חוק טל: הקנאים נגד החרדים

לא בקלות תתממש משאלת הלב של מנהיגי הציבור החרדי, כי העברת "חוק טל" המסדיר בחוק את הפטור לבחורי הישיבות משירות בצה"ל, תוריד את הנושא מסדר היום הציבורי למשך חמש שנים לפחות. בעוד חמש שנים, כשהכנסת תצטרך לאשר מחדש את "חוק טל", החרדים ייאלצו להתמודד עם העובדה שיתברר כי התחזית שבני ישיבות רבים ינצלו את "שנת ההכרעה", שהחרדים יצטרפו בהמוניהם לשוק העבודה, יתגייסו באחוזים גבוהים לצה"ל ושבעקבות זאת יהיה "פיוס בעם", הייתה בלוף לא קטן.
ההנהגה החרדית, שכבר השיגה את העברת חוק טל, לא הוטרדה מדבריו של ראש הממשלה אריאל שרון השבוע כי הוא לא שלם עם "חוק טל", "מתכוון לעשות רפורמה בחלוקת הנטל" ו"נמצא בקשר עם רבנים בנושא הזה ומקווה להביא לשינוי צודק ואמיתי, בהסכמה". בכיר ב"דגל התורה" אמר בתגובה לדבריו של ראש הממשלה: "עם איזה רבנים שרון בקשר על גיוס בחורי הישיבות? אולי עם הרב דרוקמן, הרב אבינר ומלכיאור".

החרדים נגד הקנאים: סיבוב נוסף

בינתיים, מי שמתכננים להעלות את הנושא לכותרות הם "הקנאים" - החרדים. הזרם המרכזי בציבור החרדי ייאלץ להתעמת עם המערכה הפנימית אותה ממשיכים לנהל "הקנאים" נגד "חוק טל" ונגד מושא ההתקפות המרכזי שלהם, הרב אהרון לייב שטיינמן - המנהיג הליטאי השני בחשיבותו והתומך המרכזי ב"חוק טל".
השבוע הגיבו תומכיו של שטיינמן בכלי הנשק הקלאסיים של הקנאים: פשקווילים ואלימות. שבעה עד עשרה "קנאים" שהפריעו לרב שטיינמן לנאום בבית כנסת בירושלים, נתקלו בתגובה אלימה. הקנאים נסוגו, להוציא אחד מהם, הרב יעקב דוידוביץ, שהמשיך לצעוק נגד הרב שטיינמן ונאחז בסורגי אחד החלונות במקום ("במסירות נפש", כהגדרת אחד הנוכחים במקום שהעיד על עצמו שהוא כאילו ליטאי אבל בעצם "קנואי").
דוידוביץ ספג מכות קשות והובהל לבית חולים. שם נעצר על ידי המשטרה בחשד כי הוא קשור לניסיון להצית את רכבו של הרב שטיינמן. כשהובא דוידוביץ לפני שופטת בית משפט השלום בירושלים, ד"ר מיכל אגמון-גונן היא הורתה על שחרורו המיידי ללא כל תנאי, חייבה את המשטרה לשלם לו את שכר הטרחה לעורך הדין וקבעה כי דוידוביץ "לא רק ספג מכות ואושפז, אלא נעצר לטעמי מסיבה זו בלבד שהוא היה הזמין ושמו נמסר אך ורק בהקשר זה, היינו שהוא זה שקיבל מכות".
דוידוביץ הפך לגיבור לרגע, אבל "הקנאים", שמאבקם הממושך נגד התמיכה החרדית ב"חוק טל" נחל כישלון צורב, שכן למרות מחאתם החוק זכה לתמיכתם של רוב הרבנים החשובים, הפסידו לאחרונה נקודות אהדה רבות. שריפת משרדי "דגל התורה" לפני כשבועיים נקשרה אליהם והם הואשמו בסיכון חייהם של התושבים הגרים בבניין, גם ההאשמה החדשה והמוגזמת מהשבוע כאילו "ניסו להצית את הרב שטיינמן" לא הוסיפה להם אהדה.
הקנאים, שבעבר נהנו מיחס חיובי מצד רבים בציבור החרדי ומהערכה עצומה של מנהיגי הזרם המרכזי כמו החזון אי"ש והרב שך, ספגו לאחרונה ביקורת קשה גם מהעיתונות החרדית הפופולרית, בעיקר על רקע התמיכה שחלקם מעניקים לפלסטינים במאבקם מול מדינת ישראל.
למרות זאת, הקנאים מנהלים כעת קרב מאסף נגד ההנהגה החרדית שתמכה בחוק טל, שעיקריו: יצירת דה לגיטימציה לבחורי ישיבות שירצו לנצל את "שנת ההכרעה" שמאפשר "חוק טל". החלום הגדול שלהם הוא כי ראשי הישיבות יוציאו הוראה כי מי שייצא לשנת הכרעה לא יוכל לחזור לישיבה, דבר שלדעתם יעקר את "חוק טל" מתוכנו. בנוסף, הם מתכננים להמשיך ולנהל מאבק עיקש נגד הרב שטיינמן שנוא נפשם, מתוך מטרה ש"לא יזמינו אותו לאירועים, בגלל הבלגן שיהיה בכל מקום אליו יגיע".
בהקשר למאבק ב"חוק טל" נמצאו לקנאים שותפים אידיאולוגים מתוך הזרם המרכזי, שמתקשים לשתף איתם פעולה בעקבות הפעילות האלימה. בסוף השבוע פרסמו נאמניו של הרב שטיינמן מכתב תמיכה של ראשי ישיבות ברבם. על המכתב חתום אפילו הרב משה שמואל שפירא שהודיע על פרישתו מ"דגל התורה" כמחאה על התמיכה החרדית ב"חוק טל". את הסתייגותו מהרב שטיינמן ביטא הרב שפירא בכך שלא חתם על הנוסח המקורי המביע תמיכה ב"רבינו הגדול מרן הגאון רבי אהרון לייב שליט"א" אלא חתם על נוסח משלו "גם אני מצטרף למחות כנגד המבזים את אחד מגדולי הדור".

