מכבי ת"א: הדרכון המזויף של הכדורסל הישראלי
"ההצלחה של מכבי תל אביב בזירה הבינלאומית היא זו שעדיין מקנה לה את התדמית המזויפת של שגרירה נאמנה. מצד שני, ייתכן כי זה מה שמגיע לישראל - אומה שכל כך עסוקה בלנצח את העולם, עד שהיא שוכחת כמה היא מפסידה בפנים". אמיר בוגן על "הקבוצה של המדינה" שכבר מזמן שכחה את מי ואת מה היא מייצגת
זכייה של מכבי תל אביב באליפות אירופה היא חלום של מרבית אזרחי ישראל. מדובר בחלום קולקטיבי, הגירסה הציונית למקביל האמריקני, כזה שלא רוצים להתעורר ממנו, וכשזה כבר קורה נשארת זקיפות קומה לאומית, נדירה בעוצמתה - כזאת שרבים מאיתנו חוו אחרי יזהר כהן ו'אבניבי', או אחרי לכידת מרואן ברגותי.
הכדורסל הישראלי (כמו המדינה כולה) עומד בפני עוד לילה שחור וחשוך, ומכבי תל אביב דואגת במידה רבה שיהיה כזה. הרי כשכולם רדומים, גם החלומות הכי מתוקים שמייצרת מכונת הפנטזיות מיד אליהו נראים ברי מימוש. וכשהמפלצות יוצאות מן הארון, השדים נכנסים מהארובה והכל נגוע בסתמיות, חייבים שמעון מזרחי וחבורתו לפזר כספים, להציב יעדים, לספק כדורי הרגעה כתומים – הכל כדי שלא נתעורר ונגלה ש"הקבוצה של המדינה", היא כבר לא יותר מדמגוגיה זולה (יקרה מאוד למשלם המיסים הישראלי), שהדבר היחיד שמחבר אותה עדיין עם המדינה הזאת הוא השקל. מצד שני, זה גם מה שמחבר אותה לאמריקנים ידועי שם, לבוסמנים שוברי שן ולמה שבינהם.
כמו סיר בלי מכסה
לא שזה באמת מעניין מישהו, אבל בחודש יוני הודיעה מכבי תל אביב על סגירת קבוצת הנשים של המועדון. העולם, אזרחי ועיתונאי מדינת ישראל שתקו, ראשי איגוד הכדורסל שותקו ואף אחד לא עסק בשאלה התמוהה: כיצד מועדון הספורט המצליח והעשיר ביותר בישראל "נאלץ" לסגור את קבוצת הנשים שלו – קבוצה ותיקה בליגת העל.
ייתכן כי קשיים כלכליים הביאו להחלטה. אך האם מצבן של מכבי רעננה, אליצור רמלה, או הפועל גבעת נשר (שכמה אבסורדי לשמוע, תחליף את מכבי) יותר טוב? האם מדובר בעוד צעד ניהולי מבריק של "אחת ההנהלות הטובות בעולם", או פשוט בהקרבת הכדורסל הנשי על המזבח האירופי, הפניית גב לציבור הנשים השפוף בישראל, כדי להסביר פנים לעוד גבר אמריקני תמיר, או שפשוט מדובר פה בשובניזם אופייני.
ולמרות הכל, זה בסדר, מכבי יכולה לעשות כרצונה. אבל מה הקשר בין זה למדינה?
כמו שומן בלי לב
אומרים שמכבי תל אביב מייצגת את ישראל באירופה, מול עולם אכזר ומלא באנטישמים, אבל האם די באיזכור שמה של העיר תל אביב, כדי להפוך את מכבי עלית לנציגתנו בתפוצות? האם אין מן הראוי להמשיך ולהצדיק את מעמדה המיתולוגי בקשר עם החברה המקומית ובתרומה לקהילה?
