ג'קסון על בטוח

ג'ושוע ג'קסון (פייסי ב"דוסון קריק") הוא לא הליהוק המובן מאליו לסרט כמו "הדברים הבטוחים". במיוחד לא לתפקיד של נער בתרדמת, שצריך להעביר בפלאשבקים ספורים חיים שלמים לצופים התוהים. בכלל, עד הסרט הזה סביר להניח שהקרדיט שלו לא היה מתחבר לכם בקלות עם זה של גלן קלוז. אבל אז הגיעה התסריטאית-במאית רוז טרוש, ששאפה לעשות מעין "אמריקן ביוטי", רק קצת יותר עדכני וקצת פחות מפוקס במשפחה אחת, והוכיחה שאפשר למצוא כישרון גם בסידרות נעורים. תכף יגידו לנו שיש שחקנים טובים גם באופרות סבון - ובכלל נזדעזע.

"הדברים הבטוחים" (THE SAFETY OF OBJECTS במקור) הוא סרט מסקרן, שמשאיר את הצופה תוהה ומבולבל. למרות רגעי הצחוק הלא מעטים בו, נראה שהכוונה היא להשתמש בהם כדי להקל על הצופה להיכנס לעולם המוזר של ארבע המשפחות שעומדות במרכז הסרט, כולן שכנות, בכולן ילדים בגילים שונים ובכולם כמעט נוגעת הטראומה שהפכה את פול גולד ממוסיקאי צעיר ומלא חיים לצמח המרותק למיטתו.

התפקיד של ג'קסון הוא לא מהסוג שגונב הצגה, ולמרות זאת הוא בולט על המסך, אולי בגלל שקלוז נראית טבעית לחלוטין בפרצוף מעונה, אבל מפייסי וויטר אתם מצפים שיקום כל רגע מהמיטה ויכריז על תחרות שחייה לילית בבריכה של השכנים. עבור השחקן, אם אתם שואלים, הסרט היה חוויה שלא היה מוותר עליה בחיים. "כשהחלטתי לעשות את הסרט, היה לי ברור שכולם יבחנו אותי בשבע עיניים", הוא אומר. "אחרי הכל, לא קל לשחקן להיות מוקף בשחקנים כגלן קלוז ודרמוט מולרוני, שכבר הוכיחו את עצמם אין ספור פעמים, וזכו בהמון פרסים יוקרתיים. הייתי הילד מהסידרה ההיא על הנערים שמדברים יותר מדי, וגם אם אף אחד לא אמר לי כלום בהתחלה - ידעתי שיהיה לי יותר קשה מלכל שחקן חדש אחר באותה סיטואציה".

אתה מרגיש שלמדת משהו?

"אני לא יודע בדיוק אם למדתי. זה לא שהגעתי ישר מבית ספר למשחק ללא שום ניסיון. אני משחק כבר כמה שנים בסידרה קבועה, עשיתי כמה סרטים, אני מול המצלמה מאז שהייתי ילד. חשבתי - וצדקתי - שזה יהיה אתגר גדול, ובסך הכל אני מרוצה מהתוצאה. אני חושב שזה סרט טוב, גם אם אני אומר את זה בעצמי, ואני גאה להיות חלק ממנו".

יותר או פחות מ"מועדון הגולגלות"?

(צוחק) "אה. אני לא בדיוק יכול להשוות. דווקא 'מועדון הגולגלות' הוא ציון דרך עבורי, כי זה הסרט הראשון שבו שיחקתי מבוגר, או דמות שקרובה לזה, ומשם הכל השתנה. אבל אני חושב ששחקן טוב יבלוט בכל מסגרת שהוא נמצא בה. עובדה, לא מעט שחקנים טובים יצאו מסרטים גרועים ועדיין הבחינו בכשרונם".

זה מסוג התפקידים שקראת וישר רצית?

"האמת, כן. בעיקר בגלל העובדה שזה יכול לקרות לכל אחד. תאונת דרכים, בעיקר כזאת שמעורב בה אלכוהול, היא משהו שיותר מדי אנשים קרובים אליו יום יום ואפילו לא יודעים שניצלו ממנו. זה בהחלט משהו שיכול לקרות לפייסי, למשל, אם הוא לא ייזהר לילה אחד".

מה הקטע האהוב עליך בסרט?

"יש קטע שאמא של פול, שגלן משחקת אותה, מספרת למישהו שבליל התאונה של פול היא היתה בבית החולים והרופאים אמרו לה שיש סיכוי שהוא לא ישרוד. למרות שלא היתה אשה מאמינה, היא נכנסה לכנסייה בבית החולים, התפללה לאלוהים ורק ביקשה שפול יחיה. אחרי שהיא מספרת את זה, היא אומרת שבפעם הבאה שאתה נמצא במצב של תפילה לאלוהים, צריך להיות מאוד מפורטים, כי יש לו חוש הומור מעוות. לכאורה, הוא נתן לה מה שהיא רצתה, אבל בעצם הוא רק הביא עוד סבל לעולם. צפיתי בסרט כמה וכמה פעמים, והקטע הזה מרגש אותי בכל פעם מחדש".