זה כן אישי, משרד התחבורה

השנאה התהומית של משרד התחבורה לייבוא האישי לרכב מעבירה לפעמים את פקידי המשרד על דעתם. הם נאבקים ממש בגופם כדי לחסום אותו ומערימים קשיים על מי שמייבא מכונית בייבוא אישי ללא כל סיבה מוצדקת. בימים אלה למדו הפקידים הלכות דרך ארץ וניהול תקין מפי השופטת אביגיל כהן מבית-משפט השלום בתל-אביב.

במהלך שנת 2000 ביקשה ג.א לרכוש מכונית מכונית מרצדס S-קלאס בעלת בסיס גלגלים ארוך. היא פנתה לאריה ציון, שהוא ובנו אבי הם בעליה של חברה העוסקת בייעוץ לייבוא אישי לרכב, וביקשה מהם לאתר ולרכוש עבורה מכונית כזאת, מודל 2001. היא מסרה לחברה יפוי כוח לביצוע העיסקה.

בסוף יולי 2001 אותר עבורה רכב כזה בגרמניה, אשר הובא לארץ ואוחסן בחברת ממ"ן עד להסדרת כל הניירת. אלא שכאשר פנו אבי ואריה ציון למשרד התחבורה וביקשו לרשום את הרכב כמודל 2001 סירבו פקידי משרד התחבורה לעשות זאת, בטענה שמדובר במודל 2000. ג.א, שהזמינה את הרכב, סירבה לקבלו: היא טענה כי הזמינה מכונית מודל 2001. כל נסיונותיהם של אבי ואריה ציון לשנות את פסיקת משרד התחבורה עלו בתוהו. מאחר שהמשך איחסון הרכב בממ"ן הוא עסק יקר, הם נאלצו לחתום על מסמך שמשרד התחבורה הציג בפניהם ובו הם מאשרים שהרכב הוא משנת מודל 2000, וכך הוא שוחרר מהמכס - כמודל 2000.

אלא שאבי ואריה ציון היו בטוחים בצדקתם, והחליטו יחד עם ג.א לפנות לבית-המשפט כדי לשנות את רישום שנת הייצור של הרכב. התביעה, שהגישו באמצעות עו"ד אריאל פופר, מסכמת את מסכת ההתעללויות של בעלי השררה במשרד כלפי היבוא האישי.

לפי גירסת התובעים יוצרה המרצדס המדוברת ב-3 ביולי, ולכן היא צריכה להירשם כמודל 2001. זאת משום שהתקנות הנוכחיות קובעות שרכב המיוצר ב-1 ביולי או אחריו יירשם כמודל שנת הרכב הבאה. משרד התחבורה טען כי הרכב ירד מפס הייצור ב-28 ביוני 2000, ועל כן הוא ממודל 2000. כדי להוכיח את גירסתם סיפקו התובעים למשרד הרישוי מסמכים, ביניהם אישור של מנהל שרות הלקוחות של מרצדס בהולנד, דין וודס, לגבי ייצור הרכב לאחר ה-1 ביולי, והיותו על-כן ממודל 2001. כמו-כן טענו התובעים, שהמכונית עונה לדרישה נוספת של משרד התחבורה, לפיה הספרה העשירית במספר השילדה צריכה להיות 1, כדי שהרכב יוכר במודל 2001.

אלא שמשרד התחבורה טען כי המסמך שהוגש לו בדבר מועד הייצור של הרכב זויף, וכי אותו מנהל שירות לקוחות אינו מוכר למשרד התחבורה. בכלל, טענו הפקידים, מרצדס מיוצרת בגרמניה, ולכן צריך להמציא אישור גרמני ולא הולנדי. התובעים טענו כי משרד התחבורה נעזר בטיעוניו לגבי רישום שנת המודל במידע שקיבל מחברת כלמוביל, יבואנית מרצדס בישראל, שהיא גוף בעל אינטרס בעניין, משום שהייבוא האישי שבו עוסקים אבי ואריה ציון מתחרה בה. בנוסף הוכיחו התובעים לבית המשפט שמכונית שייבאה כלמוביל לשגרירות מצרים בישראל, ואשר נרכשה ב-30 במארס 2000 (!) נרשמה כשנת מודל 2001, למרות שהייתה צריכה להירשם כמודל 2000. משמעות הדבר, לטענת התובעים, שבמשרד התחבורה קיים דין שונה לייבוא אישי וליבואן רשמי, מבלי שהדבר מעוגן בתקנות או בחוק. לתביעה צורפה גם חוות דעת של מומחה לרכב, יוסי ליברמן, לשעבר מנהל מכירות בכלמוביל, שקבע כי אכן מדובר ברכב ממודל 2001.

