תופעת 'חזרת המוחות' לצה"ל

רחוק מהכותרות רשמו אנשי צה"ל בחודשים האחרונים הישג גדול. 3,118 אזרחים בגלאי 23-35 עלו על מדים והצטרפו לשירות קבע מאז פרצה האינתיפדה. קרוב ל-800 עשו זאת בחמשת החודשים האחרונים. חלקם מהנדסים, מתכנתי מחשב, אנשי לוגיסטיקה, משאבי אנוש ומנהלה. אפילו פסיכולוגים ומחנכים, שנתקלו במודעות דרושים של צה"ל ונקלטו במשרות התואמות את הכשרתם המקצועית. אחרים עשו הסבה מוחלטת ונטשו קריירה אזרחית לטובת תפקידי לחימה ומקצועות צבאיים ומודיעיניים. כך קרה ששילוב של אווירה לאומית וציונית, משק קורס, אבטלה גואה ושיטת תגמול ומשכורות חדשה שאומצו במטכ"ל, הצליח למלא את שורות הצבא ולבלום משבר כוח-אדם מתמשך, שפגע בצה"ל קשות מאז אמצע שנות התשעים. 'בריחת המוחות' קראו לתופעה הזו אז, כשהמוכשרים ביותר, בעיקר ממערך הטכנולוגיה והמודיעין, נטשו לטובת חלום ההיי-טק. 'חזרת המוחות' מכנים בצה"ל, בסיפוק רב, את תופעת הנגד שצוברת תאוצה עכשיו.

"מי שלא אוהב את זה, לא היה מגיע לכאן", אומרת סרן אלה מתייב, 27, שעלתה שוב על מדים אחרי שהפכה אם לתינוק בן חצי שנה. "לפני חופשת הלידה ניהלתי 25 פועלים במפעל מזון בפתח-תקווה ושימשתי מנהלת אבטחת הייצור של המפעל. היום אני משתתפת בפרויקטים שמצילים חיי עשרות חיילים. לאנשים כאן יש המון גאווה שהמוצרים שלהם מצילים חיים. האמת שאני ובעלי זה מקרה מיוחד, תמיד היינו מסוג האנשים שמתלהבים מהצבא.

"אני נורא רציתי להיות קצינה, אבל בסדיר זה לא התאפשר. עכשיו קיבלתי דרגות ובעלי, מרוב התרגשות, לפעמים אפילו לובש את המדים שלי. מה האופציה שלי באזרחות? לחזור להיות מהנדסת מזון? רציתי לפתח את עצמי בכיוונים מאתגרים יותר. כאן משלבים אותי בפרויקטים שלא הייתי מסוגלת לחלום עליהם, נותנים לי הזדמנויות אדירות. כאן גם יש דינמיות גדולה. באזרחות אתה צריך לחכות עד שהבוס ימות, שנים ממש, לפני שאתה מתקדם ועובר תפקידים. כאן הכול רץ. אני אמנם אחרי תואר שני ומרוויחה בינתיים משכורת של 7,500 ברוטו, אבל אני מקווה להתקדם".

רס"ן קובי אברמוביץ', 35, הקים וניהל שלוש חברות סטארט-אפ, מכר אחת מהן ברווח ניכר, ולפני ארבעה חודשים, כשקיבל טלפון מיחידת המחשבים ממר"ם, השתכנע לעלות על מדים. עכשיו, בשם צה"ל, הוא אורב בעצמו למפוטרי 'אמדוקס', לפליטי תעשיית ההיי-טק המתפוררת, ומגייס מתכנתים שנואשו מהמרדף אחר הנאסד"ק.

