תמיד אותו חלום

יש להם מזל ל"הבימה" שאני ושכמותי (זקנים בני שלושים פלוס) לא בדיוק קהל היעד של ההצגה הזאת. עור התוף שלי לא עומד בבום-בום-בום של הבאסים ובעוצמת הסאונד שמוטחת אל האולם - בכל אופן בשורה 7, שם ישבתי ואטמתי חלקית את האוזניים כדי שלא יכאבו, מה שלא הפריע לי לשמוע את השירים, הביצועים, ואפילו להעריך כמה דברים במופע הראווה הזה, שכאמור, לא נועד בשבילי.

אם כבר - אז ככה

תרשו לי, בתור התחלה, לסגור חשבון עם מה שצורם לי ב"מרי לו!": זה לא מה שהייתי מצפה מתיאטרון רפרטוארי המקבל כספי ציבור כדי לעשות אמנות, אבל היות שאין לנו ווסט אנד ואין לנו סקטור פרטי מסחרי, וגם "הבימה" רוצים לחיות, אז אם כבר - אז ככה: מחזמר כמו שצריך, עם כל השטיקים. ההפקה מושקעת מאוד, משומנת, מעוצבת ועובדת היטב.
הסיפור אידיוטי כצפוי, וחבל לבזבז עליו מלים. הוא גם לא מתיימר להיות משהו אחר. העלילה תפורה סביב 25 שירים של צביקה פיק, שמשולבים בהצגה ואמורים לעורר נוסטלגיה ולהיות אופנתיים במידה. מי שראה את "מאמה מיה" בלונדון (מחזמר שנתפר על שירים של להקת אבבא מאותה תקופה) מבין מאיפה הגיע הרעיון וגם יכול להשוות רמות ביצוע.
"מרי לו" היא אופרת סבון המבוססת על סיפור של מירית שם-אור, ובמרכזו מרים לובוביץ החתיכה - הלא היא מרי לו (יעל בר-זהר) - ששבתה את ליבו של גבריאל, בנו של בעל הקולנוע. היא מתגלגלת לאמריקה לעשות קריירה, יורדת שם כמעט לזנות וחוזרת לבסוף לחיקו האוהב והנאמן-תמיד של אהוב נעוריה בהפי-אנד של סרט טורקי.

קחו את עצמכם פחות ברצינות

והנה כמה דברים טובים: להקה צעירה ורעננה מפזזת בכיף ושרה את שירי הסבנטיס והאייטיז כאילו נוצרו רק אתמול, והרעננות הזאת בהחלטת משובבת לב. יעל בר-זהר היא חתיכה משגעת שיודעת להתנועע, ואפילו השירה שלה נשמעת לא רע. כל האחרים נראים די חיוורים לידה (כולל בן-זוגה אמיר פיי גוטמן, שמשחק את התפקיד כפוי הטובה של הלפלף), ואולי זאת גם הכוונה: זאת הצגה של כוכבת, ובר-זוהר מספקת את הסחורה.
אבל כשאילנה אביטל מופיעה על הבמה - והיא באמת יודעת לשיר ולשחק ולהתנועע, על מלוא מחמדיה השופעים - מבינים את ההבדל בין שחקנית ששרה לזמרת-שגם-משחקת. אביטל בהחלט גונבת את ההצגה בתפקיד האמא החורגת, המרשעת מהאגדות, שבמקום שתי בנות ובת חורגת יש לה שני בנים ובן חורג. אביטל ויגאל שדה בתפקיד ריקרדו - ספק אמרגן ספק סרסור - הם היחידים שהולכים עם הפרודיה עד הסוף (אביטל מזכירה הכלאה בין בנות פסיה לכרמן מירנדה), המשחק שלהם גדול מהחיים ורומז מה המחזמר הזה יכול היה להיות אילו גם הצעירים היו לוקחים את עצמם פחות ברצינות. השניים האלה אחראים לכמה מההברקות הבימתיות של ההצגה, כגון הפרודיה על "דיווה" והאירוויזיון בכלל, או סצינת התעלסות מהסרטים.

שעתיים וחצי בלי המצב

בין חברי הלהקה הצעירים מתבלטים שניים טלי אורן הג'ינג'ית והאנרגטית בתפקיד בת-הדודה הלא-חתיכה של יעל בר-זוהר, ויגאל אלקיים בתפקיד הרקדן האוטומוטי (כשם השיר), שנותן קטע ריקוד א-לה ג'ון טרבולטה שסוחט, ובצדק, מחיאות כפיים. רוב חברי הלהקה שרים ורוקדים במיומנות משכנעת, אך הרמה היא רמת הצגת סיום של בית ספר למשחק, שזה, כידוע, מאוד נחמד, אבל לא היה עובר בלונדון. הכוריאוגרפיה האנרגטית אבל הצפויה מדי היא של קלוד דדיה.
שבחים מגיעים במיוחד לחדוה מלר על שהצליחה להוציא זימרה סבירה מהקבוצה הזו, אך אולי עוצמת הסאונד והבאסים, עליהם אחראי מעצב הסאונד אריק אביגדור, נועדו בעצם להסוות את האמת?
ומה עוד? ליובל כספין מגיע בראבו מיוחד על התלבושות הססגוניות שעיצב; תפאורת המסכים הזזים של יוסי בן-ארי סובלת משיממון; הבימוי של סטיבן דקסטר מקצועי; הטקסט של דן אלמגור קולח ואמין; המוסיקה קצבית וסוחפת (תלוי את מי, כמובן, אבל היו רבים שזזו); ובשר השוקיים טרי וחטוב. אבל העיקר הוא שזה עובד. אחלה מסיבה לחבר'ה, משהו להסיח את הדעת לשעתיים וחצי ממציאות שעושה צרבת בנשמה.
מי שלא מרגיש שיש לו כיום סיבה למסיבה וחייב להמשיך ולהתפלש בביצת "המצב" - שייכנס לאולם הסמוך ב"הבימה" ויראה את שתי ההצגות של אילן רונן, שם "הבימה" מרשה לרונן לבוא חשבון עם איוולת המלחמה ועוולות האדם שהובילונו עד הלום. ואם "מרי לו!" עוזרת ל"הבימה" לרפד את התשתית שעליה מפיקים הצגות לא-כל-כך פופולריות כמו "במלחמה כמו במלחמה" - דייני.

"מרי לו!", מחזמר המבוסס על שיריו של צביקה פיק. "הבימה". מאת דן אלמגור וסטיבן דקסטר עפ"י סיפור מאת מירית שם-אור. בימוי: סטיבן דקסטר. מוסיקה ועיבודים: צביקה פיק. ניהול מוסיקלי: צביקה פיק ודרור מרגלית. כוריאוגרפיה: קלוד דדיה. תפאורה: יוסי ב-ארי. תלבושות: יובל גספין. תאורה: מאיר אלון. עיצוב סאונד: אריק אביגדור. הדרכה קולית: חדוה מלר. משתתפים: יעל בר-זוהר, אמיר פיי-גוטמן, אילנה אביטל, אביטל לבני, גומא שריג, גיא מסיקה, טלי אורן, יגאל שדה, יגאל אלקיים, ניר בלאסן, ליטל גבאי, הילה זיתון, צור לי-אדטו, יואב סיב, קרן רמי, שמרית ששון וחמישה נגנים.

*