שני סיפורים מהחיים

חתן כלבבי

ראיתי אותו לראשונה בבית קפה אופנתי ביהודה המכבי. מהשולחן אליו הסב עם שלושה ידידים עלתה המולה של שיחה אינטיליגנטית. למרות שחברתי לא הפסיקה לקטר על החבר שנטש אותה, כריתי אוזני כאפרכסת לדברי המשוחחים בשולחן הסמוך. השיח העברה מנושא לנושא בקלילות – מבורסה והשקעות, דרך גזר דין מחמיר שגזר בית המשפט העליון על אב שאנס את בתו, ועד לפוליטיקה. לא היה ספק כי ראש המדברים היה הבחור שישב בפינת השולחן, וששיגר לעברי מדי פעם חיוך מרומז. דבריו היו דברי טעם שהעידו על תבונה רבה, והיה ניכר שחבריו רוחשים לו כבוד בשל אישיותו הכריזמטית והידע הרב שהפגין בנונשלאנטיות.

סימנתי אותו כמטרה. יכולתי בנקל לשגר לו חיוך מזמין, מלווה בתנועת יד מרומזת, אבל אני עדיין מאמינה בעקרונות החיזור הישנים והטובים. תני לגבר להתחיל, השאירי לו את היוזמה.

אני בת 33 ונראית צעירה בחמש שנים. יש לי פנים נאות, שיער אדמוני, גוף די מלא, לבושה בקפידה בסיגנון ספורט-אלגנט. כשאני חולפת ברחוב, הגברים מסובבים את הראש אחרי. ראשי הנישא בגאווה, מחלפות שערי האדומות, הליכתי הזקופה – שאחד מידידי כינה אותה "הליכה מלכותית" – כל אלה מושכים את הגברים אלי כפרפרים לאור.

כמה דקות אחרי חצות נפרדתי מחברתי ומהדיונים הבלתי פוסקים אודות הגברים התל-אביביים הבוגדניים, והלכתי בצעד בוטח למכוניתי, כששמעתי מאחורי פסיעות מדודות וקצובות. הסבתי את ראשי וראיתיו. הוא חייך אלי בשיניו הצחורות, חיוך טוב-לב. "רציתי להכירך", אמר ישירות והושיט לי יד. לחיצת ידו היתה איתנה, גברית ונעימה. בכמה מילים הציג את עצמו, נוקב בשמו ובשם משפחתו. הצגתי גם את עצמי.

"במה את עוסקת?"

"מזכירה. ואתה?"

"סחר בינלאומי. למדתי משפטים ועשיתי סטאז', קיבלתי רישיון אבל החלטתי לעבור לעסקים".

"למה?"

"תראי מה קורה בשוק עורכי-הדין. כל שנה מסיימים אלפים והשוק מוצף".

"ובעסקים?"

"השבח לאל".

הוא נראה נפלא. כבן 40, גבוה, זקוף, רזה. אני שונאת גברים בעלי כרס. לבש מקטורן בהיר אופנתי, חולצת תכלת אלגנטית ועניבה, שעליה מעויינים שחורים מוקפי זהב. שיער ארוך שזור חוטי כסף, רקות מכסיפות ומשקפיים במסגרת אופנתית. יאפי תל-אביבי. ביקש את מספר הטלפון שלי, ונתתי לו אותו. "מחר אתקשר", הבטיח. כמו ילדה קטנה, החולמת על הנסיך עם הסוס הלבן, חשבתי עליו עד שנרדמתי.

למחרת התקשר והזמין אותי לארוחת ערב. מאוחר יותר שתינו כמה דרינקים והוא ליווה אותי לדירתי וביקש להיכנס. כמובן שהזמנתי אותו. ישב בסלון, שתה קפה, ובאופן טבעי הגענו למיטה.

התחלנו להיפגש בתכיפות, כשלוש פעמים בשבוע. לאחר כחודש, סיפרתי עליו לאבא, שהוא עורך-דין ותיק. "אני יוצאת עם איש עסקים, רווק, נאה ותרבותי, עורך-דין שפנה לעסקים".

