הייתי חתיך היסטרי

אחרי חמש שנים בהן התמקד בתיאטרון, חוזר אדם לסבב הופעות נוסטלגי והקלטות של חומרים מוזיקאליים חדשים לקראת אלבום. מופע הבכורה ייערך במועדון הבארבי בתל-אביב ביום חמישי הבא (22.8), ובו יארח הזמר בין היתר את יזהר אשדות, יזהר כהן ודני רובס.

בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים הזמר אדם היה הדבר הכי חם באזורנו. בשנת 1987 יצא שירו הראשון בעברית, "אין מוצא" שכתב עבורו יואב גינאי. השיר טיפס תוך זמן קצר לראש מצעדי הפזמונים והפך את אדם לשם שגור בכל בית בישראל. את האלבום הראשון, "סוד", כתבו לו במשותף אלונה קמחי ובעלה יזהר אשדות. האלבום, שכלל להיטים כמו "נוסע רחוק", "סוד" ו"אין מוצא", כמובן,יצא לחנויות בשנת 1987 ומכר מצוין. שנה אחר-כך יצא האלבום השני "מרחוק לרחוק", שכלל את השירים "היא רוקדת לבדה" של רחל שפירא וקורין אלאל, "שקיעה אחת" שביצע עם הזמרת תמנע בראור ו"מצטער" של שפירא, שנבחר כשיר השנה של רשת ג'. גם האלבום הזה מכר לא רע. אלבומו השלישי "חופשי", עובד והופק מוזיקאלית על-ידי מתי כספי ונכתב ברובו על-ידי כספי ואהוד מנור. הרעיון היה לגעת גם בקהל שהגיל הממוצע שלו עולה על 15. לאחר מכן אדם הוציא עוד שלושה אלבומים, ביניהם אלבום אוסף ועוד שניים שכללו גם שירים חדשים. עכשיו הוא חוזר עם סינגל חדש בביצוע רוק לשיר "אין מוצא", מופע רטרו, שירים חדשים והרבה מוסר השכל.

- בשיא ההצלחה החלטת להפסיק לשיר ולהתמקד בתיאטרון. למה בעצם עזבת?

"היו לי חמש שנים של קריירה מאד אינטנסיבית ונמאס לי מההיסטריה. שבקתי מבחינה מוזיקאלית בשבע שנים האחרונות ועשיתי בעיקר תיאטרון, שהיה מההתחלה הייעוד שלי. שיחקתי ב'סיפור הפרברים' בהבימה וב'דו-קרב' של גרוסמן בתיאטרון החאן, ביימתי כל מיני הפקות קטנות ועסקתי בעיקר בבמה. מה שהיה אז היה טו מאצ', לא יכולתי לאכול את זה בוקר, צהרים וערב, ורציתי לנוח מזה. גם כל שוק התקשורת היה בנוי אז אחרת, כולם ידעו מי אני ואמרתי די. זה לא עשה לי טוב, זה עשה לי רע. הגעתי לשיא התהילה, לפנטזיה שכל אמן רוצה להגשים אותה והיה לי חרא. זה כמו אהבה, אין אדם שלא רוצה לאהוב, אבל לפעמים זה עניין של מחיר שאתה מוכן או לא מוכן לשלם. הצלחה זו אותו הדבר. היא נותנת לך אדרנלין מטורף, אבל היא יכולה להרוס אותך.

"יש אנשים שיכולים לחיות רק מזה שאנשים אחרים קורעים בשבילם בגדים, לי זה היה לא נוח, כל התכתיבים האלה שנכנסו לי למערך החיים. לא יצאתי מהבית במשך שנתיים וחצי, כי בכל פעם חיכו לי למטה 300-400 בנות. בעלי דירות לא רצו שאגור אצלם בגלל הנזקים. אני אוהב בנות, אני אוהב לצאת לרחוב ולא לעמוד שעתיים מול המראה מהחשש שיגידו 'בתמונות הוא נראה יותר טוב'. אני לא אוהב שכל העולם מחטט לי בחור של התחת, הוא שלי. אנשים התעסקו אז בניתוחי האף שלא עברתי או בהשתלת קרנית כחולה. לא הבנתי מה רוצים ממני".