מי הם הקנאים?

תזכורת שטחית: האורתודוקסיה החרדית דהיום מורכבת מזרמים ותת זרמים שונים. הציבור החרדי משתייך ברובו הגדול לזרם המרכזי ומיעוטו לפלג הקיצוני של "הקנאים". הזרם המרכזי הוא זה המיוצג בכנסת על ידי "יהדות התורה" על שני אגפיה, "דגל התורה" הליטאית ו"אגודת ישראל" החסידית. גם חלקים בש"ס וחסידות חב"ד יכולים להימנות כמשתייכים ל"מיין סטרים" החרדי.
הפלג הקיצוני הקטן, אשר ממנו מגיעים מתקיפיו הקשים של "חוק טל" מורכב משתי קבוצות מרכזיות, "העדה החרדית" ו"נטורי קרתא" ("שומרי העיר"). "העדה החרדית" שנוסדה לפני למעלה משמונים שנה, כוללת בתוכה את ותיקי היישוב הישן, תולדות אהרון, תולדות אברהם יצחק, חסידות דושינסקי, חסידות מונקאטש, קבוצה מחסידות ברסלב, קבוצה מנטורי קרתא וכמובן חסידות סאטמר שהאדמו"ר שלה הרב יואל טיטלבוים (נפטר 1979) הוא המעצב הגדול והנערץ של האידיאולוגיה הקנאית. הקרע ב"עדה החרדית" חל בשנות ה-60 אז פרשו ממנה רוב אנשי נטורי קרתא. הקבוצות המרכזיות בנטורי קרתא הן: "תורה ויראה", ה"נדוחים" - פלג קיצוני של חסידות ויז'ניץ' וחלק מקבוצת בריסק.

על מה הם נאבקים?

