שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    הבנקים: חכמים על חלשים
    נראה שלו היינו בוחרים אדם מקרי ברחוב הוא היה מצליח יותר מהבנקים בשנים האחרונות: הם לא חזו את המשברים בענפי הנדל"ן, ההיי-טק והתקשורת, וגם השתוללו והלוו סכומים אדירים בריביות מגוחכות תמורת בטחונות קלושים וללא בדיקה אמיתית; התוצאה: חובות עצומים שעתידם לא ברור; אז מי ישלם את המחיר - אנחנו, אלא מי? בעלי חשבונות העו"ש והעסקים הקטנים; עלינו, הבנקים חכמים גדולים
    איפה טעיתם? כולם חברים מי ישלם? חמשת הגדולים 

    פרשת קריסתה המתוקשרת של קבוצת העסקים פלד-גבעוני בראשותו של רפי פלד - לשעבר מפכ"ל המשטרה, מנכ"ל חברת החשמל ומנכ"ל משרד ראש הממשלה - שנותרה עם חובות של כ-900 מיליון שקל לבנקים, העלתה למודעות ביתר שאת תופעה שהולכת ומתבררת בחודשים האחרונים: הבנקים בישראל נכשלו בחיזוי כל המשברים שעברו על ענפי המשק השונים. יתרה מזה, בשנים האחרונות השתוללו הבנקים בישראל במתן אשראי לעיסקאות גדולות במשק, בלי לנקוט אמצעי זהירות מספיקים, ועכשיו הם מוצאים עצמם עם חובות-ענק בעייתיים, שספק אם יוכלו לגבות אותם. את הדייסה הדביקה הזאת של אשראי בעייתי ללווים גדולים, שבישלו הבנקים, ניאלץ כולנו לבלוע בכפיות קטנות.
    בשנים האחרונות מימנו הבנקים כל מה שזז. מצב המשק הלך מדחי אל דחי, אבל זה לא הפריע לראשי הבנקים להגדיל את האשראי שנתנו למגזר העסקי בקצב מדהים של כ-10% לשנה. במערכת הבנקאית התנהלה תחרות עצומה על מימון עיסקאות גדולות. הלוואות ניתנו כמעט בחינם, במרווחים גבוהים רק מעט מעל לאפס, עד כדי כך שבנקים זרים, שהחלו לפעול בישראל, לא היו מוכנים לקחת חלק בהן.
    עכשיו, הם שוברים את הראש (אבל אל חשש, יש להם פתרון).

    28 מיליארד שקל לעיסקאות רכישת שליטה

    מאז 97' נתנו הבנקים כ-28 מיליארד שקל לעיסקאות ממונפות לרכישת שליטה בחברות. חלק גדול מהכסף ניתן בהלוואות נון ריקורס (ללא זכות חזרה), שהבטחונות היחידים הם המניות הנרכשות בעיסקה.
    מדובר בעיסקאות מסוכנות מאוד מבחינת הבנקים וטובות מאוד ללקוחות: אם העסק מצליח, בעלי החברה ירוויחו, אם הוא יפסיד - הבנק יישא בהפסד. רק בשנה שעברה, שנת 2001, נתנו הבנקים 4.5 מיליארד שקל לרכישות במגזר העסקי, כאשר כבר היה ברור כי המשק שרוי במיתון עמוק, וכי הלוואות נון ריקורס הן בעייתיות.
    מעבר למקרים הבולטים, יש אלפי עסקים גדולים שחייבים כסף לבנקים וספק אם יחזירו אותם, או את כולם. התוצאה היא עלייה מתמשכת בהפרשות לחובות מסופקים שרושמים הבנקים: ב-99' הסתכמו ההפרשות של חמש הקבוצות הבנקאיות הגדולות במשק ב-2.095 מיליארד שקל, ב-2000 הם הגיעו ל-2.345 מיליארד שקל, וב-2001 ל-4.355 מיליארד שקל.
    נכון להיום, אין סכנה ליציבותם של הבנקים, אבל הם צפויים לרשום עוד הרבה מאות מיליוני שקלים של הפרשות.

    איפה טעיתם?
    אחת הבעיות שהביאה למצב הנוכחי היא שבבנקים לא חזו את הקריסה הכלכלית במשק, שעבר בבת אחת מצמיחה גבוהה בשנת 2000 לצמיחה שלילית ב-2001. אבל עוד לפני הקריסה, הם לא צפו את הנפילה בענפי הנדל"ן, התקשורת וההיי-טק - שקלעה חברות רבות לקשיים.