אבא שמח לשמוע. "אם תתחתני איתו, אולי ירצה להצטרף למשרדי", אמר. אבא תמיד חלם שאני, או לפחות בעלי יצטרף למשרדו. הוא רצה לשמוע פרטים נוספים, וכשסיפרתי לו כל מה שידעתי, אמר בארשת פנים נוגה: "חבל שאמא לא תזכה להיות בחתונתך".

"אבא, אל תמהר", אמרתי לו, "רק עכשיו הכרנו, ואנחנו חברים". אבא חייך חיוך ידעני ולא הגיב.

חצי שנה נמשך הרומן, שנראה רציני ובעל סיכויים לעתיד. לפני שבועיים הייתי בבית משפט השלום. הלכתי להגיש כתב הגנה שכתבתי בכתב-יד למזכירות בית המשפט לתביעות קטנות. שכן תבע אותי, בטענה שמכוניתי גרמה לשריטה בדופן הימני של מכוניתו. "התביעה נטרנטית ומשוללת יסוד", כתבתי. "הוא פגע במכוניתי בנהיגה רשלנית, כשיצא מהחניון". בת של עורך-דין או לא?

נכנסתי למעלית ולחצתי בטעות על כפתור הקומה השלישית. כשיצאתי, הבחנתי לפתע בו. הוא ולא אחר. נכנס לאולם משפטים, ולידו גבר צעיר לבוש חליפה כהה ועניבה שחורה, שנראה כעורך-דין. מיהרתי למזכירות, הגשתי את כתב ההגנה ונחפזתי לאולם המשפטים בשימחה, לפגוש את אהוב ליבי. הוא עמד סמוך לספסל הנאשמים.

השופטת הקריאה לו בקפידה את כתב האישום, ואני הזדעזעתי לשמע הדברים: "בתאריכים האמורים החזיק הנאשם בדירה ברחוב וייצמן בתל-אביב, בה ניהל בית-בושת. הנאשם העסיק בדירה שלוש נשים, שנתנו שירותי מין ללקוחות תמורת אתנן. הנאשם קיבל מהנשים שעבדו במקום כספים, בידיעה כי מקורם מעבודתן בזנות. הוראות החיקוק: החזקת מקום לשם זנות וסרסרות למעשי זנות".

ואז הבנתי את "בקיאותו" במשפטים. הוא למד אותם על בשרו.

(פורסם לראשונה בגיליון "לאשה" מתאריך 12.2.96)

חתונה ובית

אצלנו בבית, כשדיברו על בחורה צעירה, תמיד הוסיפו שתי מילים: חתונה ובית. סבתא ריימונד הייתה אומרת כך, אמא הייתה חוזרת על זה, וגם אני, כבר בגיל עשר, הבנתי שזה "החלום הישראלי" של בחורה מצליחה.

אבא שלי, שכולנו עושים לו כבוד, לא סובל ת'התנהגות של "הצפוניות". תמיד כשהיה מספר לנו על הובלות שעשה לבתים בבבלי, בלמד או בהרצליה פיתוח, היה מסכם: "כל הצפוניות מזדיינות ושרמוטות. אשכרה שרמוטות! יש שרמוטות של כסף, ויש אפילו שרמוטות בלי כסף. למה אצל האשכנזיות הצפוניות, זה זורם בדם".

אצלנו במשפחה תשעה ילדים, ויש כבוד, יש צניעות, יש מסורת. אפילו הילדים שמעשנים, לא מעזים להדליק סיגריה ליד אבא בשבת, בשביל הכבוד. אני, למשל, שורפת קופסה "טיים" ביום, אבא כשאבא בסביבה, אני לא יוציא סיגריה, אפילו ביום חול, למה זה כבוד.

אבא אומר, שכל הבנקים גנבים. גונבים מהקליינטים ת'כסף. הוא לא מאמין בקומבינות שלהם. אז את הכסף שהוא מרוויח הוא שם לאמא ביד, והיא שמה אותו בקופסת פח ישנה של קוואקר, שעוד סבתא ריימונד הייתה אוספת בה ת'כסף כשאמא הייתה קטנה.