סרן אילן שכטר, 27, לוחם גבעתי משוחרר, לא חשב לרגע על האפשרות של קריירה צבאית, בייחוד לא כשסיים תואר ראשון במנהל עסקים ועבד כמרצה למחשבים ב'סיוון'. מודעת דרושים גלגלה אותו לתפקיד ראש מדור מחשוב במפקדת זרוע היבשה. לרס"ן א', 32, עורך-דין, נמאס מימי עבודה משרדית שמסתיימים בשעות הלילה המאוחרות, כשהילדים כבר ישנים. הוא נטש את דיני החברות, חתם על סרבל וקסדה וחזר לתא הטייס. סרן חיים בר-גבע, 26, סיים את שירותו במוצב הבופור לפני חמש שנים, עם טעם רע בפה ועם לשון בחוץ. אז, לטענתו, אפילו תכנן להתחמק משירות מילואים. השנה, באמצע לימודים בישיבת 'עטרת כהנים' ובמכללה להכשרת מורים, עזב הכול והתנדב לשריון. אמא שלו השתוללה מכעס, סירבה לדבר אתו במשך שלושה שבועות. כיום הוא מ"פ. גם רס"ן עיזאת גוואנאנה, 34, שעסק בשיווק מוצרי חשמל משך חמש שנים, התגעגע לאקשן. אשתו הציעה לו לחזור לצבא, כיום הוא סגן מפקד יחידת שמשון. ורס"ל אייל, 23, שלא הצליח להירדם בלילה שלאחר הפיגוע ב'קפה מומנט' בירושלים, החליט בצעד ספונטני להפסיק לחלטר בעבודות מזדמנות ולשוב לקבע ביחידתו, סיירת ההנדסה יעל. הוא חזר לתפקד כלוחם מהשורה.

לתופעת האזרחים המתדפקים על דלתות הצבא בחיפוש אחר מקום עבודה הדביקו במטכ"ל את הכינוי 'חלון הזדמנויות', לאמור שמדובר כנראה בחגיגה זמנית. "זהו שילוב נסיבות ייחודי, הנוגע למצב המשק והחברה הישראלית, ולאווירה החיובית שקיימת כיום כלפי צה"ל בציבור", אומר תא"ל אבי עובדיה, מפקד היחידה הטכנולוגית באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה. "בהשראת הרעיון הזה, ומתוך הבנה שנוצרה הזדמנות פז לגיוס מוחות מהתעשייה ומהאקדמיה, גיבשנו לפני שנה תכנית פעולה סדורה ומפורטת לאיתור, קליטה ותגמול של אקדמאים החוזרים לשירות. קצינים שלנו תלשו מספרי טלפון של מחפשי עבודה מלוחות המודעות בפקולטות השונות, ערכנו יריד תעסוקה בטכניון, שלחנו נציגים למסעות הסברה בכל האוניברסיטאות, סגני-אלופים העבירו הרצאות, הכרזנו על מבצע 'חבר מביא חבר'. באמצעות הערוצים האלה יצרנו מאגר של מועמדים איכותיים עליהם שמנו עין. אצלי ביחידה, למשל, גיבשנו רשימה של 70 מהנדסים פוטנציאליים, כולם אזרחים כמובן. 16 מהם כבר עלו על מדים, עשרה נוספים יצטרפו בתקופה הקרובה".

סממנים למשבר כוח-אדם אותרו בצה"ל לראשונה ב-95', כשבמספר תלמידי התיכון שנרשמו ללימודי העתודה נרשמה לפתע ירידה דרסטית. בשנים שבאו אחר-כך החלה גם בריחה המונית של משרתי קבע מהיחידות נוכח פריחת שוק ההיי טק. בכמה מהיחידות הבולטות והמערכים סממנים לירידה מדאיגה באיכות המשרתים.