האבחנה הידועה בין הזרם המרכזי בציבור החרדי לבין "הקנאים" היא האידיאולוגיה הדתית והאנטי ציונית הקיצונית של האחרונים. השלכותיה האידיאולוגיות-מעשיות בתחום הפוליטי, הן התנגדות לקבלת תקציבים ממדינת ישראל ואי השתתפות בבחירות לכנסת.
הקנאים מנהלים מלחמות קבועות נגד החרדים המצביעים לכנסת, הם מילאו תפקיד דומיננטי במאבקים נגד חילול קברים, נגד זמרים חרדיים, בעד סגירת כביש בר אילן ונגד "שיחות התועבה" שמאפשרות חברות הטלפון הסלולאריות.
על האווירה בה הם חיים תעיד העובדה שלאחרונה אפילו חידשו את המערכה נגד הספר "דברי שלום ואמת" של המשכיל היהודי נפתלי הרץ וייזל, ספר שיצא לאור בשנת 1782 ועורר לפני למעלה ממאתיים שנה מאבק אימים בין תנועת ההשכלה לבין החרדים.
הקנאים שומרים על התבדלות קיצונית מקשר עם הישראליות (למרות שחלקם לא בוחלים בקצבאות הילדים שמעניק הביטוח הלאומי), בחלק ממוסדותיהם השעון נשאר כל השנה "שעון חורף" כדי לא להיכנע לתכתיבי "שעון הקיץ" של השלטון היהודי-חילוני. השבוע לאחר ההתקפה על הרב שטיינמן, כשהוא הגיע לתפילה בכותל המערבי, נציגי הקנאים הביעו צער כי לא יוכלו להמשיך ולמחות נגדו גם שם, כיוון שאינם מגיעים לכותל שנכבש על ידי ישראל הציונית. חלקם רואה באלימות האידיאולוגית כלי הכרחי ולגיטימי לשימורה של החברה החרדית. בהקשר זה הם נהנים להדגיש כי אלימות אידיאולוגית פנים חרדית אינה נחלתם הבלעדית, הם מזכירים בעיקר את המאבק שניהלו נגד חב"ד נאמני הרב שך ואת ההתקפה האלימה של חסידי גור על ח"כ לשעבר מנחם פרוש בתחילת שנות השמונים.
גם כאשר החוגים הקנאיים מתמקדים במאבקים הפנים חרדיים, עדיין האויבת האידיאולוגית ומעצבת הזהות הרשמית היא מדינת ישראל הציונית. ההמנון המיתולוגי של הנטורי קרתא לא ישונה, מלותיו המכוונות כלפי השלטון היהודי חילוני יישארו: "ה' הוא מלכנו ולו אנו עבדים, תורתנו הקדושה חוקתנו ולה הננו נאמנים, גדולי תורה מנהיגינו ולהם הננו נכנעים, בשלטון מינים וכופרים אין אנו מכירים, למרותם ולממשלתם אין אנו נכנעים, חוקיהם ופקודותיהם אינם מחייבים".

יציאת השבת:

אחד הסיפורים המועלים תכופות בהקשר ל"קנאות" ולצדקת מאבקים פנים יהודיים חריפים וזוכה לפרשנויות שונות, הוא הסיפור הידוע מהגמרא אודות ר' מאיר שהיו לו שכנים בריונים וחוטאים, והתפלל עליהם שימותו.
על פי הסיפור, ברוריה אישתו של ר' מאיר שאלה אותו מדוע הוא מתפלל שימותו השכנים החוטאים, הרי נאמר: "ייתמו חטאים מהארץ" ולא נאמר - "ייתמו חוטאים". ועוד אמרה לו כי סוף הפסוק: "ורשעים עוד אינם" הרי יתממש גם אם לא ימותו, כיוון שאם יחזרו בתשובה ייתמו החטאים והם כבר לא יהיו רשעים. השתכנע ר' מאיר, ביקש עליהם רחמים, והם חזרו בתשובה.
בעבר סופר על הרב שך כי כאשר ניסה אחד ממקורביו להשתמש בסיפור זה כדי ללמד סניגוריה על אחד מיריבי הרב. ענה לו הרב שך: "יש אנשים שהם עצמם החטא". גם המנהיג הליטאי הרב יוסף שלום אלישיב, התייחס לאחרונה במסגרת שיעורו היומי בבית המדרש "תפארת בחורים" לסיפור זה ולקנאי בית שני, וחרץ: "בקשר לקנאים, אנחנו פוסקים כרבי מאיר, לא כברוריה".