במטוס, בחמש קניתי את המפעל בכמיליון דולר, בערב לקחנו סבלים ורוקנו את כולו למחסנים. זה איפשר לי למכור ארמאני וכב ריסטיאן דיור, שעולים 150 דולר, ב-50 דולר".

אתם מרגישים את המיתון?

"בוודאי. אם פעם אנשים היו נכנסים להחליף משקפיים רק בגלל האופנה, היום זה הרבה יותר קשה. אנשים מחליפים משקפיים כשחייבים. אבל נעבור גם את התקופה הזו".

אתה מתכוון להתרחב לחו"ל?

"אני לא חושב. יש מספיק במדינה".

לעסקים אחרים?

"לא נראה לי. אני לא מעוניין לשרוף זמן על דברים כאלה".

מתי תמצה את יכולת הגידול שלך בשוק?

"זה יבוא מעצמו. אתה חש את זה תוך כדי. צריך לתת לזמן לזרום, עם חישובים נכונים ואנשים נכונים".

כמה חנויות יהיו לך בסוף?

"אני לא רוצה להיגרר יותר מדי. לב לבייב (בעלי אפריקה ישראל - ע.פ) סיפר לי שהוא פותח קניון בפראג והציע לי לפתוח שם חנות. עוד לא עניתי לו. בסופו של דבר אני מאמין שהכול משמים".

אתה מרגיש מאוים מהפריחה של ניתוחי הלייזר לתיקון ראייה?

"לא נתתי דעתי על זה".

יש לך קליינטים ידועים?

"הנשיא לשעבר יצחק נבון היה צריך משקפי קריאה ועבר מאופטומטריסט לאופטומטריסט, עד שאצלנו הוא קיבל מרשם מתאים. הוא נתן לנו מכתב הערכה והסכים שאפרסם אותו במודעות. עמיר פרץ קנה אצלנו בשבוע שעבר. יצחק לוי, רמי קליינשטיין, ישראל קטורזה, וזה מהעבודה... נו, איך קוראים לו... פואד".

איך הראייה שלך?

"כמו של נץ. עם משקפיים - 6:6".

אתה אומר שאין לך הערכה לכסף. למה אתה מתכוון?

"אני את הכסף מוציא על צדקות. תרמתי למקווה בירושלים, נתתי חצי מיליון שקל לשיפוץ בית-הכנסת הגדול בבני-ברק, מיליון וחצי שקל לבית-כנסת בקרית-ספר, שני אופנועים חדשים לארגון המתנדבים החרדי 'הצלה'. עובדות סוציאליות ואנשי חינוך מפנים אלינו הרבה ילדים ממשפחות נצרכות שזקוקים למשקפיים, ואנחנו מעניקים להם משקפיים חינם. בעיקר ילדי כיתה א', או בני ובנות מצוה. תרמנו גם לחיילים במסגרת חומת מגן. יש לי רשימה מכאן ועד הודעה חדשה. אנשים שומרים את הכסף קרוב לחזה. אני משוחרר.

"תמיד אמרו לי: יש לך לב יפאני"

הלפרין נולד ב-1924 בוינה. הוריו היו אורתודוקסים אדוקים, ממשפחות חרדיות. כשבגר, בארץ, פיתח קריירה של מתאבק וקרטיסט, ובשנים 1957-1952 אף השתתף באליפויות העולם בהיאבקות וזכה בכולן. הוא מעולם לא נוצח, ורק בשלוש תחרויות הגיע לתוצאת תיקו. כמתאבק היה ידוע בזריזותו. "תמיד ניצחתי במהירות בזק של שניות", הוא אומר. הוא גם זכה בחגורה שחורה דן 5 בקרטה.

במסגרת התחרויות הוא זכה להכיר אישית את הדמויות האגדיות של ענף ההיאבקות והאגרוף באותן שנים: "היכרתי את ג'ו לואיס, אלוף העולם באיגרוף במשקל כבד לשעבר, שכונה 'המפציץ החום', את ג'ו דמפסי, שנחשב לגדול המתאגרפים של כל הזמנים, ואת פרימו קנרו האיטלקי, ענק בגובה של מעל 2 מטר גובה, שמוסוליני אמר לו שאם יפסיד לא ייכנס שוב לאיטליה".