    תקשורת, למשל. מאז נקלע הענף למשבר, ההכנסות למנוי בחברות צנחו, והערכות השווי של החברות קוצצו. מענף מבטיח, שכל איש עסקים רצה לקחת בו חלק במחירים גבוהים, הוא הפך לענף בעייתי. הבנקים העיקריים שמסובכים בו היום הם לאומי והבינלאומי, ונראה כי השקעות העתק שבוצעו בענף לא יחזירו את עצמן בשנים הקרובות.

    בנוסף, אומרת רונית גודמן, אנליסטית בנקים בחברת נשואה זנקס, התחרות בין הבנקים הובילה למדיניות אשראי פחות שמרנית מהנהוג, כמו מתן הלוואות נון ריקורס, בהן הסיכון נופל על הבנק.

    הסתמכות על מניות במתן אשראי שקולה למתן אשראי לרכישת קרקע לא מפותחת במקום טוב, אומר בנקאי בכיר. מגרש כזה לא יוצר שום תזרים מזומנים אם לא יפתחו אותו. בנק שנותן אשראי צריך להגביל את מקבל האשראי כך שהנכס המשועבד ישמור על ערכו. צריך לתת אשראי תחת תנאים שימנעו מהלווה להשאיר קופה ריקה.

    גודמן אומרת שלא כל הבנקים נהגו בצורה דומה. בעוד שהבינלאומי מתח עצמו מעבר לחלקו במערכת, בנק המזרחי, למשל, שמר על מדיניות שמרנית ולא נגרר למרוץ.

    הבנקים לא שונים בהרבה מעדר, אומר בנקאי בכיר, "כמו שציבור המשקיעים הפרטיים נוהר פעם לקרנות נאמנות המשקיעות באגרות חוב, פעם לקרנות שקליות ופעם לקרנות מט"ח, וכמובן שלכל מקום בזמן הלא מתאים, כך בנקאים הלכו לפי האופנה. לפעמים עם ספקות, אך הפחד הכי חזק היה שהבנק שלהם יישאר מאחור והבנקים האחרים יצליחו, מה שגרם להם לקבל החלטות אשראי כאלה".

    בין היתר, לא לקחו הבנקים מרווח ביטחון סביר על האשראי שנתנו. המרווח (ההפרש בין המחיר שמשלם הבנק בגיוס הכסף לבין המחיר שמשלם לו הלווה על האשראי) עמד על 0.5% בלבד, לעומת מרווח של כ-2% הנהוג בעולם. "זה מרווח בלתי מתקבל על הדעת", אומר בכיר באחד הבנקים הגדולים. המחשה לתנאים האבסורדיים שנתנו הבנקים: גד זאבי, שחרג מהתחייבויותיו בהסכם ההלוואה בעיסקת בזק, מחויב לשלם על חובותיו בתקופת החריגה ריבית של לייבור פלוס 3% לשנה בלבד - כמו הריבית שאותה משלמים לווים חדשים וטובים, בתנאים רגילים.

    בנק ישראל פרסם אמנם כבר לפני מספר שנים, תחת המפקח הקודם, זאב אבלס, הנחיות שהגבילו מתן אשראי לעיסקאות רכישה, אבל בבנקים רואים בהן הנחיות טכניות בלבד.

    חזור למעלה
    כולם חברים
    בעיה נוספת שעבדה לרעת הבנקים בתקופת חגיגות האשראי הגדולות היא החיכוך המופרז שיש לבנקאים עם הצמרת העסקית בישראל. במשק קטן, שבו האלפיון העליון מתגורר באותו כפר, לקשרים החברתיים יש משקל עצום. הקשר בין בנקאים לאנשי עסקים אינו מסתיים במשרדי הבנקים. מדי שנה מתקיימים אירועים כלכליים שונים בהם נוטלים חלק אנשי עסקים, הצמרת הבנקאית, חברי כנסת ואנשי ציבור. אפשר לראות בנקאים בכירים בימי הולדת, חגיגות ברביקיו ושאר מסיבות שעורכים אנשי עסקים.

    יולי עופר, למשל, הזמין את ראשי הקהילה העסקית והבנקאית לחנוכת מרכזי קניות שלו באירופה. רמי אונגר, מבעלי סוכנות טלקאר ובעל חברת אוניות, הזמין את הצמרת העסקית להשקת אוניה חדשה בפולין.

    יוסי מימן עורך אחת לשנה בביתו בהרצליה פיתוח מסיבת יום העצמאות, בהשתתפות חברי כנסת, אנשי ביטוח, בנקאים ואנשי עסקים. עו"ד חנינא ברנדס עורך בערב יום העצמאות בופה מפואר בביתו במרכז גולדה בתל-אביב לקהילה העסקית, ראשי בנקים ואנשי היי-טק. וכן הלאה.

