סטגפלציה, לא רק אינפלציה

מרבית החזאים הכלכליים צופים כי המדדים הקרובים יהיו נמוכים ביותר וייתכן אף שליליים. אבל לו אני נגיד בנק ישראל, לא הייתי ממהר להכריז על פתיחת החגיגות הרשמיות לציון מותה של האינפלציה. וזאת, מהסיבה הפשוטה שעיון בתחזיות קודמות של אותם חזאים והשוואתן למה שקרה במציאות, מראה שניחוש רמת האינפלציה הוא לא ממש הצד החזק שלהם.

לכך יש להוסיף את סדרת הנתונים שפירסמה לפני שלושה ימים הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: בארבעת החודשים האחרונים עלה הקצב השנתי של האינפלציה הבסיסית (המדד ללא סעיף הדיור וללא סעיף הפירות והירקות) לרמה של 10.7%. קצב הגידול של מגמת המדד הכללי עלה בתקופה זו לשיעור שנתי של 8.5% - יותר מפי 3 מיעד האינפלציה שקבעה הממשלה.

כל מי שלמד מבוא לכלכלה זוכר בודאי שירידת האינפלציה לעולם כרוכה בעודפי ביקוש, המאפיינים תקופות של גאות כלכלית. אבל המשק הישראלי נמצא כבר כשנתיים במיתון קשה במיוחד. נתונים שפרסמה הלמ"ס רק לפני תשעה ימים מצביעים על כך שמבחינת הצמיחה, תהיה שנת 2002 השנה הגרועה ביותר מאז תקופת הצנע ב-1953.

כיצד, אם כן, נקבל השנה אינפלציה של יותר מ-7%, בשעה שהמשק צפוי להתכווץ ביותר מ-1%. ואיך זה שדווקא בשנת 2000, שהיתה אחת משנות הגאות הבולטות בתולדות המשק, עם צמיחת שיא של 7.4%, נרשמה אינפלציה של 0% - הנמוכה ביותר מאז קום המדינה?

תיאוריות חדשות

במקום שבו כל התיאוריות המקובלות מתגלות כלא ממש משכנעות, אין מנוס אלא לפנות לתיאוריות חדשות, בניסיון להבין כיצד נקלענו למצב של סטגפלציה – שילוב של משק במיתון יחד עם עליית מחירים.

ותיאוריה כזאת מספקים שני מרצים לכלכלה פוליטית, ד"ר שמשון ביכלר מאוניברסיטת חיפה וד"ר יהונתן ניצן מאוניברסיטת יורק בטורונטו קנדה. לדברי ביכלר וניצן, עליות מחירים אינן קשורות לעודף ביקושים וגם לא למדיניות מוניטרית מוטעית. לדעתם, האינפלציה בכלל אינה אירוע כלכלי, אלא תופעה פוליטית, היכולה לכל היותר לשקף את יחסי הכוחות בחברה.

את חקירת התפתחות התהליך האינפלציוני, מציעים ביכלר וניצן לבצע לא דרך המחירים, אלא דווקא דרך הרווחים, שהם המניע היחיד של התהליך. לדבריהם, בתקופה של גאות כלכלית, מתפתחת התחרות בין הקבוצות הדומיננטיות במשק לרוחב, למשל בדרך של התפשטות לשווקים חדשים.

לעומת זאת, בתקופת מיתון, יכולות אותן קבוצות להגדיל את הרווח שלהן ביחס לקבוצות אחרות רק לעומק, בדרך של העלאת מחירים מהירה יותר מעליית המחירים הממוצעת במשק. מסיבה זו, קובעים ביכלר וניצן, בניגוד לתאוריה המקובלת, מתפתחת האינפלציה דווקא בתקופה של מיתון.

אינפלציה, הם מסבירים, חייבת לבא בד בבד עם האטת הייצור, כי בתקופה זו הנתיב היחיד שנותר לאלה ששולטים בצמתים האסטרטגיים של המשק הוא הנתיב האינפלציוני - העלאות מחירים מהירות יותר מאלה של האחרים. כמו מה שקרה, למשל, בחודשים האחרונים לתעריפי החשמל, או למחירי השיחות בטלפונים הסלולריים.

ומה יקרה לתיאוריה של ביכלר וניצן אם מדדי אוגוסט וספטמבר באמת יהיו שליליים? ביכלר לא מתרגש מאפשרות כזאת: "זו תהיה רק טעות סטטיסטית. המיתון במשק הישראלי, ויחד איתו גם האינפלציה, יימשכו גם בעתיד, כי לא מדובר רק באירוע מקומי, אלא בתופעה כלל עולמית".

גילוי נאות: את שמשון ביכלר אני מכיר כבר הרבה שנים, עוד מהתקופה שבה חנכנו יחד את הדסק הכלכלי של עיתון "חדשות" בירושלים. מסיבה זו אני יכול להעיד שאת התגברות האינפלציה על רקע העמקת המיתון הוא צפה כבר בתחילת השנה, עוד בתקופה שהנגיד קליין הסביר לנו שמדובר בסל הכל באירוע חד-פעמי, ולא בתהליך אינפלציוני של ממש.

ביכלר וניצן אפילו פירטו את התיאוריה שלהם בספר שפרסמו לפני כשנה, בשם "מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום". אם תיאוריה זו מסבירה את מצב המשק יותר טוב מכל התיאוריות הקיימות, מדוע היא לא אומצה בחום על ידי הממסד הכלכלי בארץ?

גם כאן ביכלר לא ממש מוטרד: "כשג'ון קיינס פרסם את ספרו המפורסם 'התיאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף', שחולל מאוחר יותר מהפכה בכל התיאוריה המאקרו-כלכלית, גם הוא לא זכה לכל התייחסות במשך שמונה חודשים".