הפועל תל אביב, מכבי חיפה וקבוצות נוספות בענף הכדורגל דווקא השקיעו רבות בשנים האחרונות בפתיחת בתי ספר לכדורגל ברחבי הארץ - בשכונות מצוקה, בעיירות פיתוח וישובים ערביים – יוזמה ראויה להערכה שהופכת אותן לאזרחיות למופת במדינה הזאת. מנגד, מכבי עלית, שזכתה מזמן כבר במעמד זה, אינה טורחת להמשיך ולהצדיק אותו. ההשקעה היחידה הראויה מבחינתה היא זו בקבוצות הנערים שלה שמתאמנת בגימנסיה הרצליה, עמוק בתוך הבורגנות התל אביבית (לא צריך לשלם על אוטובוסים). לנערים המהופנטים מדימונה, שכונת התקווה ויפו היא תשאיר את האשליה. שיגידו תודה, הרי גם זה משהו בשביל צעירים חסרי תקווה כמוהם.
נראה שה"מקצוענות" של מכבי העבירה אותה על דעתה וניתקה אותה לחלוטין מההווייה סביבה. נערים במצוקה, ילדים חולים, יזכו במקרה הטוב לצילום משותף עם חוסיין בשוק או גור שלף – זה טוב ליחסי הציבור וכמו שיודע כל מנהל טוב, לחתום על כדור זה יפה וזול הרבה יותר מלחתום על צ'קים.
זה נראה רע, אבל גם זה בסדר, לא מדובר בלשכת הסעד. אבל מה הקשר בין זה למדינה?
כמו חמישייה בלי רכז
האפמן, פארקר, מקדונלד, בשוק, צ'ורצ'יץ', שארפ, בריסקר ובארטון, כמו לואיס, גורי, ווייצ'יץ', אודריך ובלות'נטל. כולם אזרחי העולם הגדול, אפילו קצת ישראלים (בלב או בדרכון) ולבטח חברי מכבי בשנה האחרונה. רשימה זאת מבהירה כי הקבוצה אינה נרתמת לצמצום מכת האבטלה בישראל ומעדיפה את שירותיהם של העובדים הזרים על פני אלה המקומיים. הסוגייה הזאת נדונה שנים רבות ואין טעם להמשיך ולדוש בה, אבל אם השחקנים הם זרים, עוזר המאמן זר ואפילו המאמן עצמו חדש יחסית בנוף המזרח תיכוני, יש לתהות על זהותו הישראלית של הכדורסל עצמו.
לא בטוח שיש דבר כזה - כדורסל כחול-לבן, אבל בטוח שאם הוא קיים, הוא לא משוחק בכחול-צהוב. השיטה של דייוויד בלאט, הליטוש של אודריך והווירטואוזיות של לואיס, דומה יותר לכדורסל המכללות האמריקני מאשר לזה האירופי או הישראלי. לאורך השנים היתה זאת הלחימה הבלתי מתפשרת של הטיפוס הישראלי, הנחות מבחינה פיזית (נגיד נדב הנפלד), שהביאה לו הישגים. עכשיו אחרי שגם נדב - יונה עם עלה של תאנה - כבר לא פה, כמה כאלה נשארו ביד אליהו?
ובעצם כמה כאלה יש בכלל בכדורסל הישראלי? הנחיתות הפיזית עדיין כאן, אבל לא נשאר על מה להילחם.
אתם יודעים מה, אפילו זה בסדר, מכבי מחויבת רק לעצמה. אבל מה הקשר בין זה למדינה?
כמו קבוצה בלי מדינה
מכבי תל אביב איבדה בשנים האחרונות את כל הנכסים התרבותיים שלה, אלה שחיברו אותה למדינה אותה היא מייצגת, אלה שיצרו את המיתולוגיה, שהיא כל מה שנשאר היום. מכבי תל אביב היא ישות ספורטיבית-כלכלית עצמאית ואינטרסנטית, שמטבע הדברים פועלת אך ורק לטובתה, בלי לדפוק חשבון למדינה, לחברה, לתקשורת. ההצלחה של מכבי תל אביב בזירה הבינלאומית היא זו שעדיין מקנה לה את התדמית המזויפת של שגרירה נאמנה. מצד שני, ייתכן כי זה מה שמגיע לישראל - אומה שכל כך עסוקה בלנצח את העולם, עד שהיא שוכחת כמה היא מפסידה בפנים.
מסתבר שפה נמצא הקשר למדינה.