    גם שר האוצר, סילבן שלום, ערך באחרונה פגישות עם הצמרת העסקית והבנקאית בביתו, ובעבר פורסם כי שלמה פיוטרקובסקי, כיום יו"ר הבנק הבינלאומי, שהיה חבר קרוב של איש העסקים גד זאבי, בילה עימו באירועים חברתיים ואף חלק עמו תחביב משותף - רכיבה על סוסים.

    בנקאי בכיר אומר: "זו מדינה קטנה, וכולם קשורים אחד בשני בכל התחומים. יש קבוצה של אנשים, שמתחככים בהם בכל מקום שאליו הולכים. האשראי לרפי פלד ולקבוצתו הוא דוגמה. וגם האשראי לגד זאבי. כאשר זאבי רצה בקיץ 2000 ללוות עוד כסף ממשקיעים מוסדיים, החברים בבנקים רצו אחריו וכמעט התחננו שייקח מהם עוד 80 מיליון דולר, בדיוק במחיר שרצה. מה, זאבי יגיד להם לא ויעליב אותם? בשביל זה יש חברים".

    בנקאי אחר מוסיף: את האשראי נתנו לרפי פלד החבר, כשהיו צריכים לתת לפלד איש העסקים, בקריטריונים המקובלים למתן אשראי. כל מי שקרא עיתונים בשנתיים האחרונות ראה שהקבוצה הזו עשתה עיסקאות נוספות לאלה שהבנק נתן לה אשראי עבורן, ועכשיו מתלוננים בבנקים שלא היתה להם התמונה המלאה.

    כנגד כל הביקורת, מנהל אשראי באחד הבנקים הגדולים מגן על מדיניות הבנקים: קל לבקר את הבנקאים בדיעבד, הוא אומר, אבל בנקים צריכים לתת אשראי, ואין בארץ מימון חוץ-בנקאי. מה, נשיב בשלילה ללקוח טוב ששרוי בתקופה קשה ובלי האשראי החדש ייחנק ויצטרך לסגור את העסק? אנחנו עובדים עם לקוחות עשרות שנים, ועומדים לצידם גם בתקופות קשות. מדובר במחזור עסקים במשק, ותגיע תקופה טובה. מי שלא עושה עסקים - לא טועה.

    חזור למעלה
    מי ישלם?
    את מחיר חגיגת האשראי של הבנקים משלמים כולם, חוץ מהעסקים הגדולים עצמם, שיודעים לדאוג לאינטרסים שלהם. משלמים את המחיר עסקים קטנים במשק, שנחנקים ומתקשים לקבל מהבנקים אשראי, אפילו בהיקף של 20 אלף שקל, וגם הלקוחות הפרטיים, שמשלמים עוד עמלות ומקבלים פחות הטבות.

    משקי הבית הם המגזר הרווחי ביותר בבנקים השונים, מפני שהתחרות במגזר זה נמוכה יותר. כ-66% מהכנסות הבנקים מגיעות משם. הסיבה: הבנקים גובים ריבית גבוהה יותר ממשקי בית מאשר מלקוחות עסקיים. ההפרש בין הריבית שמשלמים משקי הבית על אשראי מהבנק לבין הריבית שהם מקבלים על פיקדונות מהבנק מגיע לכ-7.5%, לעומת כ-3.8% בלבד במגזר העסקי. זו התודה של הבנקים למגזר שמביא להם את עיקר ההכנסות.

    השנה, בין היתר בעקבות חגיגת האשראי, ירשמו הבנקים רווחים נמוכים יותר מאשר ב-2001. כבר ב-2001, לפי הסקירה השנתית של בנק ישראל על המערכת הבנקאית, הצטמצם הרווח הנקי של חמש הקבוצות הבנקאיות הגדולות במשק באופן משמעותי, מ-3.9 מיליארד שקל ב-2000 ל-2.1 מיליארד שקל ב-2001.

    כיוון שהוצאות השכר של הבנקים מהוות כ-66% מהוצאותיהם, ועקב הסכמי עבודה קשיחים יכולתם לקצץ בהוצאות שכר נמוכה, הדרך הקלה לפצות על הירידה ברווחים היא להעלות עמלות ללקוחות הפרטיים, ולבטל הטבות והנחות שניתנו עד כה.

    כך, לבנקים לא היתה שום בושה להעלות החודש את מחיר העמלות הבנקאיות בכ-6%. חברות כרטיסי האשראי, שנמצאות בשליטתם, החזירו בחודשים האחרונים בדלת האחורית את דמי החבר שהן גובות, וכן החלו לגבות עמלה חודשית קבועה של כ-5.7 שקל, ועוד עמלה של כ-40 אגורות על כל עיסקת תשלומים.