- מאוחר יותר ניסית למכור את עצמך לקהל יותר מבוגר, וזה לא כל-כך הסתדר.

"זה נורא מצחיק. כיום, החומרים שהקלטתי אז מתקבלים הרבה יותר טוב, למרות שמראש הם לא היו חומרים שמיועדים לילדים. כל מה שאלונה קמחי כתבה לי, מבחינת טקסטים, זה לא ממש חומר שילדה בת תשע יכולה להבין. אבל נוצר מצב ראשוני של חוסר יכולת לפרגן למישהו שהוא אליל נוער. לא שזו היתה הכוונה הראשונית, אבל צריך לומר שהייתי חתיך היסטרי בעיני הקהל שלי. לא כעסתי על זה, אבל לא כל מה שמבינים אותו, משלימים איתו, וזה די ביאס אותי, כי המוזיקה שלי היתה טובה. אני חושב שלא הצלחתי להנות מהקטע האמנותי, כי לכל אורך הדרך העיתונות התעסקה בדברים שוליים ונאלצתי להתמודד עם אנשים רעים, מוזיקאים מתוסכלים ומבקרים שחיפשו אותי. לא רציתי לקחת חלק בחגיגה הזו.

"הייתי אחד מהדברים היותר חמים שהמדינה הזו ידעה, וכל מה שידעו לכתוב עלי זה עם מי אני שוכב ועם מי אני לא שוכב. אין דבר יותר מגעיל מחיטוט. רציתי לעבוד ולהתפרנס, אבל לא למכור את נשמתי תמורת קריירה. זכותו של הציבור לרצות לדעת, אבל העובדה שהוא קונה את הדיסקים שלא לא נותנת לו זכות לדעת. זו הסיבה שהחלטתי לעזוב את המוזיקה. ידעתי שאני מפסיד, אבל ידעתי גם שאני מתחיל תהליך ושאולי בסופו אני אחזור ממקום אחר. אחרי שני אלבומים שמכרו 150 אלף עותקים יצא 'חופשי' עם מתי כספי, שאמנם לא מכר, אבל עשה לי שירות גדול, כי הוא הוציא אותי אחרת. כבר לא הייתי מוצר פלסטי מסונתז. האלבום פתח בפני את עולם התיאטרון, נתן קיום לחלק האמנותי שלי, וומאז כל שנה עשיתי לפחות הפקה תיאטרלית גדולה אחת".

- וממה חיים?

"מניהול מוזיקאלי של מועדון 'אדאמס' ברחוב מונטיפיורי שמורכב ממלצרים ששרים, ואני מביים פרוייקטים והפקות פרטיות. הכי קל היה לחלטר עם הפופולריות שלי, ויש לי, אין אחד שלא מזהה אותי ברחוב. אבל עשיתי בחירה חופשית שלא לחלטר. אין לי כוח למופעים בפני וועדי עובדים. בחרתי להתנתק לגמרי כי ידעתי שלהופיע בחתונות ובבר-מצוות יגרום לי סבל גדול. הייתי יכול להיות איש מאד עשיר אם הייתי מסכים לשיר בכל פעם שביקשו ממנו להופיע באירועים מסוג זה, אבל אין לי ערך לכסף. אני עושה דברים כי בא לי".

- יחסי ציבור זה משהו שאתה מעדיף להימנע ממנו כיום?

