חדש: קורס למנהיגות צעירה בתנועה הקיבוצית

בתחילת אוגוסט הסתיים הקורס הראשון שנועד להכשיר את עתודת המנהיגות הצעירה בתנועה הקיבוצית. 20 בוגרים, בגילאי 30 פלוס, שרכשו משך שנה תמימה, במסגרת של יום בשבוע, כלים להנהגה וניהול גופים קטנים כגדולים – חזרו לקיבוציהם ולעיסוקם היומיומי, שגם הוא (ברוב המקרים) כרוך בארגון ופיקוד. ערן ורדון מבית-גוברין ודפנה אלימלך מרמות-מנשה, שני בוגרים טריים של הקורס, מסכימים כי לא מ"בית-המדרש" הזה תיוושע הנהגת התנועה, והרוח הצעירה לא תתחיל לנשב במסדרונות ליאונרדו בזמן הקרוב.

ערן ורדון (35), מג"ד שריון במילואים, כיהן כמזכיר קיבוצו, בית-גוברין, כבר בגיל 28. במקביל עשה תואר ראשון במדיניות ומנהל ציבורי במכללת ספיר בנגב. לאחר קדנציה וחצי פרש לטובת ניהול ענף התיירות של הקיבוץ ואת זה הוא עושה גם היום.

דפנה אלימלך (35), רכזת משאבי אנוש בקיבוצה, רמות-מנשה, ניהלה את הליך השינוי בקיבוץ, שעבר בהצבעה בחודש מאי. היא בוגרת קורס לניהול עסקי באוניברסיטה.

"הקורס הוא פרי יוזמה של התנועה הקיבוצית ואגף החברה שלה", מספר ערן ורדון. "נפגשנו מדי שבוע בסמינר הקיבוצים, למדנו מניסיונם של אישים שונים ומרכזיים בחברה הישראלית כמו עמי איילון, יוסי ביילין, אריק רייכמן, אורי שגיא, יעל דיין ורבים וטובים אחרים. נגענו כמעט בכל התחומים : יהודים, ערבים, חילוניים, דתיים, מים, קרקע ועוד".

ערן ורדון מחמיא למנהלי הקורס על היותו "מעשיר ומאלף", אך באותה נשימה אומר כי הקורס "לא יצליח לבנות את עתודת המנהיגות של התנועה הקיבוצית".

גם לדפנה אלימלך ביקורת בנושא מטרת הקורס: "נדמה לי שהוגי הקורס ומוביליו לא הגדירו את המטרה שלו ומה הזיקה שלו, אם בכלל, לתנועה הקיבוצית. ציפיתי שייעלו שאלות ויינתנו תשובות לגבי ההנהגה התנועתית, לאן זה הולך? מה מצפים ממנהיגים צעירים? נדמה לי שבחרו במתכוון להיזהר באמירות וגם ראשי התנועה איתם נפגשנו לא הדגישו אמירות כמו : 'אנחנו מצפים מכם להשקיע בכיוון של הנהגת התנועה ולהגדיל ראש מעבר למזכירות הקיבוץ שלכם', זה לא קרה. כל הזמן התעקשתי לדעת מה הכיוון והקשר לתנועה ובכל פעם ענו לי: 'אנחנו נותנים לכם כלים, וכל אחד יצמח בדרכו'. זה אולי הדבר היחיד שפגם בתוכנית שהייתה נהדרת".

ערן ורדון מספר: "רוב משתתפי הקורס חשבו שהתנועה היא לא מציאה גדולה, שהיא קצת פאסה ביחס למועצות האזוריות שלקחו פיקוד, ונדמה שאין יותר שאיפה לקחת תפקיד ניהול בתנועה מתוך אידיאולוגיה אלא כג'וב בעיר הגדולה. רוח המהפכה לא נשבה בקרב ה'צעירים' שהיו בקורס",יחד עם זאת מדגיש ורדון, "בניגוד לאחרים, אני לא ציפיתי לדגשים כאלה. קיבלנו בקורס כלים ללקיחת אחריות והנהגה של צוותים קטנים, למדנו להשפיע גם בלי לשנות מלמעלה, מן היסוד. אני בדעה כי מזכיר קיבוץ טוב מוביל ממש כמו מזכיר תנועה, ורק סדרי הגודל משתנים".

דפנה אלימלך מסכמת: "המפגש עם החבר'ה האיכותיים של הקורס מאוד תרם לי. אם זו התמונה של הדור הצעיר בקיבוצים אז יש מקום לאופטימיות. יחד עם זאת אני חושבת שיש פגם מסוים בכך שהקורס מסתיים, קורס חדש נפתח, ואין ליווי פרטני של בוגר הקורס בהמשך הדרך. זה בהחלט היה תורם. התנועה צריכה להבין שאנחנו עכשיו השליחים הצעירים שלה – כל אחד בתחומו".

לקראת סיומו של הקורס, כל אחד מחניכיו התבקש לעשות סטאז'. ערן ורדון בחר ללוות את נתן טל, מזכיר התנועה הקיבוצית, בעבודתו משך יום שלם. "התרשמתי משפע העניינים שנתן עוסק בהם ומגישתו לקיבוצים במשבר, בלי קשר לכיוון אליו הם הולכים. ידוע שנתן מוביל אג'נדה של שינוי, אבל בבואו לטפל בבעיות נקודתיות הוא מאוד ענייני וממוקד".

דפנה אלימלך בחרה בכיוון אחר: "הלכתי לאישה שאני מעריצה – רות קלדרון, המייסדת והמנהלת של מכון 'עלמא' ליהדות מתקדמת. חיפשתי דמות שתרתק אותי, טיפוס מנהיגותי בלי סיסמאות ודגלים, אבל כזה שגורם לאנשים ללכת אחריה. ב'עלמא' באים לידי ביטוי הכישורים האלה שלה".

ומה לגבי העתיד?

דפנה אלימלך: "אני לוקחת בחשבון פעילות בתנועה, אבל בתנאי שעוד חבר'ה צעירים כמוני יתגייסו לפעולה. אם המצב יימשך כמו שזה עכשיו אז אין הרבה סיכוי לשינוי. אותם פרצופים מאיישים את התפקידים בשיטת המיטה החמה. אני מאמינה שיש עוד תקווה".

ערן ורדון : "בינתיים אני ממשיך לנהל את היזמות התיירותיות שלנו, אבל אני לא דוחה על הסף, אפשרות לנהל ולהנהיג גופים אחרים בקיבוץ ומחוצה לו. צריך לעורר את הצעירים בקיבוץ לעשייה יותר משפיעה".