    הבנקים גם קיצצו משמעותית בהנחות שהיו בעמלות על פתיחת תיק משכנתאות, העלו את הריביות ודמי הניהול בחשבונות לעסקים קטנים, וחלקם העלו עמלות בפעולות בניירות ערך. גם בנק ישראל קבע שהבנקים החיו עמלות רדומות רבות, כדי לגרד מקורות הכנסה נוספים.

    הציבור הרחב יפסיד פעם נוספת מחגיגת האשראי דרך ירידה בערך המניות של הבנקים ושל חברות כמו בזק, שהן, כמו מניות של חברות גדולות אחרות, אפיק השקעה מועדף על קופות הגמל המנהלות את כספי המשקיעים הפרטיים. בנוסף, עובדים בחברות רבות שיקרסו עלולים למצוא עצמם מובטלים, גם זה במידה מסוימת באשמת הבנקים, שלא שמו מחסומים לבעלי החברות שביצעו עיסקאות מטורפות.

    עוד מפסידים, וגם מרוויחים

    גם המדינה תפסיד מהפזרנות שנהגו הבנקים במתן אשראי, כי הבנקים ירוויחו פחות בשנים הבאות - וישלמו פחות מסים. שלא לדבר על הבנקים שבשליטת המדינה, שחייבים בדיבידנדים.

    ואפילו הבנקים קוצרים את זרעי הפורענות. אמנם משכורות ראשי הבנקים עדיין גרנדיוזיות, לא צריך להגזים, אבל הבונוסים נמוכים יותר, והבעלים מנועים ממשיכת דיבידנדים כי אין רווחים. גם הבונוס של העובדים נפגע.

    ומי ירוויח מהמצב? עורכי-דין ורואי-חשבון, שכן יותר ויותר חברות ינוהלו באמצעות מנהלים מיוחדים: את תבל כבר הזכרנו, וגם פויכטונגר תעשיות מקבוצת פלד-גבעוני ביקשה סיוע מעו"ד אילן שביט (המייצג גם את גד זאבי מול הבנקים). בנק לאומי, בעל היכולת הגבוהה ביותר להעניק אשראי כיום, יוכל לנצל את המצב לטובתו ולתת אשראי במשורה ובמחירים גבוהים. וזו גם הזדמנות טובה לבנקים הזרים, שיכולים להגביר את פעילותם במתן אשראי לחברות בארץ.

    חזור למעלה
    חמשת הגדולים
    חמשת העיסקאות הממונפות הגדולות של הבנים האחרונות: בנק הפועלים, גד זאבי, תבל, גילת, ואיך אפשר בלי רפי פלד

    הדנקנרים רוכשים את בנק הפועלים

    ניצני התופעה ניכרו בשנת 97', בעיסקה לרכישת גרעין השליטה של בנק הפועלים מהמדינה על-ידי קבוצת אריסון-דנקנר. בנק לאומי, המתחרה הוותיק של הפועלים, שמח להעניק אשראי נדיב של מעל מיליארד שקל למשפחת דנקנר למימון הרכישה. בקבוצת דנקנר השתמשו בשנים האחרונות בדיבידנדים הענקיים שחילק בנק הפועלים לבעלי המניות שלו לצורך תשלום הריבית על האשראי לבנק לאומי. אבל עכשיו, לאור התנגדות המפקח על הבנקים על רקע מצב הבנקים, יתקשה הבנק לחלק דיבידנד. לאומי ייאלץ כנראה להאריך לדנקנר את מועד תשלום הריבית.

    גד זאבי רוכש את בזק

    אשראי גדול נוסף שנתנו הבנקים בשנים האחרונות היה למימון רכישת 20% ממניות בזק על-ידי גד זאבי. בסוף שנת 99' נתנו הבנקים לזאבי כ-600 מיליון דולר לצורך הרכישה. זאבי אמור היה להחזיר את הריבית בסיום 2001. הוא לא עשה זאת. אחרי סחבת ארוכה מצידו והבנקים פנו לבית-המשפט בבקשה לכינוס נכסים ותפיסת מניות בזק שבידיו. עד שיסתיים העניין הדרך עוד ארוכה, וידם של זאבי ושל עורכי-דינו נטויה.

    בנוסף לאשראי לרכישת בזק, קיבלה קבוצת זאבי מהבנקים אשראי המוערך בכ-1.5 מיליארד שקל נוספים לצורך פעילותה. גם בגללו נדרשו הבנקים לבצע הפרשות כבדות לחובות מסופקים. סך כל ההפרשות בגין חובות קבוצת זאבי לבנקים מוערך היום בכמיליארד וחצי שקל.

