טייס מסוק קוברה ל-ynet: זו מלחמה מוזרה

"כשהסיטואציה שעומדת מולי היא חילוץ של כוחותינו, או של מטיילים, אנחנו לא מהססים לירות. אין ספק שצריך לירות. למרות שבמהלך האירועים היתה רק פעם אחת בה ירינו על פלסטינים חמושים כדי להרוג, אין ולא יהיו לי כל ייסורי מצפון אם במקרה של חילוץ ניאלץ לירות ולהרוג פלסטינים שיורים בחיילים שלנו".

כך, בגילוי לב, מתאר סרן גיא, סגן מפקד טייסת מסוקי קוברה, שהשתתף באירוע בהר עיבל, את אחת הדילמות שעומדות בימים אלה בפני טייסי המסק"ר, שמוצאים את עצמם בלב אירועי האש בשטחים, מסייעים לכוחות הקרקע, במלחמה מוזרה, שבה אף פעם לא ברור מי האויב, וש"בצורה מוזרה יוצא כל הזמן שיש אירועים מוזרים".

"עוד אחד מהמקרים הלא ברורים"

בראיון ראשון של טייס מסוקי קרב מאז פרוץ המהומות, מספר סרן גיא ל-ynet על האירוע בהר עיבל, בו נהרג ביום שישי שעבר הרב בנימין הרלינג. בקרב השתתפו כמה זוגות מסוקי קוברה שהתחלפו ביניהם. סרן גיא הוביל את אחד הזוגות שריחף מעל האירוע ולא ירה. הביקורת שנמתחה על צה"ל מפי גורמים בקרב המתנחלים, והביקורת המרומזת על חיל האוויר בתחקיר של פיקוד מרכז מקבלים - כמו שקורה תמיד במציאות מורכבת - תשובה רגילה, ברמה המבצעית בלבד: "זה היה עוד אחד מהמקרים הלא ברורים. כשהמראתי מהבסיס, הבנתי בכלל שמדובר בקבוצת מטיילים שהלכו לאיבוד. בדרך הבנו שיש ירי, וכשהגענו למקום והטייסים האחרים העבירו לנו פרטים בקשר, הבנו שאין מצב של סכנת חיים. בהמשך התברר שיש מטיילים בשטח, שאף אחד לא יודע בדיוק איפה הם והיתה סכנה שאם נירה, נפגע בהם, או בחיילים. בסופו של דבר, כשניתן היה לירות, ועל מנת לחלץ את המטיילים, המסוקים ירו".

"תמיד נראה פחות טוב מהמפקד בשטח"

אבל האירוע בהר עיבל, שחשף את טייסי המסק"ר אל הוויכוח הציבורי, הוא קצה הקרחון של הדילמות הקשות ושינוי דפוסי הלחימה של מי שרגיל היה לתקוף שילדות של טנקים באימונים וחוליות חיזבאללה בלבנון, ועכשיו מוצא את עצמו טס למשימה קרבית מעל ירושלים.

סרן גיא: "לפני יומיים כונסו כל אנשי הטייסת ל'שיחת דיר בלק'. במהלך התקיפה על רמאללה ביום הלינץ' בשני חיילי צה"ל, ירו המסוקים לעבר שתי מטרות לא נכונות, וכינסנו את כל האנשים כדי למנוע מקרה כזה בעתיד. זה חשוב גם בלבנון ובכל מקום, אבל כאן זה קריטי.

"הלחימה בשטחים שונה מכל סיטואציה אחרת שאנחנו מכירים. זה לא מלחמה ולא לחימת בט"ש (ביטחון שוטף) בלבנון. בהכנות להכרזת המדינה הפלסטינית, ב-13 בספטמבר, היה סיור של הטייסת שלנו במוקדי החיכוך, בחברון למשל, היכן שהיהודים והערבים חיים בצמוד. הכרנו את מפקדי החטיבות. חשוב מאוד להיות מתואם איתם עד הסוף כי בסופו של דבר אנחנו שם בשבילם. למרות שאנחנו מרחפים גבוה ורואים, לעולם נראה פחות טוב מהמפקד בשטח, מהסיבה הפשוטה שאני אחזור בסוף היום הביתה או לטייסת, והחיילים שלו יכולים להיהרג שם".

"מפקד הגיזרה הוא שקובע"

למרות הכפיפות המבצעית למפקדי החטיבות, מוצאים הטייסים את עצמם מתווכחים איתם, או לדברי סרן גיא, "מסבירים את האילוצים והשיקולים". "הרבה פעמים הם מבקשים לתקוע טיל ואני נאלץ להסביר שעדיף לירות בתותחים, להשיג את אותו אפקט ולהימנע מפגיעה בבתים של אזרחים פלסטינים בגלל טיל נפל שיוצא משליטה ונופל במקום אחר. לפעמים אנחנו פשוט לא רוצים לירות, אבל בסוף, מפקד הגיזרה הוא זה שקובע".

סוג אחר של דילמה ואילוץ מבצעי הוא הקירבה של מקורות האש הפלסטיניים אל חיילי צה"ל, וחמור מכך, ליישובים ישראליים. באחד המקרים הוזנקו שני מסוקי קוברה לירות על מכונית ממנה בוצע ירי על חיילי צה"ל, כשלפתע ראו הטייסים מחסום של חיילים שלא דווח עליו, בקירבה מסוכנת למכונית שהיו צריכים להשמיד. "כדי לא לפגוע ביישוב ישראלי או באזור פלסטיני מאוכלס במהלך הירי, אנחנו מחפשים לירות מול שטח פתוח, וכך גם כשניתן לירות ולא לפגוע במתפרעים אלא רק על ידם, ולהפסיק את האירוע. בכלל, זו הפעם הראשונה שאני מוזנק ביום שישי בערב למשימה קרבית מעל ירושלים. אחד הטייסים שלנו שגר בצפון העיר, ביקש לטוס למשימה ברמאללה כדי לעבור מעל הבית, עד כדי כך זה קרוב".

הפלסטינים, אומר גיא, רוצים מאוד להפיל מסוק ישראלי. "בהר עיבל הם ניסו וירו עלינו ממקלעים שונים. אנחנו לא יודעים לגבי אמצעים אחרים, אבל הנחת העבודה שלנו היא שיש להם גם טילים נגד מטוסים".