הגיל אינו קובע

את חוקי המגן שבמשפט העבודה, אותם חוקים שמטרתם הבטחת זכויות מינימום שיינתנו לכל עובד, ניתן לסווג לשתי קטגוריות:
*חוקים המטפלים בנורמה קיימת ומבוססת, שנועדו להבטיח שהזכויות הנכללות במסגרתה יינתנו לכל העובדים, ללא יוצא מן הכלל.
*חוקים שבאו ליצור נורמה חדשה, לעתים בניגוד להתנהגות הנפוצה, מתוך כוונה לשנות התנהגות זו.
חוק פיצויי פיטורים הוא דוגמה לחוק מהקטגוריה הראשונה, משום שנחקק לאחר שהנוהג לתת פיצויי פיטורים היה מקובל במקומות עבודה רבים. חוק שכר שווה לעובדת ולעובד הוא דוגמה לחוק מהקטגוריה השנייה, משום שבא לשרש תופעה של הפליית עובדים על-פי מינם, הפליה שהמחוקק החליט שאין להשלים עם קיומה.

הקונפליקט של שכר מינימום לנוער

כללי קביעת שכר המינימום לנוער עובד מציגים קונפליקט שנוצר בין שתי קטגוריות אלה.
שכר המינימום כפי שנקבע בחוק שכר מינימום אינו חל על עובד שגילו נמוך מ- 18 שנה, אך החוק מסמיך את שר העבודה והרווחה לקבוע תקנות בהן ייקבע שכר המינימום לנוער עובד. הסכם קיבוצי כללי ,שנחתם בשנת 1987 בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות הכללית, העניק גם לעובדים שגילם נמוך מ- 18 שנה את הזכות לשכר מינימום, וקבע את הכללים שלפיהם תחושב השלמה זו.
בעקבות ההסכם ובהתאם לסמכותו, התקין שר העבודה והרווחה את תקנות שכר מינימום (נוער עובד וחניכים), התשמ"ח - 1987, שלפיהן זכאים כל העובדים שגילם נמוך מ- 18 שנה (גם אלה שעליהם לא חל ההסכם הקיבוצי) לשכר מינימום.
בהתאם לתקנות אלה, שכר המינימום לנוער שונה מהשכר שבחוק אך תלוי בו. שכר המינימום לנוער נקבע באחוזים משכר המינימום הקבוע בחוק, בהתאם לגילו של העובד, כדלקמן:
*נער עובד שטרם מלאו לו 16 שנה - 70%.
*נער עובד שמלאו לו 16 שנה וטרם מלאו לו 17 שנה - 75%.
*נער עובד שמלאו לו 17 שנה וטרם מלאו לו 18 שנה - 83%.
בהתקנת התקנות פעל השר במסגרת חוקי המגן מהקטגוריה הראשונה: הוא לקח נורמה מקובלת, שנקבעה בהסכם קיבוצי שחל על חלק ניכר מהמשק, והחיל אותה על כל הנערים העובדים.

החוק אוסר הפליה לפי גיל

שמונה שנים לאחר התקנת תקנות אלה, בשנת 1995, תוקן חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, ובין סוגי ההפליה האסורים על-פיו נקבעה גם הפליה מחמת גיל. הדעת נותנת שבעת שהכנסת אישרה תיקון זה עמדה לנגד עיניה, בעיקר, הפלייתם של עובדים מבוגרים. פסק דין ראשון שניתן על סמך תיקון זה אכן עסק בהפלייתם של דיילים בני 55 ומעלה בחברת אל-על, ושלל הפליה זו.
עם זאת, ברור שהחוק נועד לספק הגנה מפני הפליה לבני כל הגילים, ונוער בכלל זה. חוק זה נמנה על הקטגוריה השנייה, משום שבא לשרש תופעה של הפליית עובדים על-פי מינם, דתם, מצבם המשפחתי וכו' (במהלך השנים נוספו לחוק עוד ועוד קריטריונים שאין להפלות עובדים על-פיהם).
האם יש הצדקה להבדל בשכר המינימום לבני נוער בהתאם לגיל, כלומר האם לפנינו הבחנה צודקת בין שונים, או שלפנינו הפליה בין שווים? קל לקבל את הקביעה שיש הבדל משמעותי בין בני נוער שונים. תקופת הנעורים היא תקופה של התפתחות מואצת, רכישת כישורים וניסיון חיים, שבהחלט מצדיקים שכר מינימום גבוה יותר לבן 17 מאשר לבן 15.

לעבור למבחן ההשכלה

ובכל זאת, האם הגיל הוא הקריטריון הנכון? לעניות דעתי, הקריטריון הנכון הוא מספר שנות הלימוד של הנער ולא גילו. השינוי שאני מציע הוא קטנוני, לכאורה, שהרי יש התאמה ניכרת בין הגיל ובין מספר שנות הלימוד, ובכל זאת מדובר בשינוי מהותי.
תקופת הנעורים היא גם התקופה שבה מתעצב יחסו של האזרח הצעיר לחוק. קביעת שכר המינימום לפי גיל מעבירה לנער מסר ברור לפיו הפליה מטעמי גיל היא דבר טבעי ומובן מאליו – כך אמר המחוקק, כך צריך להיות. זהו מסר שלילי ביותר לאור מטרתו של חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.
קביעת שכר המינימום לפי השכלה, לעומת זאת, תעביר מסר חיובי בדבר חשיבותה של ההשכלה לקידום בשכר. זו הבחנה צודקת בין שונים, הבחנה שאינה מושפעת מנתוני פתיחה שאין לנו שליטה בהם, אלא מנתונים שהם, במידה לא מבוטלת, פונקציה של מאמצינו והשקעתנו.
כל האמור לעיל טוב ויפה כאשר מדובר בנער שעובד במקביל ללימודיו, ויש רבים כאלה. כאשר מדובר בנער שנשר ממערכת החינוך, ורק במקרה זה, יש מקום להשארת הקריטריון הקיים, של קביעת שכר המינימום לפי גיל הנער.
על שר העבודה והרווחה לנצל את הסמכות הנתונה בידיו, ולשנות את התקנות לקביעת שכר מינימום לנוער, כך שיהיו מתואמות עם חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.


דוד שי הוא ראש מוקד פיתוח יישומים בחברת חילן-טק ומחבר הספר "ניהול השכר וחישובו" בהוצאת "סדן".