הכי הכי היה אבא שומר עלינו, הבנות. "שיהיה לכן כבוד", היה אומר, ואנחנו ידענו שכבוד, זה לא להרשות לבנים לנגוע לנו בגוף, להתחתן בתולות. אז כשקיבלתי צו גיוס הלכתי לבית משפט ועשיתי הצהרה בשבועה שאני דתייה, ולא גייסו אותי, למה אבא אמר: "בצבא כל הבנות מתקלקלות".

בתור דרומית מבית טוב, ידעתי שצריך להתחתן, ושצריך להגיע לבית, כמובן עם משכנתא.

בגיל 19 הכרתי את אדי. התחלתי לצאת אתו לכל מיני פאבים ומועדונים, אבל שלושה חודשים לא נתתי לו לנגוע בחזה שלי. אדי היה דלוק עלי. כל הזמן היה אומר: "כפרה, נשמה שלי, מת עלייך, מת על הצורה שלך, מת על החזה שלך, מת על הטוסיק הקטן שלך". היה אומר לי שאני נראית עשר, פגזית. כשהיינו יוצאים, או כשהיינו יושבים בבית של אחיו, עושים בייביסיטר לילדה שלו, היה אדי מספר לי איך יעשה מכה טובה, ירים הרבה כסף ויהיה עשיר. ואז, אחרי שיעשה כסף ויקנה בית, יתחתן איתי.

בינתיים, בשקט, התחלתי לשכב אתו, בלי שאף אחד יידע, אפילו לא מירב אחותי, כי אם זה היה מגיע לאבא, היה הורג אותי במכות. אדי התחיל בעסקים, פתח משרד תיווך ושליחויות, וקנה אוטו בליסינג. אני חתמתי לו ערבות, למה הייתי בטוחה שהוא יהיה בעלי.

אחרי שנה העסקים נפלו, המשרד נסגר, היו חובות ואדי מכר את האוטו, שהיה משועבד. מחברת הליסינג רצו להגיש תלונה למשטרה נגד אדי, למה שמכר אוטו משועבד. הוא בא אלי וממש התחנן שאציל אותו, ואשלם ת'כסף לליסינג. הלכתי לשם ואמרתי שאני הערבה של אדי. הם דרשו ת'כסף במקום, ואם לא, יגישו תלונה למשטרה על אדי, ואז היו עוצרים אותי.

באתי לאמא ואמרתי: "כפרה, תצילי אותי, תני לי 50 אלף שקל". היא אמרה: "מאיפה אני אקח?" אמרתי: "מקופסת הקוואקר שהייתה של סבתא ריימונד". אמא שיקשקה כל כך, שאפילו שהיא 120 קילו שמעו ת'עצמות שלה. "אם אבא שלך יידע שאני נגעתי בכסף, הוא יהרוג אותי במכות", אמרה לי, אז אמרתי לה: "תביאי ת'כסף ומהר אחזיר לך אותו". כששאלה מאיפה אשיג, אמרתי: "מהעסקים של אדי".

אדי, היה לו חבר שהיה לו משרד של נערות ליווי. החבר הציע לי לעבוד קצת אצלו. לא הרבה. שנה-שנתיים. אחרי שאני יעשה בוכטה טובה ואיישר ת'גב, אפסיק ת'עבודה הזאת. שאלתי את אדי אם יאהב אותי אחר-כך, והוא אמר: "אני אוהב אותך יותר, למה את לא נותנת לקליינט כלום, רק שירות, וזה כמו רופאה, או ספרית, ובתור בחורה שלי, ואשתי בעתיד, לי את נותנת גם ת'גוף וגם ת'נשמה".

אז בגלל החוב לקופסת הקוואקר של סבתא ריימונד, הייתי צריכה לעשות מהר כסף.

התחלתי לעבוד במשרד ליווי, והבוס היה שולח אותי לכל מיני קליינטים טובים, בדרך כלל לבתי מלון, למה רוב הקליינטים נשואים ועושים הפסקת צהרים במלון.

תוך כמה חודשים שילמתי בשקט-בשקט את החוב לקופסת הקוואקר של סבתא ריימונד, ואבא המשיך לחשוב שהבת שלו בתולה. יעני, עוד לא התנשקה עם גבר. למה אם היה יודע שאני מתנשקת עם גבר, היה הורג את שנינו במכות, למה זה לא לכבוד של המשפחה שלנו.

