שים ז'יטון על השחור

באופן עקרוני, לא היתה כאן התלבטות. קיץ 2002, כמו כל השנה שקדמה לו, הציב מלכה אחת ברורה וסביבה הרבה עבדים שמעוניינים למלוך, ושפחות שמגיעות לקרסוליה. נו מה, קיילי, לא ברור? לאב אט פירסט סייט, אינדיד. האזנה אחת לאלבום האחרון של קיילי הבהירה זאת היטב: על אף שהאלבום עצמו מוצלח ומוצף בפזמונים מדבקים, ומבלי להתייחס לשיר ההוא שבקליפ שלו קיילי מתכסה בסדינים ושבגינו יש לבנים, בחורים, גברים וקשישים יבלות בידיים, "Love At First Sight" הוא השיר הטוב ביותר בו. סקסי, שמח, קליל, רדיופוני ומדבק, טוהר הפופ.

קיילי גם צדקה כשהחליטה שללהיט מספר 3 מהאלבום "Fever" לא יצורף קליפ פומפוזי כמו זה של "Cant Get You…", או פרחי כמו זה של "In Your Eyes", אלא קליפ צנוע יחסית שמביא את קיילי בנטורל: גופיית סבא לבנה, איפור מתון, תחתוני תחרה קטנות מציצות ממכנסי הסנואו-בורד שלה. היא רוקדת בו כמו צפונית מבושמת בפאצ'ה, קופצנית, מנענעת אגן ומשחררת ידיים לאויר כאילו ברקע מתנגן טראק הקיץ החביב עליה. אין ספק שלמרות קשישותה היחסית, קיילי יודעת את עבודת הפופ טוב יותר מרוב החברים בשכונה. כן, גם יותר טוב מסופי אליס בקסטור.

"Love At First Sight" נמצא באוסף הקיץ "Now 7" (אן.אם.סי והליקון). למרות המלחמה והמיתון הקשה, וכאילו מדובר בעוד קיץ לוהט אבל נורמלי, עומדים כרגע על מדפי חנויות התקליטים ארבעה אוספים חדשים. אחד שחור, אחד אייטיז, ושניים עונתיים. מול "Now" מתחרה, כרגיל, "היטמן 2002" (הד-ארצי). שניהם עמוסים מאד בלהיטי רדיו ו-MTV טחונים. "Now" מתהדר בתותחות פופ כבדות: סופי אליס בקסטור ו-"Murder On The Dancefloor", השוגבייבס ו-"Freak Like Me", מיס דינמייט ו-"It Takes More” וכמובן, קיילי.

למרות הכל, היטמן

למרות שארבעה משירי הפופ הטובים של השנה באוסף אחד זה לא מעט, האזנה ל"היטמן 2002" מבהירה שגם בהד- ארצי אף אחד לא יצא פראייר: קודם כל יש בו את הולי ואלאנס, כוכבת לרגע שבאה קומפלט עם פזמון ממכר, קליפ ערום ורינגטון מעולה לסלולרי. חוץ מזה יש בו פעמיים מיסי, כבר ניצחון - פעם אחת עם לבד עם "My People 4" במיקס המצוין של הבייסמנט ג'אקס שלא הושמע כאן מספיק, ועוד פעם עם טוויט ו"אופס", שיר חרמני ומיוזע שמתאים בול לקיץ בישראל, אבל לא הושמע כאן בכלל. יכול להיות שזה בגלל שצינת המזגנים בתחנות הרדיו מונעת מהדביקות שבחוץ לחדור פנימה ולחלחל לאוזניים, אבל יתכן, אולי, שזה בגלל השמרנות.

מעבר לכך, קשה להכריז על מנצח אחד גדול. הכוחות שווים, שני האוספים מתגאים בלהיטים גדולים. "היטמן 2002" מציע את אלאניס מוריסט, פינק, א-הא, דה קולינג, ג'אקטה, ווסטלייף, נטלי אימבורליה ואת שיר הנושא של הסבונייה "לחיי האהבה". "Now", לעומתו, מביא את אנריקה איגלסיאס, סלין דיון, אנסטסיה, A1, סיטה, אטומיק קיטן, ג'ניפר לופז ובריטני ספירס, שמיוצגת כאן עם "Not A Girl, Not Yet A Woman, להיט לא מוצלח שלה מלפני כמה חודשים. "Boys", שמתעתד להיות הלהיט הבא של נסיכת הדבש, "I l Love Rock N Roll" החדש או אפילו "Overprotected" שלא נגמר ממנו, היו יכולים לשדרג באחת את "Now" אבל כך או כך, המצב בסדר. המערכת שלי מעדיפה, למרות הכל, את "היטמן", אבל במקרה הזה אין אחד טוב ואחד רע. שניהם סבירים ברמתם, בשניהם יש יציאות נחמדות, בשניהם יש גם שירים מחליאים. מי גורם לכם להקיא פחות, זה כבר עניין פרטי.

השחור והאייטיזי: לכו על הסקסי

ב"הליקון" לא נחו ושיגרו למדפים שני אוספים נוספים. הראשון הוא "Chocolate" השחור, והשני הוא "Shine On", האח הרביעי למשפחת אוספי האייטיז. "Chocolate" הוא האיכותי, "Shine On" הוא הטראשי. שניהם ערוכים בקפידה, מעוצבים היטב ומאכלסים שירים ראויים. "Shine On" עובד על תקן המשמח ומריץ הדאחקות, מה שהופך את אורח חייו חייו לקצר יותר. ובכל זאת אפשר למצוא בו פנינים כמו בלינדה קרלייל, טיפאני, אוליביה ניוטון ג'ון, סנדרה, דונה סאמר, הבן 17, מלקלום מקלארן עם הבאפלו גירלז ואת ילדי מיוזיקל יות'. חפלה.

"Chocolate" עובד על תקן מרטיב תחתונים, אבל כזה שלא נופל לסליז. משמח לגלות שרק שני להיטים גדולים נבחרו לככב בו (מיס דינמייט ומרי ג'יי בלייג'), ואילו יתר השירים נבחרו לפי איכותם. בילאל, ג'יל סקוט, אריק סרמון, אריקה באדו, אליה ז"ל, דיאנג'לו, רזא ומת'וד מן הם רשימה חלקית בלבד. "Chocolate" הוא אוסף שישרוד יותר מקיץ בודד, ואם אתם בוחרים לרכוש רק אוסף אחד העונה, בחרו בו. מקורי, אינטליגנטי, נעים ומקרר.