    השאלות הקשות: מי אישר לזאבי הלוואה בהיקף כל-כך גדול כנגד בטחונות של מניות בלבד? מדוע המתינו הבנקים כל-כך הרבה חודשים לתשלום הריבית לפני שהחליטו לנקוט נגדו צעדים? מדוע תשלום הריבית נקבע לסוף התקופה? האם היה צריך לרוץ לתת לזאבי הלוואה שנייה של כ-80 מיליון דולר, בתנאים מועדפים על-פני אלה שהציעו לו בשוק ההון מחוץ לבנקים, בקיץ 2000? ולמה ניתן האשראי בחלקו הגדול במט"ח, עובדה שיוצרת חשיפה נוספת לבנקים?

    הבנק הבינלאומי הסתבך עם תבל

    למרות תקדים זאבי, עד לפני מספר חודשים קשה היה לדמיין שחברה מכובדת כמו דיסקונט השקעות, המחזיקה ב-48.5% ממניות חברת הכבלים תבל, תבקש למנות לחברה נאמן. אבל גם זה קרה. תבל נקלעה לקשיים ונותרה עם חובות של כ-2.6 מיליארד שקל לבנקים. רו"ח צבי יוכמן מונה לה כנאמן והוא מנסה עתה לגבש לה הסדר.

    הבנק הבינלאומי, המסובך ממילא עם אשראים בענף התקשורת, נתן גם לבעלת השליטה הנוספת בתבל, חברת הכבלים ההולנדית יו.פי.סי, המחזיקה ב-46.5% מהמניות, אשראי של כ-250 מיליון שקל, שעליה להחזירו עד ה-9 בנובמבר. כנגדו שעבדה החברה 23% ממניות תבל. יו.פי.סי עצמה היתה עד לפני שבוע בקשיים חמורים ועברה הסדר חובות, כך שהסיכוי שתזרים כסף נראה כרגע קלוש, והיא עשויה לתת לבינלאומי כביטחון עוד 23% ממניות תבל.

    גילת לווינים: הכישלון של סטארבנד

    חברה נוספת שבגללה ביצעו הבנקים הפרשות כבדות היא גילת, שהאשראי שהמערכת הבנקאית נתנה לה מוערך בכ-2 מיליארד שקל. בשבועות האחרונים מנסים הבנקים לגבש הסדר מימון מחודש לחובות החברה. הבנקים מסובכים מארבעה כיוונים: אשראי של כ-130 מיליון דולר שנתנו לגילת, אשראי בסכום דומה שנתנו לסטארבנד, מיזם של גילת בארה"ב שנקלע לצ'פטר 11 (בקשת הגנה מפני נושים), אשראי שניתן למשקיעים לרכישת אג"ח של גילת, והחזקת מניות או אג"ח של גילת על-ידי הבנקים בנוסטרו (עבור עצמם). גורם בנקאי בכיר העריך כי האשראי שניתן לגילת הוא חוב בסיכון גבוה.

    קבוצת פלד: מה מקור ההחזרים?

    המקרה הבולט האחרון, ואולי הקיצוני, המהיר והמביך מכולם מבחינת התנהלותו, הוא האשראי שניתן לקבוצת פלד-גבעוני, כ-900 מיליון שקל. מדובר באשראי שחלקו הגדול ניתן בשנת 2001. מצבו הירוד של המשק כבר היה ברור. למרות זאת, שמו של העומד בראש הקבוצה, רפי פלד, הילך קסם על הבנקים. וכך, למרות שידעו בבנקים שבקבוצת פלד-גבעוני מבצעת תעלולים פיננסיים למיניהם, בכל זאת נתנו לה אשראי בלתי מוגבל.

    האשראי לקבוצת פלד-גבעוני מלמד שבנקאים שכחו, כי במידה רבה צריך לבדוק מקורות החזר לאשראי, אומר בנקאי בכיר. כאשר נותנים אשראי למי שרוצה להשתלט על חברה, מקור ההחזר לא יכול להיות במניות. בבנקים לא בדקו מה יקרה אם ההשתלטות לא תצליח, ולפי דעתי לא בחנו את כל פרטי ההסכמים של הרכישה.

    חזור למעלה
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הבנקים. המרווח הפיננסי גדל
    צילום: אייל פישר
    גד זאבי. לקח הלוואות ענק
    צילום: אייל פישר
    רפי פלד. תרגילים פיננסים
    מומלצים