מפצח אמריקאי

וינסנט דונופריו, 42, צובר אנרגיה. אני מדברת איתו בין טייק לטייק של העונה השנייה של "חוק וסדר: כוונה פלילית" (ערוץ 10, יום א' 23.05), ודי ברור שהוא מעדיף לבזבז כמה שפחות כוחות על מענה לשאלות, ולהסתמך כמה שיותר על עשיית קולות מהנהנים. וכך זכיתי לשמוע את מגוון ה"אוו" וה"אה" שהוא יכול להציע, ויש לו מגוון לא קטן שפיתח ב-20 שנות הקריירה שלו. בכל פעם שהוא הוציא משפט שלם מפה, אני בישראל והיחצנית הצמודה בניו יורק שקלנו לצאת במחול סימולטני. עד כדי כך. מצד שני, אחרי כמה דקות של שיחה לא ממש גועשת, פתאום חשוב לו להדגיש משהו אחר: "אני במצב רוח טוב".

אה... טוב. זה דבר נדיר?

"לא ממש, אבל רציתי שתדעי".

"כוונה פלילית" מצולמת בניו יורק, עיר הולדתך. במה זה שונה מצילומים בלוס אנג'לס?

"עשיתי רק סרטים בלוס אנג'לס ("גברים בשחור", "מיסטיק פיצה"), אבל ההבדל המשמעותי הוא באופי החיים של העיר. בלוס אנג'לס כל העיר נעה סביב תעשיית הסרטים. אני אוהב לשהות בניו יורק, להיות ברחובות ולצלם באמצע התנועה והחיים של האנשים. יש לזה איכות מיוחדת. אני מאוד קשור לעיר הזאת, במיוחד אחרי פיגועי הטרור ב-11 בספטמבר. הדלקתי טלוויזיה ופתאום ראיתי שמטוס התנגש במרכז הסחר העולמי. אני זוכר שמתוך ההלם רצתי לגג הבניין שלי, שנמצא פחות או יותר באזור, כדי לראות מה בדיוק קורה. אבא שלי היה כבאי, כך שאני מכיר את אורח החיים של האנשים שרצים לתוך האש כשכל האחרים בורחים. אני חושב שהאירוע שינה את ניו יורק ואת יחסם של האמריקאים למדינה שלהם".

"כוונה פלילית" היא הספין אוף השני של "חוק וסדר", אחרי "מדור מיוחד", גם היא ניו יורקית. קונאן אובראיין, שמגיש את אחת התוכניות היותר ניו יורקיות שיש, החליט לצחוק על זה בצורה קצת מיוחדת, ערך מעין טקס פרסי טלוויזיה רק לסידרות "חוק וסדר" וקרא לו ה"לואו אנד אורדיז". דונופריו, מסתבר, צפה בתוכנית ואהב את המערכון מאוד. "זה היה מצחיק וזה די מגיע לנו", הוא צוחק. "אני לא לוקח את העבודה שלי יותר מדי ברצינות, אז מצידי הוא יכול לצחוק עליה עד מחר. בכלל, אני יכול להבין איך אנשים חושבים שריבוי סידרות הבת של 'חוק וסדר' הוא מוזר. אבל עובדה שהחותמת של 'חוק וסדר' מביאה שוב ושוב את התוצאות הרצויות, גם מבחינת המבקרים וגם מבחינת הקהל והרייטינג".

מה חשבת על הרעיון של הסידרה, כששמעת אותו לראשונה?

"חשבתי שהוא טוב. הציעו לי את זה כסידרה יותר בלשית וקצת פחות מנקודת המבט של הפושעים, אבל אני אוהב את זה. אפשר לראות לאורך התוכנית את ההשפעה של מה שהמשטרה עושה על הפושעים ועל התוכניות שלהם, וזה מאוד מיוחד בעיני. רואים גם את הרקע של הפושעים ומבינים מה דחף אותם לעשות מה שעשו, ולדעתי זהו חלק מאוד חשוב בסיפור, שברוב המקרים לצופים אין גישה אליו".

אתה בעיקר שחקן קולנוע. איך היית מתאר את המעבר לטלוויזיה?