בינתיים אדי התרגל שאני עושה כסף מהר ונותנת לו לבקש ממני כסף על כל דבר. כל שבוע הייתי מקפיצה לו כמה אלפיות. אז יום אחד בצהריים הייתי עם קליינט במלון. פתאום צלצל הפלאפון. ידעתי שזה מהמשרד, למה לקליינטים אין את מספר הפלאפון שלי. יעני חסוי בשבילם. זה היה אדי. היה צריך אותי דחוף. אמרתי לו שאני באמצע העבודה, גומרת עוד חצי שעה. אמר שניפגש בבית קפה. איך שהוא בא, ראיתי שזה לא כמו אדי תמיד. הפנים שלו הזיעו, והעיניים הסתובבו ככה בחורים. אמרתי לו: "מה קרה?". אמר: "אני בקריז. נפלתי לסם, רק תצילי אותי". ואז ביקש: "תקפיצי לי אלפייה", ונתתי לו. וככה התחיל לבזבז את כל הכסף שאני עושה על סמים. הוא מבזבז ואני עובדת, למה כל הקליינטים רוצים את נטלי – זה השם שקיבלתי לעבודה במשרד הליווי – למה שאני יפה, רזה, קטנה, בלונדינית, עם חזה קטן ומוצק וטוסיק הכי חמוד שיש, ופנים של מלאך. ואז שמעתי מחברה לעבודה, שאדי התחיל לקחת כסף מעוד בחורה, וגם לה הבטיח חתונה ובית.

בפעם האחרונה שפגשתי את אדי, הייתי במונית. פתאום עמדה לידנו מונית, ואדי היה שם, ואמר: "תבואי אלי למונית שלי". ירדתי ועברתי למונית שלו, ונסענו לדירה שהיה גר שם. נכנסו וראיתי שהכל מלוכלך והמצעים מסריחים, ובמקרר יש רק תפוז ועגבניות רקובות. אז אדי ביקש ממני עוד כסף, "רק שתי אלפיות".

אמרתי לו: "תתחפף, יא מניאק! לא נותנת לך גרוש. גם נרקומן וגם בוגד. זה יותר מדי בשביל אחת כמוני, אז תלך לשנייה". אז הוא הרביץ לי, החטיף לי מכות ובוקסים בפנים, וצרח: "אני יעשה שקשוקה מהפנים היפות שלך. יעשה מהם סטייק, ככה שאנשים לא יסתכלו עלייך".

אז בסוף הכנסתי לו בעיטה בביצים, הצלחתי לפתוח ת'דלת ורצתי הרבה ברחובות, עד שהגעתי למונית, ונסעתי ישר למשטרה ברחוב הרכבת. וככה עם הפנים מפוצצות והרבה דם על הבגדים, הגשתי עליו תלונה. מסרתי עדות חמש דפים, על המכות שחטפתי, ועל זה שבגללו ירדתי לזנות ועבדתי ונתתי לו כסף.

עצרו אותו 48, והוא עלה לבית המשפט. התובע סיפר לשופט שאדי "עשה חבלות חמורות לבחורה, וחי על רווחיה של זונה". הוא קיבל 12 ימים, והפרקליטות הגישה נגדו כתב אישום ובקשה להעמדה לדין (מעצר עד תום ההליכים).

אז הוא טילפן אלי, ובקול בוכה נשבע לי שהוא אוהב אותי, ושאכניס לו למעצר כסף לקנטינה ובגדים, ואם אבטל את התלונה ואעשה שינוי עדות, הוא יתחתן איתי תיכף כשייצא. אז אמרתי לו: "יא מניאק, שתרקב בכלא. שתסריח כשהשיניים שלך יפלו מהסמים. אני יורקת עליך. אני יעבוד ויעשה ת'חיים שלי, ויהיה לי בית. גם לך יהיה בית. יהיה לך בית-סוהר".

(פורסם לראשונה בגיליון "לאשה" מתאריך 13.5.96)

בגיליון השבוע הבא יפרסם השבועון "לאשה" את ארבעת ה"סיפורים מהחיים" האחרונים שכתב עו"ד צבי לידסקי, שטרם פורסמו עד כה.