בנסיון לפתור את המצוקה המתגברת, הוחלט בצה"ל לממן את שכר הלימוד של עתודאי ההנדסה שעד לפני שנתיים עוד למדו על חשבונם הפרטי. החלטה זו הקפיצה מחדש את מספר הנרשמים ואפשרה שוב להעביר את המועמדים תהליך מיון וניפוי. במקביל נחנך 'פרויקט עתידים', הקולט העתודה הטכנולוגית מעיירות פיתוח, לתמיכה ולליווי בלימודים, ומתחייבים לשירות קבע ארוך. אולם לא היה די בכך כדי למלא את השורות החסרות בקצינים איכותיים. הרמטכ"ל שאול מופז הכריז על מבצע וקבע שיש להציב את הטכנולוגיה בראש סדר העדיפויות, לצד המערך הלוחם, ומינה ועדות שגיבשו תכניות הצלה מהפכניות, תחת הכותרת היבשה 'שמירת המרכיב האיכותי בצה"ל'. כאן, בין הפתרונות היצירתיים, חדרה לראשונה הדיפרנציאציה לשיטת המשכורות בצה"ל: לא עוד שכר אחיד לכל בעלי אותה דרגה, לא עוד סכום זהה שנקבע על-פי ותק השירות, אלא פסיפס שלם של תגמולים, מענקים ותנאים מועדפים למי שהצבא חפץ ביקרו ולמי שערכו בשוק האזרחי גבוה יותר. כדי לפנות תקציבים גדולים לתכניות אלה, הוסטו משאבים שיועדו תחילה לרכש ציוד ולאמצעי לחימה, וכן הוחלט על סדרה של צמצומים נרחבים בגזרות אחרות: קוצצו, למשל, 2,700 נגדים ותיקים. תפקידי אלקטרוניקה, חשמל, חימוש ומנהלה, שהיו לאורך השנים נחלתם של אנשי קבע ותיקים, עברו ביחידות רבות לידיהם של חיילים צעירים. עד מהרה הושג הכסף וגובשו התכניות. "המסלולים החדשים מאפשרים לי כמפקד לתגמל את המצטיינים", מסביר תא"ל עובדיה. "יש לנו, למשל, את תכנית השירות פסגה'' עבור המהנדסים. בתכנית הזו אתה חותם שלוש שנים, מקבל בונוס של 20,000 שקל ביד וגם רכב צמוד. המשכורת של מהנדס צעיר המתחיל אצלנו נעה בין 8,000 ל-10,000 שקלים ברוטו לחודש, בזכות דירוג מיוחד שהוא מקבל. נכון שיש מהנדסים מוכשרים שמגיעים באזרחות למשכורות גבוהות יותר, אבל תתפלא לשמוע שיש בעולם אנשים שעבורם השכר זה לא הכול". כמעט כל החוזרים לצבא נדרשים תחילה לשנת ניסיון. בסופה מוצעות להם תכניות השירות השונות. גודל הבונוסים החד-פעמיים לאנשי הטכנולוגיה החותמים חוזה לשלוש שנים נע בין 20,000 ל-60,000 שקלים. על חלוקת המענקים וגודלם רשאי כל מפקד יחידה להחליט בעצמו, על-פי התקציב העומד לרשותו. גם בכך יש חידוש היסטורי. בחיל האוויר, למשל, הוגדרו קריטריונים מדויקים לקבלת בונוסים של 60,000 ו-45,000 שקלים, המתבססים, בין היתר, על גיליון הערכה של המועמד, שממלאים חבריו לעבודה. בשאלוני סוציומטרי נשאלים העמיתים על יכולותיו בתחום הפיקוד, יחסי האנוש והביצועים המקצועיים.

מעל לכל תכניות השירות האחרות, הכוללות לימודים אקדמיים על חשבון הצבא, רכב ומענקים כספיים, מרחפת תכנית היוקרה המבוקשת מכולן: 'עלית ארבע'. זהו מסלול אליו זוכים להתקבל קצינים מובחרים ספורים בכל צה"ל, מרביתם מאמ"ן ומחיל הקשר. על-פי-רוב יהיו אלה פחות מעשרה בשנה, כולם בוגרי עתודה, החותמים חוזה לארבע שנים ומקבלים מיד בונוס חד-פעמי של 144 אלף שקלים ביד ורכב צמוד בעלות של 120 אלף שקלים.

מחקר מקיף שהזמין מפקד חיל האוויר, ובו נבדק שכר אנשי הקבע אל מול המשכורות הנהוגות במשרות מקבילות במשק, הצביע על פער של 40 אחוז בשכר הברוטו לטובת האזרחות. כשנבדק הנטו, הצטמצם הפער ל-30 אחוז. אבל בהתחשב בהטבות העתידיות להם זוכים אנשי קבע - הפנסיה בגיל צעיר, תכניות הלימודים, פרויקטי דיור ונקודות צרכנות - העלה המחקר כי בטווח הארוך, מצבו של אקדמאי ממוצע בעל נתונים גבוהים טוב יותר בצבא מאשר באזרחות. עם הנתונים האלה יצא צה"ל למסע הגיוס.

בחיל האויר הורגש המשבר בכח אדם פחות מאשר בכל יתר המערכים הטכנולוגיים בצה"ל. אבל גם שם, ואפילו בטייסות המבצעיות, אותרה בשנים 2000-1998 עזיבה גוברת של קצינים צעירים עם חלומות הרפתקניים על פתרונות קסם לעתיד פיננסי זוהר. חוקרי מדעי ההתנהגות בחיל התגייסו לבדוק את התופעה. כשביררו, באמצעות שאלונים מיוחדים, מה הסיבות המעודדות את הקצינים להאריך את שירות הקבע ומה אלה המרתיעות אותם, קיבלו את התוצאות הבאות: בראש סולם היתרונות האתגר והעניין. בראש החסרונות עמדו תחושת השחיקה, ובאותה נשימה גם סביבת ומראה המשרדים. סעיף זה הביא את מפקדי להציב להם כמטרה לבצע מהפך בסביבת העבודה ולהקנות להם מראה המזכיר חברת היי-טק יוקרתית ולא מתקן צבאי.

בחיל המודיעין ובכמה מהיחידות הטכנולוגיות דווקא הסתייגו מהרעיון ועוררו סביבו ויכוח סוער: טענו כי לוק היי-טקי טהור הוא שגיאה.אומנם אין צורך לעבוד במשרדים אפורים נטולי מזגן, המרוהטים בארונות מתכת חלודים אבל לצד ריהוט חדיש ומראה מטופח ונקי, יש להשוות למשרדים מראה מבצעי-צבאי ככל שכולל מפות אויב, תצלומי אוויר וצילומים של אמצעי לחימה וזירות קרב, מתוך שאלה מחדירים מוטיבציה, מעוררים רוח פטריוטית ומסעירים יותר מאשר חדרים לבנים, המעוטרים בתמונות אמנות ובעציצים.

האווירה המהפכנית השורה על חיל האוויר הולידה לאחרונה רעיון נוסף, שבהתחלה נראה תמוה וחסר סיכוי, אבל התגלגל במפתיע לעבודת מטה מתקדמת, המשותפת לאגף כוח-אדם בצה"ל ולמשרד העבודה והרווחה. על-פי הרעיון שהציע תא"ל אמיר השכל, ראש להק כוח-אדם בחיל האוויר, יקלוט החיל מובטלים כמאבטחים וכנהגים בבסיסים ברחבי הארץ. אם תאושר התכנית, ישתתף משרד העבודה והרווחה מצדו במימון חלק מהמשכורות, על חשבון דמי האבטלה שייחסכו. תפקיד הנהג, מקווים בחיל האוויר, יופקע מידיהם של חיילים צעירים חסרי ניסיון, לטובת אזרחים בוגרים יותר, בעלי הכשרה מתאימה.

חיוך הניצחון ביחידות אמ"ן ובחיל אויר הוא כלום ביחידות לעומת החגיגה ביחידות השדה. שם מסכמים שנה מוצלחת במיוחד: איכות הקצינים המתנדבים לשירות ארוך-טווח ולקריירה צבאית מאופיינת בעלייה דרמטית, כמה מאות אזרחים מבקשים לחזור למדים, ואפילו חיילי סדיר, לוחמים מן המניין, שאינם מפקדים ואינם קצינים, להוטים פחות מאי-פעם לברוח החוצה. כך קרה ש-1,500 לוחמים וחיילי חימוש, שעמדו בפני שחרור, חתמו מאז תחילת השנה חודשי קבע על תקן עובדים זמניים, ותפסו בכך משימות שעל-פי התכנון המוקדם יועדו ליחידות מילואים. בסיירות וביחידות המיוחדות, לראשונה בהיסטוריה, נכנסו צוותי לוחמים אורגניים שלמים ישירות לשירות קבע. היתרון במסלול שכזה, שהיה עד היום נהוג רק בסיירת מטכ"ל, טמון בניסיון המקצועי הרב ובכימיה הבין-אישית הגבוהה, אליהם מגיע צוות שכזה אחרי יותר משלוש שנות שירות משותף. בארבעה חודשים וחצי חיסל צה"ל את כל תקציב חודשי הקבע ללוחמים, שיועד לשנה שלמה. עכשיו שוברים במפקדת זרוע היבשה את הראש איך לגרד כסף לחודשים נוספים, בין היתר על חשבון רכש אמצעי לחימה. כמה אלפים מקרב חיילי החי"ר, המיועדים להשתחרר השנה, כבר עומדים בתור לקבע. בצנחנים מספר המעוניינים כפול מאשר בגולני, בגבעתי ובנח"ל רבים אחרים מבקשים לצאת לחופשה ללא תשלום בת מספר חודשים, לצורך טיול בחו"ל, ולסכם מראש על חזרתם ליחידות מיד עם שובם ארצה רבים שכבר השתחררו טוענים שתמונות האקשן שכבשו את מסכי הטלוויזיה, וסיפורי מורשת הקרב ששמעו מחבריהם, לא נתנו להם מנוחה וגלגלו אותם חזרה אל רחבת הנגמ"שים. "עמדתי בטרמפיאדה בצומת הגבעה-הצרפתית, בדרך מהלימודים הביתה", מספר חיים בר-גבע, שחזר לשריון לפני ארבעה חודשים, "פתאום עוצרת לידי טויוטה צבאית עמוסה בחיילים, ומ"פ גולנצ'יק שהכרתי מהסדיר יורד אליי ומספר שהם בדרך ליריחו. אמרתי לעצמי 'איפה אני ואיפה הוא'. אני הרי אוכל את עצמי כבר חודשים, לא מסוגל לחשוב שחברים שלי עושים את זה ואני יושב בכיתה. כמה ימים אחר-כך, בארוחה משפחתית בשבת, ברגע אחד הרגשתי פתאום איך זה נופל בתוכי, ההחלטה התקבלה. בלילה התקשרתי למג"ד שלי, הגעתי אליו הביתה ואמרתי 'אני רוצה לחזור לצבא'. נכון, הצבא לא צריך אותי. הוא יכול להסתדר גם בלעדיי. אבל הצבא, באופן כללי, צריך משוגעים, והמשוגעים צריכים את הצבא. זה מתחבר הכי טוב כשזה ביחד. זה לא שאני מחפש אקשן או רוצה לראות דם, אבל אני חושב שאני טוב בזה. לי טוב, להם טוב? אז מצוין". "אתה עובד במשרד אל תוך הלילה, וכל מה שאתה עושה זה תשקיפים וניירות-ערך", אומר רס"ן א', שחזר לטייסת מבצעית לפני חצי שנה, "לעתים אתה שואל את עצמך 'מה הועלתי, חוץ מלחייב את הלקוח ב-1,200 דולר?'. אתה רואה חדשות ותוהה האם יכול להיות שאתה בצד הלא נכון. עכשיו נלחמים, עכשיו לא עושים כסף. הרגשתי שחלק משמעותי מהזמן אני שקוע בהתעסקות מאוד לא ערכית. השאלות האלה ניקרו לי בראש כל הזמן. בהתחלה שכנעתי את עצמי שזה לא יהיה נכון, אחרי תואר שני במשפטים, לעזוב ככה קריירה מקצועית בתחילתה. בסוף זה היה חזק ממני. "אין ספק שפוטנציאל ההתעשרות שלי בצבא לא דומה לפוטנציאל במשרד עורכי-דין, שם השמיים הם הגבול. בצבא לא מתעשרים. אבל כלוחם יש לי בכל זאת מסגרת שמקנה ביטחון כלכלי ויציבות, בייחוד בהשוואה למה שקורה היום במשק. אני אישית חתמתי על תכנית שירות שנקראת 'להב', בה אני מתחייב עד גיל פרישה. ואם תשאל אותי, לי הכי חשוב זה שהיום אני מצליח גם לבלות שעות ארוכות עם הילדים והאישה".