הייתי הגיטריסט הכי טוב בארץ

כשהוא לבוש מכנסי ג'ינס קצרים, טי-שירט שחורה ושלייקס, נראה יצחק קלפטר מלא חיוניות. לפני שנתיים הוא עבר ניתוח קשה בראשו, אבל הוא הצליח להתאושש, גם אם מצב בריאותו עדיין מכביד עליו. הוא מקפיד לשתות קפה הפוך ללא הפסקה, מדבר קצת לאט, אבל מתנסח באופן צלול ובהיר. החודש יצאו מחדש שלושה מאלבומי הסולו שלו - "יצחק", לבד" ו"מחזיק מעמד" - והוא מתרגש. הוא אפילו מקווה שאנשים ירכשו אותם - "שדברים יתחילו לזוז", הוא אומר.

לצד דני סנדרסון ויהודה פוליקר, קלפטר, בתקופה הטובה שלו, היה מגדולי הגיטריסטים-יוצרים שפעלו כאן. הוא החל את דרכו ב"צ'רצ'ילים", עבר ללהקה צבאית, ניגן ב"אחרית הימים", "כוורת", וגם לצד אריק איינשטיין וכאמן עצמאי. "יש לי רזומה", הוא מעיד בגאווה על עצמו. כמאה שירים של קלפטר ניתנים להאזנה בתחנות הרדיו – רבים מהם בביצועו. אולם מה שמפתיע הוא העובדה שיש לו מאה שירים נוספים שטרם ראו אור. "אני כותב כל הזמן, ללא הפסקה, אני מקבל השראה מכל דבר", הוא מודה. רק שאין כרגע מי שיוציא אותם. וקלפטר, שפועל כיום ללא מנהל אישי, זקוק לאנשים טובים, כאלו שירפדו ויעניקו לו מקום. הוא לא נועד להיות יזם.

השבוע היו לו שלוש הופעות. הוא כבר לא מופיע לבד, אלא מתארח במופעים של אמנים שונים - אפרים שמיר, הצ'רצ'ילים ולפעמים עם להקה צעירה בשם "קספרוב". הוא עושה, לדבריו, יותר כסף מאשר עשה בהפקותיו הפרטיות. "אנחנו די מוגבלים פה בתקציבים", הוא אומר, "קשה שתצמח פה קבוצה טובה, אנחנו אפילו לא עולים למונדיאל. 'דיוה' היה גימיק יוצא דופן, אבל האפשרויות פה מאוד מוגבלות. לפעמים אני רוצה לעשות דברים, ואין לי איפה להוציא את זה. זה שוכב במגירות בבית".

- ניסית להציע את שירים לאמנים אחרים, נאמר, לאריק איינשטיין?

"די מיצינו אחד את השני בשני אלבומים שעשינו ביחד. אם תהיה פניה מצדו, אני אשמח. אנחנו מתראים באירועים ואומרים 'אהלן' אחד לשני, אבל אתה לא יכול לבנות פה על אף אחד, אתה צריך להיות עצמאי".

- זו בטח הרגשה נוראית לשמור בפנים כל כך הרבה שירים.

"זה קשה. אתה יושב וכותב וזה בא לך. אני הולך לשירותים ופתאום בא לי משהו לראש, אבל זה הולך למגירה, אתה מבין? הספיגה של השוק היא מאוד מוגבלת, אני יוצר הרבה יותר ממה שהשוק סופג. היום אני כבר לא מקליט שירים. יש לי מאה שירים שמחכים לצאת, מה, אני אכתוב עוד מאה?"

- למה אתה לא מקים אולפן ביתי פרטי, היום זה הרבה יותר זול?

"אני לא רוצה אולפן, לא כל מי שיש לו אוטו צריך מוסך. כמה מקומות הציעו לי להוציא תקליט, אבל דילים לא טובים. אז אני מייחצן עכשיו את התקליטים שלי. אני הולך לתכנית הבוקר, ללימוזינה. איך קוראים לו ההוא..".

- גיל ריבה.

