הולכים על קטנים

עשרות הספרים שראו אור בהוצאת "תרמיל" המקורית ליוו בנאמנות את קוראי שנות השישים והשבעים למחוזות תרבות מגוונים, לעיתים בלתי שיגרתיים. הספרים הקטנים, שבשערם הקדמי איור עדין ובשערם האחורי מידע על המחבר ועל הספר, נועדו בעיקר לחיילים, היו שווים לכל כיס בשני המובנים - מחירם היה צנוע, וגודלם איפשר להם מקום נוח על מדפי הספרים, בכיס החולצה ובתיק. הוגה הרעיון, ד"ר מרדכי בר-און, לשעבר קצין חינוך ראשי של צה"ל ראה בעיני רוחו את החייל העברי כספרא וסייפא, נושא בציקלונו ספר ונשק, ומכאן שם הסדרה וביתה המקורי, הוצאת הספרים של משרד הביטחון.

הביצוע היה נתון שנים רבות בידיו המסורות של העורך ישראל הר, שהשקיע בפרוייקט את מיטב כישרונו וזמנו והיה מזוהה עימו. הרעיון לפרסם ספר עברי טוב בפורמט קטן וזול אומנם לא החל עם "תרמיל" ולא הסתיים עם גוויעתה (ראה ספרי "קלאסי כיס" של עם עובד וספרים קטנים של הוצאת כתר), אך דומה כי לתפוצתם של ספריה לאורך זמן אין אח ורע. גם היום אפשר עדיין למצוא קוראים נאמנים, הנוברים בערימות ספרים בחנויות המיועדות למשוגעים לדבר, ופולטים קריאות שמחה למראהו של ידיד ותיק. אני עצמי זוכרת, בין היתר, בחיבה מיוחדת את לקט הסיפורים הערביים בתרגומו של טוביה שמוש (1971) ואת "הזר'' מאת קאמי בתרגומו של אהרן אמיר (1964).

מטרת הסדרה ההיא הוגדרה על השער האחורי כך: "מיטב הסיפורים העולמיים - מאת טובי הסופרים. סיפורי אהבה ומיסתורין, סיפורי מתח והרפתקאות, עלילות גבורה ותעלולי דמיון. סיפור טוב, סיפור יפה, סיפור מרתק". בפועל היה לסדרה מימד עומק, שאינו מובן מדברי השבח הכלליים הללו. "תרמיל" הביאה לקוראיה מיבחר מגוון, שרובו מספרות העולם ומיעוטו מהספרות הישראלית. רוב הכותרים הציעו לקורא הישראלי של אותן שנים רחוקות ותמימות אתגרים, שלרוב לא הוצעו לו במקום אחר, מסופרים עבריים חשובים אך רחוקים ממרכז הקונסנזוס כיהודה בורלא ופנחס שדה, ועד החושניות הממיתה של "כרמן" מאת פרוספר מרימה, ולעומתה החושניות התמימה של דפניס וכלואה, ילדי המיתולוגיה היוונית, מאת לונגוס.

הארכתי בדברים על תולדות הסדרה והישגיה בעבר, כי הופתעתי שלא לגלות לכך כל זכר במה שנראה הדפסה מחודשת, בפורמט נאה אך עתיר שגיאות הגהה של אחדים מספרים אלה, שגיאות שמקצתן מסלפות את ההבנה. כך, למשל, בספרה של אלישבע "צרה על בת הים הקטנה" במקום "צר לה על בת הים הקטנה" (עמ' 46); "כארץ לא נועדת" במקום "כארץ לא נודעת" (עמ' 85); "לו היה עוד צורך" במקום "לא היה עוד צורך" (עמ' 89); "הציע לפניה שתיסע אמו" במקום "הציע לפניה שתיסע עימו" (עמ' 127).

מקומה של הוצאת "בבל'' על מפת המו"לות העברית שמור לה, אך חיפשתי לשווא הערה מפרגנת על הסדרה המקורית, תוך ציון שמו של ישראל הר, עורכה הנאמן. נוסף לכך, אומנם הסתייעתי בפרטים על המחברים ועל הספרים, המופיעים על השערים האחוריים, אבל הפריע לי היעדרה של הצהרה קצרה על מטרות הסדרה ורשימת הכותרים העכשוויים והעתידים. הלכתי לחנות הספרים הסמוכה לביתי, שבה מצאתי עוד שמונה כותרים באותו פורמט בדיוק (שעליהם כתוב "בבל / כיס") ואז הבנתי שיש שיטה מסוימת במיבחר - ספר חנוך החיצוני וספר חזיונות עזרא, הנמנים עם הספרים החיצוניים, הם חלק מתוכנית לפרסם ספרים חיצוניים נוספים, ואולי אף את כולם. ספרה של הסופרת אלישבע, הכתוב ביד אמן רגישה ומציג בעברית מפתיעה ביופיה הווי חיים יהודי ברוסיה של ראשית המאה הקודמת, מעיד על כוונה לפרסם יצירות של סופרים עבריים שנשתכחו. "דפניס וחלואה" מאת לונגוס ו"בעל הבית והפועל" מאת טולסטוי מעידים על מגמה לשוב ולפרסם יצירות ממיטב הקלאסיקה העולמית, אם כי בשני המיקרים מוטב היה להסתייע במתרגמים מעולים כנילי מירסקי (מרוסית) ואמיר צוקרמן ורמי סערי (מיוונית) ולא לפרסם תרגומים ישנים ללא עריכה.

לא מצאתי צידוק ספרותי לפירסום הספר המייגע "ישראל בשנת 2000", המשלב חזון בלהות ואוטופיה צדקנית, מאת המחבר האלמוני ס' גולדפלוס, שראה אור לראשונה ב-1951. למראה המיבחר המעורב הזה הרגשתי קצת כמו בילדותי, כשראיתי בטנא של הילד או הילדה שלצידי בטקס הבאת הביכורים, שיש אמהות בעלות דימיון המשלבות בין תפוח לחציל ובין אגס למלפפון, ובלבד שהטנא יהיה מלא. אני מקווה שההוצאה תתקן את המעוות שציינתי, כי אני מצפה ממנה לפירות טובים נוספים כמו ספרה של אלישבע.

(מתוך מוסף הספרות של "ידיעות אחרונות")

חמישה מספרי הוצאת בבל (כיס / תרמיל): ס' גולדפלוס, ישראל בשנת 2000, תירגם ש. סקולסקי, 176 עמ'; ספר חנוך החיצוני, ספר חזיונות עזרא, 94 עמ'; לונגוס, דפניס וחלואה, מיוונית: יורם ברונובסקי, 125 עמ'; אלישבע, מלכה לעברים, 144 עמ'; לב ניקולאייביץ' טולסטוי, בעל הבית והפועל, מרוסית: יוסף חיים ברנר, 88 עמ'.