ציונות 2002: שלוש דעות

הקונגרס הציוני העולמי ה-34 נפתח אמש (יום ב') בהר הרצל בירושלים בהשתתפותם של 1,500 צירים, רובם חברי הקהילות היהודיות ברחבי העולם. הקונגרס, הנערך אחת לארבע שנים, יימשך ארבעה ימים ויעמוד בסימן הזדהות עם העם היהודי, לאור המצב הביטחוני והמאבק באנטישמיות. לרגל הקונגרס ביקש ynet לשמוע את דעותיהם של שלושה פוליטיקאים על מצב הציונות, נכון ל-2002.

ח"כ אמנון רובינשטיין (מרצ): הציונות רלוונטית

התנועה הציונית רלוונטית לישראל יותר מאי פעם, משום שהמאבק על המדינה היהודית הוא תמצית הציונות. אנחנו נאבקים על היותנו רוב במדינה שלנו. גם אם המאבק על עצם קיומנו יסתיים יום אחד, ואני מקווה שהוא יסתיים ונוכל לחיות פה בשקט - עדיין תהיה הציונות רלוונטית. ליהודים כאנשים בודדים יש פתרונות, הם יכולים להתבולל אם הם רוצים, אבל ליהודים כעם אין פתרון אחר זולת המדינה היהודית, שבה לעולם נרצה להיות רוב, ואסור לנו להיות מיעוט פה.
הקונגרס הציוני הנוכחי הוא בין החשובים שהתכנסו, אם לא החשוב שבהם, וזאת לא בשל תפקידיו הפורמליים, אלא בשל הבעת ההזדהות עם מדינת היהודים. אני מגדיר את העם היהודי כיום כ'עם במצוקה', ואני סבור שהבעת ההזדהות עם העם היהודי תקל על חרדת הנטישה שלנו ועל תחושת הבידוד.

ח"כ תמר גוז'נסקי (חד"ש): הציונות מזיקה

התפיסה הציונית והתנועה הציונית ממשיכים להיות רלוונטים למציאות הישראלית, למרות שמדינת ישראל קיימת כיישות עצמאית כ-54 שנים. אך לדעתי, התפיסה הציונית והקונגרס הציוני לא תורמים אלא מזיקים, בכך שהם מנסים להנציח את תפיסות הבידוד והנבדלות של היהודים ומחזקים תפיסות לאומניות, שמביאות נזק רב ומפחיתות את הסיכוי לשלום ולשיוויון בחברה הישראלית.
התנועה הציונית היום היא למעשה שלוחה של משרד החוץ, ואין לה אלא תפקיד להלל ולפאר את המדיניות השלטת באותה תקופה. חשוב לומר, כי הציונות היא רלוונטית מאוד, ותחתיה נעשים במדינה הזאת דברים קשים ביותר. כך למשל, במציאות של היום קיימות עדיין 'קרקעות הקרן הקיימת לישראל', ועל פי הכללים, לא רק שאסור במדינת ישראל למכור קרקעות אלה ללא יהודים, אסור אפילו להחכיר אותן ללא יהודים. איך אפשר, שבמדינה דמוקרטית, חמישית מהאזרחים מנועים מלרכוש ולחכור אדמות? זו סתירה מהותית לדמוקרטיה, בה כולם אמורים להיות שווים.
אי אפשר להתייחס לציונות כפרשת עבר, התנועה הזאת היא לא פאסה, היא חיה, שהרי ההנהגה, הממסד, מערכת החינוך ומערכת הערכים של חלק מהציבור הישראלי - מושפעות מהציונות. לפיכך, אי אפשר לברוח ממנה.

השר אפי איתם (מפד"ל): בניין המדינה

הציונות היום היא לקיחת אחריות אישית, של כל אחד ואחד מבני העם היהודי, על בניינה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית ומודרנית. זה היעד שבשבילו עברנו ייסורים קשים ואנחנו עדיין עוברים. זו אחריותו של כל אחד ואחד לקדם זאת. הציונות היא ההבדל בין 2000 שנים של געגועים עזים לארץ ישראל ובין המדינה היהודית שקמה בפועל.
היום אנחנו עומדים בפני התקופה הבאה של הציונות. במשך חמישים שנה דאגנו לגוף של המדינה, הקמנו מוסדות, מערכות, יצרנו מסגרות שפועלות, והיום אנחנו צריכים לבנות את הנשמה של הגוף הזה, כי גוף בלי נשמה - מת. והנשמה היא הנשמה היהודית, שזקוקה לחידוש, לריענון ולעדכון. אנחנו צריכים לדון היום בשאלות כמו: היהדות ומעמד האשה, היהדות והמדע, היהדות והרפואה וכדומה. בלי הזהות היהודית, בלי הנשמה היהודית, אין לנו מה לחפש פה, כל יהודי צריך להכיר את תרבותו ושורשיו.
חבל לי על אותם אנשים שהתייאשו מהציונות, מהחזרה שלנו הביתה ומהחיים שלנו כאן. אין לי מה לומר לכל המיואשים האלה ואני מקווה שהם מיעוט שולי. הרי בהמנון שלנו אנחנו שרים 'נפש יהודי הומיה' וזה אומר הכל, בלי זה לא נחייה.
לקונגרס הציוני יש חשיבות עליונה. הוא כינוס העם היהודי כולו, הוא מפגן כוח. לעם היהודי יש כוח עצום, כוח מוסרי, כוח כלכלי, כוח מדיני וכוח צבאי, והקונגרס הוא הכינוס העליון של העם היהודי, מפגן כוח בעולם בו האנטישמיות מרימה ראש.