"כן, גיל ריבה. אני לא צריך להתלונן, עשיתי הרבה. הצ'רצ'ילים, להקה צבאית, הפלטינה, אחרית הימים, כוורת, צליל מכוון, אלבומים לאריק איינשטיין, אלבומים שלי. אני רואה מסביבי אמנים תפרנים, ואני מפחד להגיע למצב הזה, אם כי אני מקבל כספים מתמלוגים. אני לא חייב כסף, אני לא בצרות. יש לי פרנסה. אני בסדר. לא התעשרתי. הייתי הגיטריסט הכי טוב בארץ, ואני לא עשיר".

- איזו מוזיקה אתה הכי אוהב?

"אני מת על התקליטים הראשונים של הביטלס, בעיקר עד 'ראבר סול', אבל גם את הדברים היותר מאוחרים, וגם הסטונס. 'סטיל ווילס' היה תקליט פנטסטי. באלבום 'ברחובות ההם', נדמה לי, תרגמתי שיר אחד שלהם (Slipping Away – א.ק), קראתי לזה 'הולך ומתרחק'".

- אתה מאזין למוזיקה עכשווית, נאמר, לאלקטרוניקה?

"לפעמים, במועדונים ובפאבים. אבל זה לא מספיק מעניין מבחינה אמנותית. יש פה ושם דברים יפים, אבל זה מבוסס על הטריקים שהמחשב יכול לעשות, ולא על מה שהאדם יכול לעשות. זה משעמם".

- יצא לך, למשל, להאזין לג'ון פרושיאנטה, הגיטריסט של "הרד הוט צ'ילי פפרז"?

"ראיתי אותו ב-MTV מנגן סטייל הנדריקס בקליפ הזה בו הוא חובש את הכובע גרב ('מתחת לגשר' – א.ק). הוא טוב. גם הקטע הזה בו הם רוקדים במדבר (Give Iy Away - א.ק) הוא פנטסטי".

- אז מי הם הגיטריסטים שהכי השפיעו עליך?

"אף פעם לא חשבתי על זה. יש כמובן את המובילים, ג'ימי הנדרקיס, אריק קלפטון, האנק מרווין מ'הצלליות', הוא מביא גיטרה בכיף. ג'ף בק בתקליט 'Roots' עם רוד סטויארט, לפני שזה התפרסם. קית' ריצ'ארדס נפלא, הוא מוזיקאי, הוא עושה דברים מאוד מעניינים, מאוד יפים. יש לו ביצים. וגם מיק טיילור (הגיטריסט של הסטונס בין השנים 1969-1974 – א.ק), איתו נפגשתי אישית. בי.בי קינג, אלברט קינג. יש גם ג'אזיסטים שאני מאוד אוהב: ווס מונטגמרי, דג'אנגו (ריינהארט), הקפדתי ללמוד דברים שלו, וגם ג'ו פאז, שיש לו כוח להפריד בין טוב ורע, להישאר עם היהלום".

- ב"מחזיק מעמד" וב"אוהב להיות בבית" של אריק איינשטיין, בו השתתפת, יש ממש פרזות א-לה מארק קנופלר.

"כששמעתי אותו פעם ראשונה, רציתי לתלות את הנעליים. הוא עשה כל שאני התאמנתי עליו במשך שנים. יש לו טכניקה פנטסטית. אגב, אני גם מאוד מחזיק מסלאש. הוא גדול. יש עוד, ההוא מ'אקסטרים' (נונו בטנקורט - א.ק), ההתחלה של שלמה ארצי ("אהבתיה" – א.ק), מזכירה את הנגינה שלו. ג'ו סטריאני, וגם אהבתי את ההוא מלד זפלין, נו…".

- ג'ימי פייג'.

"גדול, היה גיטריסט נהדר, וגם ריצ'י בלקמור. האמת היא שבתחילת שנות ה-70 הקשבתי רק להנדרקיס, דיפ פרפל ולד זפלין".

- הנגינה שלך ב"אחרית הימים" אומנם מזכירה אותם, אם כי אחרי האלבום הזה לא נגעת כמעט בדיסטורשן.

"כן, כי הושפעתי מאוד מקלפטון ורציתי להישמע כמוהו. הדיסטורשן עושה את הצליל קטן, ואני אהבתי את הגיטרה מחוברת ישר למגבר, לקבל את הצליל הטבעי שלה".

- ידעת שיש אי אלו מבקרים ישראלים שמאמינים כי "מחזיק מעמד" הוא אחד מהאלבומים הישראלים היותר טובים שהוקלטו פה?

"לא, אני לא מקבל תגובות ואני צריך פידבק, לדעת שאני שפוי, שמישהו מקבל את זה, שאני לא עושה משהו שאין לו קשר לכלום. האמן הוא לא אמן בלי קהל. והקהל שאוהב אותי לא קונה אותי באלפים. יש דבר כזה שנקרא 'אובר קוואליפיי', מי צריך את הגיטריסט הכי טוב? הקהל צריך משהו עממי, זה מה שהולך. תמיד הייתי אקטואלי - באלבום ב'רחובות ההם' היה שיר בשם 'אל תלכי לבדך לרחובות ההם', שנכתב בהתחלה על רבין, אלא ששיניתי את זה לשם של בחורה, כי לא רציתי שזה ייתפס כהומוסקסואליות. ואז בדיוק רבין נורה ונרצח. זה היה שיר מחאה ששיקף את המצב. אולי יש לי בעיה, אולי אני נתפס כאליטיסט".

- חשבת שאתה הולך להיות שלמה ארצי?

"לא שלמה ארצי, אבל רציתי שזה ימכור, לקבל הפקה, תנאים, אבל אני מצליח להתפרנס. רציתי שהחומרים שיוצאים מתוך העולם שלי יהיו הנושא, שאנשים היו בעולם שלי כמו שהם בעולם של שלמה ארצי. הוא שר 'אני הולך ברחוב צועק ווואו', הקהל אוהב את זה, אבל אני רוצה למכור את הדיסקים שלי בקונטקסט שלי".

- באופן שדי מזכיר את הבלוזיסטים הקלאסיים, אתה מתאר עולם לא קל ב"מחזיק מעמד", ממש זורק לקהל את האמת בפרצוף.

"לא ינקתי דבש, די אכלתי חרא במשך התקופות, אז אני משקף את זה. העולם הוא לא גיהינום, אם כי אני חושב ככה לפעמים. לאנשים אין כסף, עסקים נסגרים, אין להם איך לגמור את החודש. אני מרגיש את עצמי כמעביר מסר. אני לא סתם כותב שירים. אבל אולי זו טעות שלי שאני מתעקש להיאחז בעמדה הזו".

- אתה רוצה שכוורת תתאחד?

"אני בעד שכוורת תופיע. הגשש הופיעו שלושים שנה. אפשר גם להוציא תקליטים חדשים, כולם שם כותבים. יכולנו להמשיך, אבל כל אחד משך לכיוון אחר. אבל דני, ואולי בצדק, לא רוצה שנהפוך ל'ספיינאל טאפ'. בעבר לא ניגנתי בשביל הכסף, לא היה לי אכפת ממנו, אבל במשך השנים הבנתי שלכסף יש משמעות. נולד לי בן, הבנתי שאני צריך לדאוג לו. לבד אתה יכול להיות זרוק. אבל, לך תדע, אתה יכול ללכת ברחוב ואיזה חרא ידרוס אותך, אתה פה בעירבון מוגבל".

- איך הבריאות?

"חיים. מקסימום מתים. המוות לא מפחיד אותי. החיים כן. אני מטפל בבעיות הבריאות שלי, באופן כללי אני על הרגליים".

- איך עברת את השנה האחרונה?

"מבאסת לאללה, מבאסת. מישהו יכול לבוא ולהתפוצץ פה בקפה. אבל אני יכול להגיד משהו?"

- בטח.

"הרגע שהכי ריגש אותי השנה היה הגול שהפועל תל-אביב הכניסו למילאן. האנדר-דוג מנצח ותמיד אני שמח שהאנדר-דוג מנצח. גם המונדיאל היה נחמד, אבל בלי הולנד מונדיאל זה לא מונדיאל, היה ברור שברזיל תנצח".