עכשיו באמת הכל בסדר
מהנדס קונסטרוקציה מכר חישובים סטטיסטיים הנופלים מהתקן כדי להוזיל את עלויות הבנייה תוך פגיעה בבטיחות. ביהמ"ש העליון נקט כלפיו בגישה סלחנית
מהנדס הקונסטרוקציה אנטולי רוזנצוויג, רצה בכל מאודו להיות תחרותי. כאשר בעלי קרקע מבני ברק פנו אליו לקבל הצעת מחיר, רוזנצוויג מסר להם בגאווה כי החישובים הסטטיים לשלדי מבנים שהוא מבצע, מוזילים את מחירי הבנייה באופן משמעותי. בעלי הקרקע התרשמו ורוזנצוויג זכה לקבל את העבודה.
אלא שרוזנצוויג לא גילה ללקוחותיו כי הוא מצליח להוזיל את עלות הבנייה, משום שחישוביו הסטטיים נמוכים מאלה הקבועים בתקן הישראלי. התקן דורש לחשב את זיון הבטון תוך התחשבות במקדמי בטחון. מטרתם של מקדמי הביטחון היא למנוע התמוטטות במקרה של סיכונים החורגים מתנאים סטריליים.
כך לדוגמא, התקן דורש לקחת בחשבון, כי ייתכן שקהל חוגגים באולם שמחות ירקוד בצפיפות בחלק מהאולם ולא תמיד יתפזר בצורה שווה על פני כל רצפת האולם (ראו לדוגמה אסון ורסאי). באותו אופן, התקן דורש לקחת בחשבון כי על פני גשר עשויים לעבור מאות ספורטאים בבת אחת ולאו דווקא בקצב של אדם בשעה (אסון "גשר" המכבייה).
רוזנצוויג, כאמור, ביצע את חישוביו הסטטיים תוך השמטה מכוונת של מקדמי הביטחון, דבר שכמובן הוזיל את הבנייה. העובדה שחישובים אלה מסכנים חיי אדם לא הטרידה את מנוחתו של רוזנצוויג.
למרבה המזל, שלא כבמקרי האסון האחרים הפוקדים אותנו, בעלי המבנים מבני ברק, לקוחותיו של רוזנצוויג, הבחינו מבעוד מועד כי המבנים החלו להיסדק. הם ביצעו מייד עבודות תיקון וחזקו את זיון הבטון במקומות הדרושים.
לאחר מכן הגישו בעלי המבנים תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נגד רוזנצוייג על ההוצאות שנגרמו להם, עגמת הנפש וירידת ערך המבנים.
המחוזי דחה את תביעת המהנדס
לרוזנצוויג היתה פוליסת ביטוח אחריות מקצועית בחברת הביטוח הדר. הדר טענה כי לא ניתן לומר ברצינות שהתנהגותו של רוזנצוויג היא בגדר רשלנות, שרק היא יכולה להיות מכוסה בביטוח. מדובר בהתנהגות מכוונת. חברת הביטוח הסתמכה על שיחה שקיים רוזנצוויג עם חוקר מטעמה בה הודה כי חרג ביודעין מהתקן: "...כידוע לכל חומר יש מקדמי ביטחון מבחינת החוזק שלו...אלא...אני צריך להיות גם איש שיווק טוב ולהראות שאני מוזיל את הבנייה כדי שיהיו מרוצים ממני שכן התחרות בשוק חזקה ואם לא מוזילים את המחירים על חשבון חסכון בחומר אי אפשר להישרד".
על בסיס דברים ברורים אלה, הסיק השופט ד"ר גבריאל קלינג, כי רוזנצוויג היה מודע מלכתחילה שתכנונו אינו תואם את התקן ודחה את תביעתו מהדר לכיסוי ביטוחי.
לדברי השופט, "כיסוי ביטוחי למעשים מכוונים נוגד את תקנת הציבור. לא יעלה על הדעת שמהנדס יאמר בלבו שאין לו לחשוש מסטייה מהנאמר בתקן, כדי למשוך ולרצות לקוחות, באשר כל אירוע שיגרום לנזק יהיה מכוסה על ידי המבטח".
רחמים בעליון
אלא שרוזנצוויג לא נכלם והגיש ערעור לבית המשפט העליון. רחמיה של השופטת מרים נאור נכמרו על רוזנצוויג כאשר נוכחה לדעת שהשופט קלינג כינה את נוהגו לסטות מהתקן ולסכן חיי אדם כ"מעשה מכוון".
השופט קלינג החמיר עם רוזנצוויג יתר על המידה, הצרה השופטת נאור. לדעת השופטת "מעשה מכוון" קיים רק כאשר מטרת המבוטח היא לזכות בתגמולי ביטוח, כמו במקרה של הצתה מכוונת או ביום פריצה על מנת לזכות בתגמולי ביטוח.
רוזנצוויג, לעומת זאת, סבורה השופטת, לא התכוון לגרום למקרה הביטוח תוך כוונה לגלגל את התוצאה לפתחה של חברת הביטוח.
אכן, מודה השופטת, רוזנצוויג לא היה צריך לחשוב שיעלה בידו להקים בית בטוח תוך הוזלת העלויות. אבל זה כל חטאו. הוא בסך הכל סבר שיעלה בידו להקים בית בטוח תוך הוזלת העלויות. בודאי שבכך לא נהג כראוי, מסכימה השופטת, אך אין המדובר בגרימת מקרה הביטוח במתכוון.
על פי מבחנה של השופטת נאור, אין די בכך שאדם יגרום במתכוון לקיומה של חוליה בשרשרת החוליות המהוות את מקרה הביטוח. עליו להתכוון גם לזכות בחולייה הסופית-בתגמולי ביטוח.
מכאן שאדם אשר רוצח בלהט הויכוח את בן זוגו, זכאי עדיין לקבל את תגמולי הביטוח, שהרי הוא לא "התכוון לגרום למקרה הביטוח תוך כוונה לגלגל את התוצאה לפתחה של חברת הביטוח", כלשון השופטת. הוא בסך הכל רצה לפגוע בבן זוגו ואולי אפילו רק להוציא עליו את כעסו.
השופטת נאור ערה לכך ש"בגישתו זו נותן בית המשפט העליון תוקף לכיסוי ביטוחי למעשים של מבוטחים הרחוקים מלהיות נקיים מרבב". אולם לדעת השופטת, גישתו של רוזנצוויג, גישת "יהיה בסדר", כלשונה, "ראויה לגנאי היא, אולם לא בהכרח שוללת היא כיסוי ביטוחי".
פסק הדין מוכיח, למרבה הצער, כי גם הערכאה העליונה בארצנו נוקטת גישה סלחנית כלפי מי שמזלזל בחיי אדם.
בסופו של דיון יצא רוזנצוויג נזוף אך עם הרגשת הקלה-התנהגותו הנפסדת תכוסה בפוליסת האחריות המקצועית בהדר.
הכותב הוא עורך דין המתמחה בנושאי ביטוח