"את הדת והעולם החרדי", הוא אומר, לא עזב מעולם: "הרבה טועים וחושבים שאני בעל תשובה, אבל כל החיים שלי הקפדתי. לא אכלתי במסעדות בחו"ל. להתאבקויות הייתי מביא סנדוויצ'ים, ותמיד התפללתי שלוש-ארבע פעמים ביום. גם בתחרויות הגדולות במדיסון סקוור גרדן בניו-יורק אמרתי תהילים לפני כל תחרות. לא השתניתי מעולם. את האישור להתאבק קיבלתי מהחזון-איש (הרב קרליץ, מגדולי הרבנים והפוסקים של הדורות האחרונים שנפטר ב-1953 ע.פ) בעצמו, שאמר לי: 'רפולק'ה, אם תישאר ביהדות אמיתית ונכונה וצרופה, ללא שינוי, תקדש את השם ברבים. זה היה נר לרגלי באמריקה, באירופה, באפריקה, בכל מקום שאליו הגעתי כמתאבק או כקרטיסט. הייתי במזרח ופגשתי דתות אחרות, ישבתי שעות עם מתאבקים משם. מה שיכולתי לקחת, לקחתי. מכול מלמדי השכלתי".

איך מגיע בן ישיבה חרדי לעולם ההיאבקות?

"בגיל שש בוינה, אני זוכר עד היום, עבר לידי ברחוב נער בחולצה חומה ושאל: 'אתה יהודי?' עניתי 'כן', והוא החטיף לי סטירה. רצתי הביתה בעלבון נורא ובכיתי כל הלילה. בבוקר אמרתי לעצמי שאני חייב להיות חזק. אבל את תחושת העלבון אני נושא כל חיי. אני זוכר שבאחד הקרבות במדיסון הופעתי מול ענק, 'קילר', שלכאורה לא היה לי סיכוי מולו. פתאום הוא אמר: 'יהודי מזוהם'. אני זוכר את המכה שנתתי. הוא עף מהזירה כמו טיל והתיישב מעולף בשורה השלישית".

המהפך הגדול בחייו, שהתרחש ב-1974, קרה בעקבות נסיעה למזרח, שם הושפע מאנשים ומתיאוריות חיים מזרחיות: ב-1974 נסעתי לאוקינאווה, מולדת הקרטה, כדי ללמוד ולהתחזק בקרטה. המורה שלי היה איש בן 90, שהיה תלמידו של האיש שהביא את הקרטה ליפאן. "עד היום יש לי כמה סודות בלעדיים שהוא לימד אותי". הלפרין מניח שתי אצבעות על גרונו ואומר: "לחיצה כאן במשך ארבע שניות מרדימה אותך. חבטה מאחורי הראש מעירה אותך מיד".

"תמיד אמרו לי: יש לך לב יפאני, הוא ממשיך, פעם ניהלתי קרב קרטה עם קילר יפאני אחד. אמרו לי: בשבריר שנייה תאבד שליטה והוא יהרוג אותך. אתה חייב לזרום ולהתרכז. ניצחתי. לפני פתיחת משחק הניצחון של מכבי תל-אביב על צסקא מוסקבה הוזמנתי לדבר עם השחקנים. שאלתי: מה הסבירות שלכם לקלוע בעונשין. אמרו: תשע מעשר. ובמהלך המשחק, שאלתי. אמרו: שבע מעשר, מהלחץ. הסברתי להם איך להשתחרר.

"זו יכולת שטמונה בכל אחד מאיתנו. אמא יכולה להרים סלע כדי לחלץ את התינוק שלה. אם תיגע במגהץ לוהט, תזיז את היד במהירות שלא ידעת קודם. אני יודע לעשות את כל זה בחיי היומיום, אחרי שנים של אימון. אני שולט על המחשבה, על הריכוז ועל התודעה שלי בכל רמ"ח אברי. אני מסוגל להוריד את פעימות הלב שלי מ-75 בדקה ל-50".

מתי התחזקת באמונתך?

"אחרי יפאן הגעתי להודו. ישבתי במנזר עם כל הבודהיסטים, ראיתי באיזו אמונה הם יושבים מול פסל, בריכוז אבסולוטי, ואמרתי לעצמי: זו עבודת אלילים ואבן והם מאמינים בה עד כלות חייהם, ואתה שיש לך אלוקים אדירים עשית קריירה חובקת עולם. עד כאן. חזור חזרה למה שלמדת בישיבת חברון כנער. תמלא את ייעודך".

"החרדים רואים בי מצ'יסטה"

"היום סובבים חייו של הלפרין סביב הלימודים. מתשע בבוקר ועד שתיים לפנות בוקר הוא יושב ולומד. צריך למצות זמן, הוא אומר. הרי כל רגע אני קרוב יותר לקבר. לפני שאני הולך לישון אני מפעיל את מכונת האמת הפנימית שלי - מה עשיתי ומה לא עשיתי יותר מדי. אני רואה את עצמי שוכב בארון מתים, מספידים אותי ואני נשאר עם התולעים בחושך. אדם צריך לעשות חשבון נפש על המעשים שלו".

אתה לא מרגיש לפעמים זר בתוך העולם החרדי?

"לא. בכלל לא".

למה לא הכנסת את מהפכת מכוני הכושר למגזר החרדי?