"לפני חמש שנים הייתי חודש בלוס-אנג'לס כאורח של הרב ברג מהמכון ללימודי קבלה. עשיתי אלבום שנקרא 'סוד האחד', שכולל 12 פרקים מתוך הזוהר בארמית עתיקה ובעיבודים מוזיקאלים מודרנים. הם חיפשו דרך להפיץ את תורת הקבלה בעולם, ואחת הדרכים היתה המוזיקה. הבנים של הרב ברג פנו למכון בישראל וביקשו שישלחו להם דיסקים של זמרים ישראלים כי הם חשבו שיכולת ההיגוי שלנו טובה יותר לארמית. בסופו של דבר הם בחרו אותי. במסגרת הזו נפגשתי עם מדונה, שתינו קפה ביחד בכוסות קלקר. אני יודע שכל אמן אחר בארץ היה לוקח את הסיפור הזה ועושה ממנו מטעמים בתקשורת, אני הרגשתי שזה לא נכון. כשהאלבום יצא רוזאן בר הגיע לישראל לביקור בן ארבעה ימים, שבמהלכם הסתובבנו צמודים יד ביד והופענו יחד במטרה לקדם את הפרויקט. הכל נעשה בלי הרבה רעש, כי עשיתי את זה ממקום מאד מסוים בנשמה. הייתי יכול להתארח בכל תכניות האירוח הקיימות ולהתראיין בעיתון, אבל בחרתי שלא".

- אתה נעזר בקבלה?

"אני לא חוזר בתשובה, אם זו השאלה. אבל הקבלה נתנה לי המון. היא פתחה לי צוהר למחשבה על החיים וליוותה אותי ברגעים קשים שעברתי כמו המוות של אמא שלי. הקבלה נותנת פרופורציות ואין לי רצון להשתמש בה כמסחר. יש רבנים שאומרים שרק מעצם הקיום של ספר הזוהר בבית שלך, הוא מביא ברכה למקום. זה אותו הדבר לגבי הדיסק שמכיל קטעים מתוך הזוהר. אני יודע שלמדונה יש את הדיסק וזה נחמד לדעת שמדונה מקשיבה לי יום יום בבית".

- מאיפה המופע נולד? מה בתכנית?

"קבוצה של חבר'ה צעירים בני 25-26 שמתעסקים במוזיקה באו אלי בהצעה להופיע וזה קרם עור וגידים. עכשיו הם מדברים על לאסוף ולכתוב לי חומרים. האמת היא שאני מרגיש בשל כיום לכתוב לעצמי חומרים. מצד שני אין לי את הקטע הפלצני שאני מוכרח לכתוב. אם תכתבי לי חומר שיסביר טוב יותר את מה שאני מרגיש, אני אקח אותו בשמחה. לגבי המופע, מדובר ברטרו מוחלט, גם ברמה הבסיסית ביותר. חוץ מ'אין מוצא' שתמיד נשמע אחרת על הבמה, יותר מחוספס ורוקיסטי כסחיסטי כזה, כל שאר השירים ישמעו בדיוק כמו שהם נשמעו במקור. פתאום גיליתי שהיו לי המון שירים יפים. במופע יהיו 18 שירים, המיטב כמו שנהוג לומר. אני אארח את יזהר אשדות ואת ענבל, זמרת פופ קלאסית חדשה שהיא פשוט תגלית. גם עמית צח, הבן של שלמה שמלווה אותי מהיום הראשון שלי כמנהל אישי, יופיע. עמית כיום מפיק מוזיקאלי מצליח שחי באמסטרדם והוא ישיר איתי שר חדש, שהסינגל שלו ייצא לתחנות הרדיו יומיים אחרי המופע".

- אבל המופע הוא לא הבשורה, נכון?

"ממש לא. לצאת לקאמבק עם שירים ישנים זה פאתטי. הכוונה היא להתחבר לקהל דרך השירים הישנים, אבל להמשיך הלאה. הבשורה היא חומרים חדשים: שיר אחד שהוקלט לפני שנתיים בשם "אל תקחי לי את האהבה" שכתב לי אורן לב, וועוד שיר שלו שאני מקליט בעוד שבועיים, כך שהסינגל ייצא ממש אחרי המופע. זה תמיד כיף להתחבק שוב עם הקהל, אבל המופע הוא רק בדרך. קאמבק זו מילה שמלחיצה אותי, כי אני לא מרגיש שנעלמתי. בכל מקום בעולם אם זמר לא שר חמש שנים הוא פשוט לקח הפסקה וזה נורמאלי, כאן הכל מהיר, קטן ונעלם".