הבנק הבינלאומי יפצה לקוחות ב-110 אלף שקל

הבנק הבינלאומי ניהל שלא כהלכה את חשבונם של התובעים וגבה מהם ריביות חריגות - שלא כדין. את דברי הביקורת החמורים האלו כתבה שופטת בית משפט השלום בתל-אביב, נועה גרוסמן, בפסק דין שבו חויב סניף הבנק הבינלאומי ברחוב קרן היסוד בבת-ים להשיב כספים לשני אחים שניהלו בו חשבון עיסקי, ולפצות אותם על נזקים שנגרמו להם.

לא כל יום מעזים אזרחים מן השורה לתבוע את הבנק שלהם. הנחת היסוד של רובנו היא שהבנק יודע מה שהוא עושה, וחוסר ההבנה הבסיסי של רוב לקוחותיו בנושאים פיננסיים מונע מהם לנקוט נגדו צעדים במקרים שנראים להם נדרשים. למרות זאת, האחים א', שגררו את סניף הבנק שלהם לבית המשפט - יצאו עם פיצויים לא מבוטלים.

ניהול החשבון - לא תקין

האחים א', בעלי עסק למסגרות, ניהלו לדבריהם חשבון בסניף הבינלאומי בבת-ים במשך 15 שנה. ב-95', לאחר שהבנק הטיל מגבלות על החשבון שלהם, החליטו לדבריהם לבדוק את ניהול החשבון בעזרת אנשי מקצוע, וגילו, לטענתם, כי הבנק ניהל את חשבונותיהם בצורה בלתי תקינה.

בעקבות הבדיקה סגרו התובעים את חשבונם בבנק והגישו נגדו תביעת פיצויים על נזקים שנגרמו להם, לכאורה. השניים טענו, כי הבנק חייב אותם - כתנאי לקבלת אשראי - לפתוח תוכניות חיסכון בלתי משתלמות, ובמקביל לא אפשר להם להגדיל את מסגרת האשראי שלהם, למרות שהיו להם בטחונות מספיקים. כתוצאה מכך, טוענים האחים, לא יכלו לפתוח את העסק שתכננו להקים ובכך נגרמו להם נזקים עקיפים.

השניים ביקשו מביהמ"ש לחייב את הבנק לפצות אותם ב-312 אלף שקל על נזקים בגין התניית שירות, חיובי ריבית מופרזים ונזקים עקיפים, וכן תבעו פיצוי של 200 אלף שקל בגין עוגמת נפש.

הבנק הבינלאומי הכחיש את טענות התובעים, וביקש מהשופטת לדחות את התביעה ולחייב את בעלי החשבון לשלם לו את הוצאות המשפט. בא כוחו של הבנק טען, כי התובעים הם שניהלו את החשבון בפועל, ואין מקום לטענתם כי נווטו כמריונטות על ידי הבנק ופקידיו. הם אלו שניהלו את החשבון, והם שעשו את הבחירות העיסקיות עליהן הם מלינים, טען נציג הבנק, והוסיף כי הבנק לא כפה על התובעים לרכוש תוכניות חיסכון ואף לא התנה קבלת אשראי או המשכו ברכישת תוכניות חיסכון.

השופטת: הבנק לא מילא חובתו

השופטת, שבחנה את העדויות ועיינה בחוות דעתו של רואה חשבון מטעמם של התובעים, קבעה כי תוכניות החיסכון לא היו כדאיות לתובעים כלל וכלל. השופטת קיבלה את טענת האחים כי הבנק גרם להם להשקיע בתוכניות חיסכון בלתי רווחיות בריבית נמוכה, ומצד שני העמיד להם אשראי בתנאי ריבית חריגה גבוהה.

אני מאמינה כי הבנק, באמצעות פקידיו, עודד את התובעים להשקיע בתוכניות חיסכון משיקולים אינטרסנטיים של הבנק, וללא קשר לטובתם של התובעים, קבעה השופטת, הרכישה המסיבית של תוכניות החיסכון, דווקא בתקופה של הגדלת אשראי, מדברת בעד עצמה.

השופטת גם האמינה לדבריו של אחד מהאחים, שסיפר כי הובטח לו שיהיה לקוח עדיף וכי יקבל תנאים משופרים בסניף. אמנם, עדי הבנק התעטפו באיצטלת תמימות וטענו כי מושג של 'לקוח עדיף', המקבל תנאים משופרים, כלל לא קיים אצלם בבנק, אבל מן המפורסמות היא שיש לקוחות שזוכים לתנאים טובים יותר מאחרים, כתבה השופטת, אם לצטט את אמרתו של ג'ורג אורוול בנושא: כל הלקוחות שווים, אך יש כאלה השווים יותר.

ואלו דברי השופטת: "שוכנעתי כי הבנק, באמצעות פקידיו, ניצל את האמון הבלתי מסויג שנתנו בו התובעים, ואת תמימותו וחוסר הבנתו של אחד מהם בנושאים בנקאיים, סיכמה השופטת, הבנק לא מילא את חובתו הציבורית והחוזית כלפי התובעים. בנקאי שמביא את לקוחו למצב שהלקוח בודק אותו ביסודיות הוא בנקאי שנכשל במלאכתו ומעל באמון לקוחו. לא ייתכן שלקוח שמצב הבטחונות שלו מספק יחויב לשלם ריבית חריגה בגין אשראי מעבר למסגרת שלא לצורך".

עם זאת, השופטת דחתה את דרישתם של התובעים כי הבנק יפצה אותם בגין נזקים עקיפים שנגרמו להם, לטענתם. לא ראיתי שום הוכחה סבירה לנזק ממשי. כל שיש בידינו הם חלומות בהקיץ על אפשרויות התרחבות ועושר. לחלומות בהקיץ אין גבול, כתבה השופטת.

בסיכום הדיון קבעה השופטת, כי הבנק התנה שירות בשירות, אילץ את התובעים לפתוח תוכניות חיסכון וגבה מהם ריביות חריגות שלא כדין ובניגוד למובטח, וחייבה אותו לשלם להם 112 אלף שקל, בתוספת ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה. הבנק חויב גם לשלם לתובעים את הוצאות המשפט ואת שכר טרחת פרקליטם, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה.