הולך על המים

כשרפי איפרגן הגיע לאילת מאשקלון לפני חמש שנים, היו המחלקות של מקורות מפוזרות בכל העיר. היום נמצאים כולם תחת קורת גג אחד במתקן הסבחה, אחד המתקנים היפים ביותר באזור אילת. במקביל קידם איפרגן את שיתוף הפעולה עם הקהילה המקומית. "כשהגעתי לאילת, נוכחתי לדעת שתושבי העיר לא כל כך מכירים את כל נושא אספקת המים", הוא מסביר. "פתחנו את המתקן למבקרים ובעיקר לתלמידי בתי הספר, אבל גם לקבוצות מקצועיות, לחיילים ולגימלאים".
אחד השיאים של אותו שיתוף הפעולה היה פרוייקט המים של בית הספר צאלים מלפני שנה. כל כיתות בית הספר למדו על המים, ביקרו באתר מספר פעמים ואף הפיקו אירוע מרגש לסיכום השנה. "חשוב לנו שתושבי העיר יידעו שהם היחידים בארץ שכל המים שהם מקבלים הם מים מותפלים ושדווקא פה, בעיר המדברית, אין מצב של מחסור במים", אומר איפרגן.
אז מותר לפתוח ברזים בלי חשבון?
"ממש לא".
איפרגן, מנהל יחידת אספקת מים ערבה, והאיש שהיה אחראי במשך חמש השנים האחרונות למים שאנחנו שותים, עבר לצפון. הוא עובר לנהל את יחידת מקורות בחבל הירדן ובעצם יהיה אחראי על המוביל הארצי, שמספק מים מהצפון ועד למרכז הארץ. מדובר בקידום רציני ביותר, ולדעתם של עובדי מקורות, איפרגן קיבל אותו בזכות. מחליף אותו יוסי שמעיהו, מהנדס אספקת מים ערבה.
105 עובדים יש למקורות באילת ובערבה והם אחראים על אספקת המים מאילת ועד למושב עידן, כולל ישובי בקעת קטורה וכל בסיסי צה"ל. בסך הכל מדובר על כ-65 אלף צרכנים לא כולל תיירים. בנוסף, מתחזקים עובדי מקורות את רשת המים העירונית.
מה בעצם עושים במקורות ערבה?
"למקורות יש כמאה קידוחים באזור אילת ובערבה, ביניהם קידוח אחד שממש נמצא בתוך העיר. חלק מהמים בכלל לא מגיעים לאתר הסבחה, אלא ישירות מהקידוחים לישובי הערבה. שם הם משמשים להשקיית גידולים חקלאיים או מותפלים לשימוש הביתי. שאר המים עוברים באתר הסבחה את תהליך ההתפלה ומשם מגיעים לברזים. אילת היא העיר היחידה בארץ שלא קשורה למוביל הארצי ומקבלת את כל אספקת המים שלה ממתקני התפלה".
מתקן ההתפלה בסבחה נחשב בין המתקדמים בעולם. הכל בו אוטומטי ומבוקר באמצעות מערכת מחשבים. "אנחנו עובדים חמישה ימים בשבוע ובשישי ושבת יש בקר כונן שמשגיח על כל המערכת. בנוסף, אנחנו אחראים לתחזוקת רשת המים העירונית והצלחנו בשנים האחרונות להוריד את פחת המים (אובדן המים מפיצוצי צנרת) מ-40 אחוז ל-13 אחוז. את זה עשינו בין היתר בעזרת עיריית אילת, לאחר שהחלפנו את הצנרת הישנה. יש במקורות גם פעילות עניפה של מחקר ופיתוח בשיתוף עם מוסדות מחקר אקדמיים וחברות בינלאומיות. הכל קורה כאן".
משבר המים בו מצוייה המדינה חמור. למה לשאוב מהכנרת כשאפשר להתפיל את כל המים שהישראלים שותים?
"עלות הפקת מים מותפלים יקרה בהרבה מהמים שנשאבים מהכינרת. זו הסיבה שלמרות שטכנית ניתן לפתור את כל בעיית המים בישראל באמצעות התפלת מי ים, אנחנו מחפשים פתרונות במקומות אחרים. גם המים המותפלים של אילת מסובסדים על-ידי המדינה, מתוך הבנה שאספקת מים זולה וסדירה חיונית להתפתחות העיר".
ומה יקרה אם מחר תהיה, חס וחלילה, רעידת אדמה וכל הצינורות והמתקנים יילכו פייפן?
"לפני שנתיים הוקם מאגר אילת. המאגר, שנמצא באזור התעשייה שחורת, מכיל כמות של 200 אלף קוב של מים מותפלים, נקיים ומוכנים לשתייה. כיום עוברים כל המים המותפלים מאתר הסבחה למאגר אילת ומשם בצינורות לבתי התושבים. המאגר מחופה בכיסוי צף ששומר על איכות המים. הציפוי מתוח ומכסה את כל שטח המאגר, כך שניתן ללכת עליו ולהרגיש כמו ישו 'שהלך על המים'. מאגר אילת הוא המאגר המחופה הכי גדול בארץ, וגודלו כמגרש כדורגל. מדי פעם נכנסים אליו צוללים או רובוטים כדי לבדוק את איכות המים. מאז שהוקם, ניקו אותו פעמיים, לאחר שרוקנו בהדרגה את כולו, ואז התברר שאין כל כך מה לנקות, מאחר והמאגר מכוסה כולו ולא חשוף לשמש, לא מתפתחים בו אורגניזם. המאגר יכול לספק מים בשעת חירום לתושבי אילת והערבה במשך חמישה ימים. לשם השוואה, מאגר החירום של תל אביב יכול לספק מים ל-12 שעות בלבד".
תתגעגע?
"ברור שכן. קודם כל לעובדים של מקורות. מדובר באנשים מאוד איכותיים ואיכפתיים. וגם לסביבה - לאזור המיוחד הזה של הערבה ואילת שאין דומה לו ואין שני לו".
ולמים?
"ברור. המים פה באיכות יוצאת מהכלל. טעימים ונקיים ונחשבים בין המים הטובים בארץ. הם מאוזנים מבחינת המלחים (מינרלים) ומי שקונה מים מינרלים באילת, אז יש לו כנראה יותר מדי כסף".