"זו דרך חיים שלא מקבלים אותה כאן. להם יש עולם משלהם". כאן מתערב הבן יעקב, מנכ"ל החברה: "אני מתאמן במכון יום-יום. אני גר בירושלים, יוצא בחמש בבוקר כל יום לתל-אביב ומגיע למכון של מלון הילטון. אני היחידי מהמשפחה. אצלנו הסנדלר הולך יחף. אף אחד לא הלך בדרך הספורט. כולם חרדים, כולם באופטיקה".

מה הסוד שלך בעסקים?

"לא לדרוך על יבלות של הזולת. אדם הכי ירא שמים, אם תפגע בו, האגו שלו יתעורר. אפילו למשה רבנו זה קרה מול יהושע בן-נון שנטל את הפיקוד. כל אדם הוא אגואיסט. פיד היז איגו (הזן את האגו שלו - ע.פ).

אילו היית היום שר האוצר, מה היית עושה כדי להתמודד עם המשבר במשק?

"הכי חשוב - אמון. אופטיקה הלפרין מצליחה כי מעולם לא הבטחנו משהו שלא קיימנו. אם הבטחנו ארמאני ברבע מחיר, קיימנו. לכן גם במצב הכלכלי אסור שיהיה זיג-זג או חפיף. הבעיה היא שבממשלה התרגלו לתת מלה בלי לקיים".

היית מקטין את מערכת הקיצבאות לחרדים?

"האמת היא שלא עיינתי בתוכנית הכלכלית. לא התעניינתי בזה".

אתה וילדיך חרדים, ואנשי עבודה. מה דעתך על תרבות אי-העבודה שיצרה עוני כה מפושט בחברה החרדית?

"אפשר למנוע עין הרע אם לא דורכים על היבלות של הזולת, או כפי שאומר האמריקני: 'מיינד יור און ביזנס'. אני מנחיל לילדי את הערכים שלי, ולא רואה מה קורה בחלון של השני. אחרי שחזרתי מהודו למדתי בישיבת אור יעקב, 41 שעות ביום. יום אחד בא אלי מישהו ואמר: אתה יכול לתת גמ"ח? שאלתי אותו איפה הוא לומד. הוא אמר לי: אני יושב מאחוריך כבר שנתיים. לא ידעתי בכלל על קיומו. אני לא מזיז את העיניים מהתחום שלי. אם היית מסתכל בזכוכית מגדלת על כל החיידקים שבלחם, לא היית אוכל אותו. אני לא חייב לראות הכול ולהבין הכול".

איך החרדים, שמזוהים עם דימוי גלותי, מתייחסים לב עובדה שהיית מתאבק, איש של כוח פיזי.

"הם רואים בי מצ'יסטה. ענק רוח עוצמתי. מיתוס שאני לא יכול להשתחרר ממנו. גם אם אלמד 100 שנה יום יום, אשאר בשבילם שמשון הגיבור".

למה אתה מתגעגע מהתקופה שבה היית מתאבק?

"אין לי געגועים. כל דבר נכון לזמנו. כל יום שחייתי, מיציתי את החיים. עשיתי הכול באיזון מלא. אין לי מחשבות 'אילו'".

לא רבים זוכרים את זה, אבל אתה התמודדת לראשות עיריית תל-אביב ולכנסת תחת תנועת שינוי.

"זו לא מפלגת שינוי המוכרת היום. השינוי שלי היתה הראשונה. גם אז כמו היום לא היה אמון בפוליטיקאים, אז רציתי לשנות את זה. אבל היום אין לי יד ורגל בפוליטיקה. ממש לא מעניין אותי. היום אני בדלת האמות שלי. משתדל להיטיב ולעשות מקסימום, וזו דרך החיים שלי". היקף המכירות בשוק האופטיקה בארץ (משקפי ראייה ומשקפי שמש) נאמד בכ-2 מיליון זוגות בשנה, מחציתם משקפי ראייה ומחציתם משקפי שמש - כך לפי נתוני ביזנס דאטה ישראל. לפי ההערכות, מיליון וחצי אנשים בישראל זקוקים לתיקון ראייה, מתוכם רק כ-10% משתמשים בעדשות מגע.

בענף האופטיקה פועלות שש רשתות מובילות, המהוות יחדיו כ-25% מהשוק, והיתרה מורכבת מחנויות פרטיות ושכונתיות. הרשתות המובילות הן אופטיקה הלפרין (בקרוב ייפתח הסניף ה-50), אופטיקנה (בקרוב יפתח הסניף ה-74), אירוקה (בעיקר משקפי שמש), המרכז למשקפי שמש (בעיקר משקפי שמש), אופטיק דורון ומשקפקפים. גם רשת שופרסל נכנסה לאחרונה לשיווק משקפיים.