"לא עשיתי טלוויזיה באופן קבוע לפני כן, וחשבתי שיהיה מעניין לנסות. אבל למדתי מהר מאוד שלעשות סרט זה חופשה לעומת צילומי סידרה קבועים. זו עבודה מאוד מאוד קשה. מה שאנחנו עושים כאן זה טירוף. הייתי מת לעשות עונות קצרות, כמו באנגליה. לדעתי, הם מצאו שם את המינונים הנכונים".

אם אתם מתכננים לבצע שוד, רצח, חטיפה או כל פשע אלים אחר, כדאי מאוד שלא תעשו זאת ברחובותיו הטלוויזיוניים של הבלש גוראן, אותו מגלם דונופריו. שכן נדמה לא פעם שלבלש הנכבד יש כוחות קסם. כל שמץ של ראיה הופך מכריע כשהוא מגיע לידיעתו, וכל גימגום של חשוד מעלה מייד אופציות מעניינות. בפרק ששודר אצלנו בשבוע שעבר, למשל, הוא הוציא שטר כסף מכיס של נרצח, ומייד הריח ממנו נוזל לניקוי מסרקים. המסקנה שהנרצח הסתפר מעט לפני מותו צצה במהירות.

לדונופריו אין ספק שהוא מגלם מעין דמות יודעת-כל. "זאת אבחנה מאוד מדויקת. הוא לא בלש רגיל משום בחינה. הוא מגיע, מביט על ראיות שאנשים ראו כבר לפניו, ותמיד יש לו פרספקטיבה חדשה ומוצלחת על הדברים. אני רואה אותו כשרלוק הולמס מודרני, ושמח שאני מצליח להעביר את ההרגשה. בסידרה לא מראים קווי עלילה שנוגעים לחיים האישיים של הבלשים, וזה מצוין בעיני. אני חושב שאם היינו צריכים להתעסק בהורים של הבלשית אימז ובמצבי הרוח של גוראן, זה היה מאוד משעמם. מה שטוב אצלנו זה שלומדים דברים קטנים על הדמויות דרך הנסיבות וההתרחשויות".

אתה לא חושב שזה יכול להקל על הניסיון השבועי לעניין את הצופים?

"ההימנעות הזו בהחלט מקשה, וזו אכן משימה קשה לשמור על העניין בסידרה שרצה, אבל זה הקו שהתסריטאים נקטו. הם, וגם אני, צריכים להקפיד לא ליפול לשיגרה, והבמאי צריך לשים לב. אנחנו לא מקבלים שום דבר כמובן מאליו. כל שבוע הוא מלחמה חדשה".

צפית בסידרה הבריטית "המפצח"?

"כן, ועכשיו כשאת שואלת, יש באמת די הרבה קווי דמיון בין הבלש גוראן לפיץ. לא חשבתי על זה קודם. את הסידרה אני מכיר כמה שנים, והיא בעיני דוגמה מוצלחת מאוד לסיפור בלשי שלא נפגם מהמעבר לטלוויזיה".

מה אתה עושה כשהתסריטאים כותבים לדמות שלך שורות או מעשים שלא נראים לך מתאימים?

"אם זה לא נראה לי הגיוני - אני פשוט לא אומר את זה. יש לי מערכת יחסים מאוד טובה עם הכותבים, ואם משהו נראה לי לא מתאים, אני דן איתם איך לשנות את זה. יש אצלנו כבוד גדול לדמות ולתהליך הבנייה שלה על ידי השחקן. מהבחינה הזאת, לפחות, אני לא יכול לבקש יותר".

עשית בעבר כמה תפקידי הפקה בסרטים. זה משהו שמעניין אותך לעשות גם בהמשך?

"באופן כללי כן, אבל ממש לא כרגע. בכלל, עבודות מאחורי הקלעים אני רוצה לעשות רק בסרטים. בטלוויזיה זה הרבה פחות מעניין. אלא שעכשיו אני נשוי ויש לי ילדים, ולכן אני מנסה לעבוד כמה פחות. אני מוצא את הסיפוקים שלי במקומות אחרים. בשבילי לצפות בפרק טוב של 'הסופרנוס' זה תענוג עילאי".