ריטה שרה באנגלית לצרפתים בלבד

כבר כמה שנים משחיזה ריטה את האנגלית הישראלית שלה ומייחלת לעשות את הקשה מכל - כיבוש השוק הבינלאומי. נסיונותיה עד כה לא צלחו, בלשון המעטה.

באמצע שנות ה-80 ניסתה ריטה לראשונה את כוחה באנגלית ואף הקליטה אלבום בכורה כושל בשם "לשבור את הקירות" (שכלל גם גירסת כיסוי ל"רוקסן" של פוליס). ב-1990 היא ניגשה לתחרות האירוויזיון, בה כרעה בדרמטיות על ברכיה, זעקה מתהומות ליבה את "שרה ברחובות" והתייצבה במקום ה-18 המאכזב. מאז, לא הביטה ריטה יותר לאחור. היא התמקדה בקידום הקריירה הישראלית שלה, והצליחה, מסחרית לפחות, להפוך לגדולת זמרות ישראל מאז ימי בית שני. אלבומיה נמכרו במאות אלפי עותקים וסיבוב ההופעות האינסופי שלה ממלא אולמות גם בימים אלה.

לא ברור מה בדיוק גרם לריטה לנסות לשוב לבמה הבינלאומית. אולי ההצלחה הבינלאומית של אחינועם ניני יצרה בה תקוות מחודשות, אולי כשלון העבר הפך לאובססיה מטרידה ואולי לא נותרו לה שטחים נוספים לכבוש בשוק המוסיקה הישראלי.

הנסיון הנוכחי מתמקד דווקא בשוק הצרפתי. אלבומה החדש, "Time for Peace", ייצא בחברת מרקורי ויופץ תחילה בצרפת. באלבום מבצעת ריטה שירים שהלחינו, בין היתר, רמי בעלה, בילי סטיינברג (האחראי ללהיט "כמו בתולה" של מדונה) ואחרים. המפיק המוסיקלי הוא האיטלקי קורדו רסטו`צי.

ההתמקדות של ריטה בשוק הצרפתי עושה את ההשוואה עם אחינועם ניני לבלתי נמנעת. הקהל הצרפתי ידוע בפירגון שלו לניני, אבל הדיווה הישראלית-אמריקנית (שבכל מקום בעולם חוץ מישראל נקראת "נועה" דווקא) משווקת כזמרת ג`אז. היא שרה באנגלית ללא עקבות של מבטא זר טורדני, היא מופקת בידי ענק הג`אז פאט מת`יני והיא מגובה בצוות נגנים וירטואוזים, בהנהגת הגיטריסט הישראלי גיל דור. הדימוי האינטלקטואלי-צדקני-אמנותי של ניני, לצד החזות האקזוטית שלה, פעל היטב אצל הקהל הצרפתי.

את כל שירי האלבום החדש של ריטה אי אפשר עדיין לשמוע, אך בהאזנה ראשונית לדוגמאות מהשירים, המופיעים באתר האינטרנט של רשת חנויות המוסיקה הצרפתיות "פנאק", נדמה שריטה כמעט ויתרה לחלוטין על הייחוד האתני-פרסי-מזרחי שלה. קולה מוקלט על-גבי רקע פופ איטלקי למהדרין ולמרות שיש באלבום גרסה עברית ל-"הכניסיני תחת כנפך" והוא נחתם ברצועת "מוואל" (סילסול מלנכולי בעל גוון מזרחי) - הצבע הכללי שלו נושק לפופ-דאנס עדכני מארץ המגף.

ההתמקדות בצרפת נראית כהחלטה שיווקית נכונה, אבל קשה להאמין שההצלחה של ריטה תישק לזאת של ניני. לא בטוח גם, שהלבוש העדכני הוא הבחירה הטובה ביותר בשביל ריטה, אם כי דרכי הפופ מיסתוריות הן ואין לדעת בוודאות מה יהיה הניצוץ שיבעיר את האש. ריטה מגובה ביכולת הבמה המוצלחת שלה וקיים סיכוי טוב שההכלאה הישראלית-איטלקית הזו תצליח ליצור עניין כאייקון פופ ים-תיכוני.

נעמי אלשייך, המנהלת האישית של ריטה, מדווחת על שתי הופעות מקדימות מול העיתונות הצרפתית, שזכו להצחה גדולה. רוני בראון, מנכ"ל חברת התקליטים "הליקון" והאיש הצמוד ביותר לזמרת, נמצא בתדירות גבוהה בקו תל-אביב – פריז, עובדה המעידה על התנהלות חיובית בקידום האלבום. כרגע נוקטים ב"הליקון" זהירות יתרה והם אינם מתכוונים להוציא את האלבום בארץ, עד שידעו כיצד הוא מתקבל באירופה. נראה שמנהלי החברה לא יאפשרו כישלון, אפילו זניח, של ריטה בקרב קהל הבית הישראלי.