מנגד טען משרד התחבורה כי בכלי-רכב של מרצדס המשווקים באירופה לא מטביע היצרן את זיהוי שנת הייצור ולכן משתמשת רשות הרישוי בשיטה הישנה (המכונה שיטת וין האירופית) לפיה נקבעת שנת הייצור לפי מספר השילדה, אבל כאשר לסיפרה העשירית אין כל משמעות. בנוסף נדרש הרכב לפי אותה שיטה לרדת מפס הייצור אחרי ה-1 ביולי של השנה הקודמת לשנת הייצור ולהיכנס לארץ רק אחרי ה-15 באוגוסט.

בנוסף טען משרד התחבורה, כי סוכן אישי, כמו אבי או אריה ציון, אינו רשאי לייבא רכב עבור אנשים אחרים, זכות שמוקנת לחברת כלמוביל בלבד. אנשי המשרד טענו כי חשדו בזיוף בכרטיס המידע המציג את תאריך הייצור בגלל שמופיע בו סימן מחיקה, עליו הודפס התאריך 3.7.00 אלא שהמסמך הזה לא הוצג בפני בית-המשפט. משרד התחבורה טען כי החזיר אותו לתובעים, והתובעים טענו כי הוא נמצא בידי משרד התחבורה. לסיכום טען המשרד, שגם אם היצרן קובע שמכונית מסוימת היא משנת ייצור 2001, הקביעה אינה מחייבת את משרד התחבורה, שקביעותיו בנושא מבוססת על תאריך יציאת הרכב מהמפעל.

אלא שהשופטת אביגיל כהן ממש לא התרשמה מהטיעונים המלומדים של משרד התחבורה וחייבה אותו לרשום את הרכב כמודל 2001, תוך שהיא מטיחה ביקורת חריפה בפקידי המשרד. כך למשל, טענת הזיוף כביכול של המסמך המעיד על מועד הייצור של הרכב נדחתה כמעט על הסף. השופטת הוסיפה שאם אנשי המשרד חשדו בזיוף היה עליהם להגיש את המסמך למשטרה. משלא עשו זאת, נפלה טענת הזיוף.

רשות ציבורית מינהלית אינה רשאית להחליט החלטות רק על יסוד חשד לא מבוסס לחלוטין, קבעה השופטת. גם לגבי סמכותו של אותו דין וודס מהולנד למסור מידע בשם מרצדס העדיפה השופטת את גירסת התובע. אם למשרד התחבורה היו השגות לגבי סמכותו, קבעה, היה עליו לפנות לחברת מרצדס ולבדוק עימה את הנושא. לאחר שבחנה את הוראות משרד התחבורה בנושא, קבעה השופטת כי המכונית המדוברת אכן עמדה בדרישות כדי שתיחשב משנת המודל 2001. הטיעון שהתובע הינו סוחר ולכן הוראות הרישום אינן חלות עליו נדחה בנימוק שהתביעה הוגשה גם בשמה של ג.א, מאחר שהיא אינה סוחרת, חלות עליה ההוראות.

השופטת לא חסכה את ביקורתה לגבי סתירות שמצאה בעדותם של פקידי משרד התחבורה. תחילה הם טענו כי הוראות רישום שנת המודל אינן חלות על רכב בייבוא אישי (מה שהוכח כלא נכון) ואז טענו שההוראות אינן חלות על רכב מרצדס, טענה שנדחתה גם היא, לאחר שהוכח שהדגם שבו מדובר מופיע ברשימת הרכבים שניתן לייבאם ביבוא אישי. חשדות עובדי משרד התחבורה אינם יכולים לחרוץ את גורלה של המחלוקת שנדונה כאן, וזאת בניגוד למסמכים הרבים שסיפק התובע למשרד התחבורה, כתבה השופטת.

אז בסופו של דבר יירשם הרכב כשנת ייצור 2001. כמאמר המשל הידוע, ופקידי משרד התחבורה גם אכלו את הדג המסריח וגם גורשו מהעיר, לאחר שחויבו גם בתשלום שכר טירה והוצאות משפט בסך 5,000 שקלים.