מת באסיסט "המי" ג'ון אנטוויסל

ג'ון אנטוויסל (John Entwistle) חבר להקת "המי" ואחד מנגני הבס החשובים ביותר של הרוק הבריטי של שנות ה-60 וה- 70 , נמצא מת ביום חמישי כתוצאה מהתקף לב בחדרו במלון "הארד רוק" בלאס-וגאס. הוא היה בן 57 במותו. אנטוויסל הגיע לעיר ההימורים האמריקנית לרגל תערוכה המציגה אוסף מעבודות האמנות שלו, שהתקיימה במהלך השבוע כהקדמה למופע של "המי", שאמור היה להיערך ביום שישי באולם "ההארד רוק". עם היוודע מותו של אנטוויסל, התגודדו מעריצי הלהקה בפתח האולם, הניחו זרי פרחים והניפו את דגל אנגליה, המזוהה עם להקת המי. גם המופע המתוכנן ליום שני (1.7) בלוס-אנג'לס בוטל, אם כי הנהלת הלהקה הודיעה היום כי מסע ההופעות יימשך כמתוכנן בסיוע מחליף. ההחלטה קיבלה את אישורה ותמיכתה של משפחתו של נגן הבס. הגיטריסט פיט טאונסנד והסולן רוג'ר דאלטרי הצהירו כי הם "הרוסים מהידיעה על מותו של חבר ומוזיקאי שלא ניתן להחלפה".

הבסיס לצמיחת המטאל

כמו במקרה ג'ורג' הריסון, בריאן ג'ונס, ריק דנקו מהבנדס, ג'ון בונהם וקית' מון, ג'ון אנטוויסל ייזכר לא רק כחבר אחת מלהקות הרוק המצליחות והחשובות בכל הזמנים, אלא כמוזיקאי שתרומתו להצלחת הלהקה ולהישגיה האמנותיים היתה לעתים לא פחות משמעותית מזו של כותבי השירים העיקריים. אנטוויסל נולד ב-9 באוקטובר 1945 בצ'יזוויק, לונדון. בנעוריו למד פסנתר וקרן יער והיה אחד המוזיקאים היותר מלומדים שהחלו את דרכם בלהקות סקיפל ורוקנרול. בשנת 1964 חבר ללהקת ה-"High Numbers", שעם הצטרפותו של המתופף קית' מון הפכה ל-"The Who". הלהקה מיצבה את עצמה כלהקת "מוד" וייצגה את כל המאפיינים התרבותיים והאופנתיים היחודיים של תרבות הנוער הבריטית שהחלה לצמוח באותן שנים ולבדל עצמה מזו האמריקאית. עם להיטים גדולים כמו "My Generation", שחדרו לעשרת הגדולים (הלהקה מעולם לא הגיעה למקום הראשון במצעד), ובעיקר עם הופעה בימתית מפעימה שכללה סממנים של הרס עצמי ומשבר זהות, ייצגה "המי" תחושות של דור שלם של צעירים בריטים, ומאוחר יותר של העולם כולו. לצד הביטלס, הרולינג סטונס והקינקס, היתה "המי" לאחת הלהקות הבריטיות החשובות בכל הזמנים, והוציאה שורה של אלבומים שנחשבים כיום ליצירות מופת, שהקנו לה מקום בטוח בקנון התרבותי של האמנות הפופולרית המערבית.

אנטוויסל אומנם כתב מספר שירים רוויי הומור ל"המי", ובשנים שבין 71' ל-99' שיחרר שבעה אלבומי סולו, אבל ייזכר בעיקר כנגן שסייע לעצב את דמותו ותפקידו של הבס במוזיקת הרוק. הוא התפרסם הן ברמת חדשנות הצליל והן באיכויות המלודיות של נגינתו. כבר מהסינגל הראשון של הלהקה, "I Can't Explain" התייחדו "המי" בצליל רוק שהושפע מאוד מהמוזיקה השחורה של אותה תקופה, ובעיקר מהצליל הפופולרי של חברת מוטאון. בסינגל השלישי, "My Generation", קיבלה גיטרת הבס מקום מכובד שנחשב פורץ דרך, באופן שלא הותיר מקום לטעויות ברמות האגרסיה והעוצמה שיהפכו מזוהות עם המוזיקה של הלהקה. עוד להיט מפורסם בו זכתה גיטרת הבס של אנטוויסל לחשיבות רבה היה "I Can See For Miles", שהכיל עומק, עוצמה ועיוות קל - אפקט שישמש, לצד תפקיד התופים באותו שיר, קרקע לצמיחת הצליל של המטאל. כמו פול מקרטני וג'יימס ג'יימרסון (נגן הבית של מוטאון), אנטוויסל היה מלודי להפליא והתפרסם בקאונטר-מלודיות ( למשל, “Happy Jack”) שהרחיבו את שפת נגינת הבס במוזיקת הרוק והשפיעו עוד בדורו על נגנים כמו ג'ק ברוס מ"הקצפת" ונואל רידנינג מ"ג'ימי הנדריקס אקספיריינס".

צנוע בצורה יוצאת דופן

עם זאת, אנטוויסל הזכיר מאוד - מוזיקלית ואישיותית - את ג'ון פול ג'ונס, הבסיסט-קלידן של לד זפלין. שניהם היו צנועים ומפונמים, ותרמו ללהקתם תחכום ויידע בתזמור קלאסי, שבמקרה של אנטוויסל סייעו בעיצובה של "טומי" כאופרת רוק ובהעשרת הצליל של הלהקה, שהחלה כהרכב רית'ם אנד בלוז לכל דבר והפכה לאחת הלהקות היותר מגוונות של התקופה.

אנשים שהכירו את אנטוויסל טענו כי היה צנוע בצורה יוצאת דופן. במופע של "המי" הוא נבלע בתוך ים הכריזמה של טאונסנד, דאלטרי וקית' מון, אבל נתן ללהקה משקל נגד של רצינות. הוא איזן את האקסהיביציוניזם והניורוזות של האחרים. כ"גולם" לועס המסטיק, שמחזיק את הגיטרה ובוהה בתקרה, הוא היה חלק בלתי נפרד מהם, בעיקר כשהיו לבושים במיטב הבגדים הנוצצים של קרנבי סטריט על בימת "המרקי", מתיכים רעש, אנרכיה ותרבות נעורים לאמנות.